שאלה היא מי הוא המעביד הנכון במקרה דנן? צודקת הנתבעת מס' 1 כי אמת המידה לקיומם של יחסי עובד – מעביד לצורך פקודת הנזיקין נקבעת על פי הגדרתו של המעביד בסעיף 2 לפקודת הנזיקין, דהיינו מבחן השליטה הגמור (ראה ע"א 320/90 מפעלי לוקי לבניה בע"מ נגד גוברין רוחי מחמוד, תק-על 92 (3), 340).
במקרה שבפנינו, כך סבורני, צריכה היתה תע"ש לספק אמצעי מיגון טובים יותר, והדבר עדין הנו בגדר הסביר, לא מדובר בהוצאה של אלפי שקלים ואילו, הסכון של נשיכת כלבים ואחת היא לי אם מדובר בכלבי אבטחה, שגם הם מאומנים ומיומנים להתנפל על אנשים ולנשכם או, בכלבי תקיפה הפועלים לפי פקודה, הנו סכון העלול לקרות, ועל מעביד סביר, או מעסיק סביר לצפות סיכון זה, ולספק לעובדיו בין אלו הפורמליים, ובין אלו שבפועל, אמצעי מיגון סבירים.
משקבענו לעיל, שסעיף 13 בא לכסות אך ורק נזקים שהשמירה חייבת באחריותן, ממילא, סעיף 14 מתייחס אף הוא לנזקים שהשמירה חייבת באחריותן, וכפי שצויין מפורשות בנ/12 "הרחבת הכיסוי ולפיה נכלל שם מזמין העבודה כמבוטח נוסף בפוליסה, מתייחסת אך ורק לחבות בה יידרש מזמין העבודה לשאת בשל מעשים ומחדלים של השמירה בע"מ".
נכון הוא שיכול שנ/12, הוצא בתקופה שלאחר קרות התאונה נשוא כתב התביעה, אולם, על כוונת הצדדים ניתן ללמוד מנוסחו של נ/12 הנ"ל. על מנת לתת לתניית השפוי ולתניית הבטוח שבעקבותיו פרוש מרחיב, יש להבהיר בצורה מפורשת שזאת כוונת הצדדים.
...
אשר על כן, ובהתחשב בנזקים שנגרמו לתובע ובתקופת האישפוז וכן בהתחשב בצלקות שעדין נותרו אני קובע, כי הנזק בגין כאב וסבל מסתכם לסך של 40,000 ₪.
התובע, לא הביא כל ראיה לעזרת צד ג' אף ולפיכך, מקבל אני רק את העובדה שבמשך 11 יום בהם אושפז התובע, ועל כך אין מחלוקת, נאלץ הוא להסתייע לעיתים בצד ג' ועל כן אני מעמיד ראש נזק זה של תביעתו בסך 2,000 ₪.
סוף דבר:
התובע זכאי איפוא לפצוי כולל בסך של 89,213 ₪ ובנכוי תגמולי המל"ל לסך של 44,139 ₪ בלבד! מתוך סכום זה על תע"ש לשאת ב-80% ועל השמירה לשאת ב-20%.
