מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת ביטוח מעבידים בגין נשיכת כלב

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

כך לדוגמא, במקרה בו הוגשה תביעה של כלבן בעקבות נשיכה של כלב שהיה בבעלות מעביד אצלו נשלח לעבוד על ידי מעבידו הישיר, הביע כב' השופט אשר קולא את הדיעה, שאמנם אין לראות בתובע כמי שמחזיק בדרך קבע בכלב ואולם עדיין יש לקבוע שכוונת הסעיף לא הייתה כלפי מי שעבודתו בדרך קבע בטיפול בכלב – ובלשונו: "באשר לחזקה הקבועה בסעיף 41א לפקודת הנזיקין, אין דעתי כדעת הנתבעות ולפיה, התובע הנו בגדר "המחזיק בכלבים דרך קבע" שכן, גם אם התובע טיפל בכלב, הרי שודאי שאינו מחזיקו דרך קבע, שכן אינו יכול, דרך משל, לקחת עמו את הכלב לביתו הוא.
כאשר מסר התובע על הגרסה של הנשיכה למוסד לביטוח לאומי, במסגרת תביעה לתשלום דמי פגיעה, מסר שהאירוע קרה בעת שיצא עם הכלב לפי הוראות המעסיק ולפי הנהלים.
...
המחלוקת בין הצדדים הינה רחבה ועמוקה והיא משתרעת הן לעניין נסיבות האירוע והן לעניין נזקיו של התובע, כאשר לטענת הנתבעת, תהא אשר תהא הכרעת בית המשפט בנוגע לנסיבות האירוע, תביעתו של התובע נבלעת בתגמולי המוסד לביטוח לאומי ובהיות התאונה תאונת עבודה והנתבעת הינה מעביד התובע לא זכאי ל- 25% מן הפיצוי ומשכך דינה של התביעה להידחות.
סוף דבר כמפורט ארוכות לעיל, לאחר בחינת מלוא נסיבות העניין, המסקנה המתבקשת היא שדינה של התביעה להידחות, שכן אחריות הנתבעת לא הוכחה.
המסקנה הבלתי נמנעת שגם אם הייתה נקבעת אחריות, לא היה מנוס מן הקביעה שהתביעה נבלעת.
אחר כל האמור לעיל, התביעה נדחית, הן משום שלא הוכחה אחריות, והן משום שהתביעה נבלעת בתגמולי המוסד לביטוח לאומי.

בהליך עע"מ (עע"מ) שהוגש בשנת 2018 בעליון נפסק כדקלמן:

שאלה 11: נשיכת כלב – לא מצאתי לקבל טענת המערערים.
מבטחת המעסיקה טענה להגנתה כי לנוכח כלל 'ייחוד העילה', ובהנתן שיש למשה עילת תביעה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: 'חוק הפיצויים'), נגד מבטחת המחפר, אין לו עילת תביעה נגדה.
...
עמדנו לעיל על הבעייתיות שהתעוררה ביחס לשאלה שעסקה בחוק חסינות מדינות זרות, התשס"ח-2008, אך לסופו של יום, מצאנו שלא להתערב בשאלה זו. עם זאת, תשובת בא כוח הלשכה מעלה את השאלה אם ראוי ואם ניתן לפצל את החיקוקים השונים לרשימה של חיקוקים תחת הדין הדיוני, וחיקוקים תחת הדין המהותי (ושמא חיקוקים הנופלים לשתי הקטיגוריות).
סיכום וסוף דבר הגענו לסוף הדרך.
מצאנו כי יש מקום לפסול שתי שאלות בלבד והצבענו על שתי שאלות בעייתיות נוספות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

" (תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, פג ע"א) בפני תביעת נזיקין בגין נשיכת כלב בהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה").
נתבעת 4 הנה מעסיקת התובעת ונתבעת 5 חברת הביטוח שביטחה את נתבעת 4.
בת"א 6850-06 א.נ.(קטינה) נ' אספניולי אלהאם (19.12.10) דחה בית המשפט את טענת ההיתגרות וקבע כי לא הוכח שהתובעת היתגרתה בכלב כשהטענה הייתה שהתובעת עשתה לכלב סימנים עם האצבעות, ובת"א (תל אביב-יפו) 47229-06 טישנקו איגור נ' בלומנפלד שלום (14.04.11), בו דחה בית המשפט את טענת ההיתגרות על אף שהתובע הפר את הוראת מעבידו שלא להתקרב לכלב הקשור וקבע שהקרבות אל הכלב ליתן לו מים לא תחשב כהתגרות ועל השאלה מהי היתגרות יש להשיב לפי פרשנות תכליתית ומבחן הסיכון.
...
אין טענה להחמרה ספציפית כעת אלא שמירת זכות זו. מנגד זכות הנתבעת לנכות את הכספים המגיעים לתובעת מהמוסד לביטוח לאומי ומשקפים את הביטוח אותו שילמה במשך השנים ומשב"כ התובעת לא התייחס לאופן חישוב הניכוי הרעיוני שבחוות הדעת האקטוארית, אני מקבלו.
סוף דבר הן לפי החוק והן לפי המשפט העברי לנתבעים אחריות כלפי התובעת בגין נזקי הכלב שנגרמו לה. עם זאת, לא מדובר ב"מעוולים במשותף" שניתן לחייבם "ביחד ולחוד" בפיצוי לתובעת.
משכך את סכומי הפיצוי שפסקתי לעיל, ישלמו הנתבעים לתובעת לפי מידת האשמה לפי המפורט לעיל, 60% הנתבעים 1 – 3 ו- 40% הנתבעות 4, 5 בניכוי אשם תורם ותגמולי המלל ובצירוף הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2008 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

תביעת השבוב של המוסד מיוסדת על ההוראה שבסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, האומר: "היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין […] רשאי המוסד […] לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששילמו או שהם עתידים לשלמה". זכות שיבוב זו של המוסד אינה חלה כלפי מעבידה של הנפגעת המוגדר בסעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין כמי ש"חייב לפי החוק בתשלום דמי ביטוח בעד המבוטח, לרבות מי שהמעביד אחראי למעשהו לפי ס' 13 לפקודה זו".
בהערת אגב נדגיש כי הטלת אחריות על מעביד בשל מצג שיצר כלפי צד שלישי ביחס להיקף תפקידיו של העובד מבססת את האחריות על אשמתו הישירה של המעביד ולאו דווקא על אחריות שילוחית במובנה הפשוט, והשופט ברק מבחין בין "אחריות שילוחית טהורה" לבין אחריות המבוססת על מצג, ולה הוא קורא "אחריות שילוחית לא טהורה" (שם, עמ' 226).
ודוק: אין פירוש הדבר כי פלוני שננשך על-ידי כלב אינו יכול לתבוע הן את הבעלים והן את המחזיק כמעוולים במשותף, אך תביעה כאמור תתאפשר מקום בו תוכח רשלנות של הבעלים, על-פי המבחנים הרגילים של רשלנות, ונושא זה לא הוכח כלל על-ידי המוסד לביטוח לאומי.
...
לשיטת הערכאה הראשונה, אין להטיל על נדב אחריות בנזיקין בגין התאונה, שכן הוא שהה בלבנון והשאיר את הכלב ברשות אמנון, כך שלא הייתה לו, בנסיבות אלה, "כל זיקה לתאונה". החב בנזיקין הוא אמנון; חבותו מביאה בעקבותיה אחריות שילוחית של המעביד –הקיבוץ; זכות השיבוב מן המעביד נשללת מכוח ס' 82(ג) הנ"ל, ובנסיבות אלה, אין לאפשר את השיבוב גם כלפי עובדו של המעביד, אמנון.
גם ההגנות המנויות בסעיף 41ב, הרלוואנטיות רק למי שמחזיק בכלב בעת האירוע, מובילות למסקנה זו. לכל אלו אוסיף כי הטלת אחריות על הבעלים מקום שאין כלל באפשרותו למנוע את היתרחשות הנזק, מאחר שהשליטה והפיקוח נמצאים בידי מחזיק הכלב, אינה תואמת את רגש הצדק ואת שקולי ההרתעה ומניעת הסיכון שעומדים בבסיס משטר האחריות המיוחד הקבוע בסעיף 41א. זאת, להבדיל מבעלים של מקרקעין, שעשוי להתחייב לצד המחזיק במקרקעין-יצחק עמית "ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך" על חובת הזהירות של המחזיק במקרקעין", פרשת השבוע (ד"ר א' הכהן וד"ר מ' ו****, עורכים) 41 (תשס"א).
סיכומו של דבר, שאני מבכר את התוצאה שאליה הגיע בית משפט קמא וחברי השופט סוקול ולפיה אין להטיל אחריות על נדב כבעלים.
המערער ישלם למשיבים הוצאות בסך של 6,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2004 בשלום בית שאן נפסק כדקלמן:

שאלה היא מי הוא המעביד הנכון במקרה דנן? צודקת הנתבעת מס' 1 כי אמת המידה לקיומם של יחסי עובד – מעביד לצורך פקודת הנזיקין נקבעת על פי הגדרתו של המעביד בסעיף 2 לפקודת הנזיקין, דהיינו מבחן השליטה הגמור (ראה ע"א 320/90 מפעלי לוקי לבניה בע"מ נגד גוברין רוחי מחמוד, תק-על 92 (3), 340).
במקרה שבפנינו, כך סבורני, צריכה היתה תע"ש לספק אמצעי מיגון טובים יותר, והדבר עדין הנו בגדר הסביר, לא מדובר בהוצאה של אלפי שקלים ואילו, הסכון של נשיכת כלבים ואחת היא לי אם מדובר בכלבי אבטחה, שגם הם מאומנים ומיומנים להתנפל על אנשים ולנשכם או, בכלבי תקיפה הפועלים לפי פקודה, הנו סכון העלול לקרות, ועל מעביד סביר, או מעסיק סביר לצפות סיכון זה, ולספק לעובדיו בין אלו הפורמליים, ובין אלו שבפועל, אמצעי מיגון סבירים.
משקבענו לעיל, שסעיף 13 בא לכסות אך ורק נזקים שהשמירה חייבת באחריותן, ממילא, סעיף 14 מתייחס אף הוא לנזקים שהשמירה חייבת באחריותן, וכפי שצויין מפורשות בנ/12 "הרחבת הכיסוי ולפיה נכלל שם מזמין העבודה כמבוטח נוסף בפוליסה, מתייחסת אך ורק לחבות בה יידרש מזמין העבודה לשאת בשל מעשים ומחדלים של השמירה בע"מ". נכון הוא שיכול שנ/12, הוצא בתקופה שלאחר קרות התאונה נשוא כתב התביעה, אולם, על כוונת הצדדים ניתן ללמוד מנוסחו של נ/12 הנ"ל. על מנת לתת לתניית השפוי ולתניית הבטוח שבעקבותיו פרוש מרחיב, יש להבהיר בצורה מפורשת שזאת כוונת הצדדים.
...
אשר על כן, ובהתחשב בנזקים שנגרמו לתובע ובתקופת האישפוז וכן בהתחשב בצלקות שעדין נותרו אני קובע, כי הנזק בגין כאב וסבל מסתכם לסך של 40,000 ₪.
התובע, לא הביא כל ראיה לעזרת צד ג' אף ולפיכך, מקבל אני רק את העובדה שבמשך 11 יום בהם אושפז התובע, ועל כך אין מחלוקת, נאלץ הוא להסתייע לעיתים בצד ג' ועל כן אני מעמיד ראש נזק זה של תביעתו בסך 2,000 ₪.
סוף דבר: התובע זכאי איפוא לפצוי כולל בסך של 89,213 ₪ ובנכוי תגמולי המל"ל לסך של 44,139 ₪ בלבד! מתוך סכום זה על תע"ש לשאת ב-80% ועל השמירה לשאת ב-20%.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו