תביעת ביטוח לאומי: נפילה בדרך לעבודה - סיכון הדרך או נפילה אדיופטית

כאשר הקשה ב"כ הנתבע והפנה את התובע לביקורים בקופ"ח (נ/4) מהם עולה שהתלונן על "אירועים של סחרחורות בעיקר בשעות הבוקר ולעתים רחוקות במהלך היום" וכן לכך שביום 15.12.14 התלונן שבחודש האחרון סובל מסחרחורת סיבובית והתקפית בשעות הבוקר השיב – "אכן כך. היו לי אירועים כאלה אבל זה ניגמר. כששאלת אותי קודם הבנתי כאילו אתה מדבר על יום הארוע". וכאשר עוד הקשה ב"כ הנתבע והפנה את התובע לרישום מיום 25.5.2015 – לאחר הארוע הנטען – לפיו הוא עדיין מתלונן על סחרחורות השיב – "הייתי אצל קראוס כי הוא רופא אף אוזן גרון וזה בגלל שהשמיעה שלי נחלשה. סיפרתי לו שאכן היו לי סחרחורות בעבר. חשבתי שזה חשוב שהוא ידע כי אולי יש קשר". כאשר נתבקש התובע, בהמשך חקירתו הנגדית, לאשר שלמעשה מדובר בנפילה מבלי שנתקל בדבר כלשהוא השיב – "כן ולא. אסביר. לא ייחסתי חשיבות כאשר מילאתי את טופס התביעה וגם כאשר נקראתי לביטוח לאומי המשכתי באותו קו שלא נתקלתי בשום דבר אלא מאי? לא הייתי מודע לזה ולא חשבתי בכלל שיש קשר. למעשה בשלב מסוים עברתי למקום שהיתה הגבהה קטנה ואני גורר רגליים ומצאתי את עצמי שרוע על הריצפה. לא ייחסתי לזה חשיבות. אוסיף עוד משהו. אני כמה שנים טובות כבר בגימלאות ואני מיתנדב מאז יום יום. מתוך הניסיון שלי בעבר בתפקיד בכיר הנחתי, ידעתי שפגיעה בדרך לעבודה זה תאונת עבודה ולכן אני התייחסתי לזה ככה באופן פורמאלי" ובהמשך אישר שבעבר הצהיר שלא הרגיש שנתקל במכשול כלשהוא והבהיר שלא היה ער לזה כל כך וזלזל בזה.

התובע לא נעדר מהמתנס, שם הוא מיתנדב, עקב מחלה זו או אחרת ולו היה סובל ממחלה אדיופטית שגורמת לסחרחורות הוא לא היה מתייצב ליום עבודתו או בימים אחרים.

ולעניין זה נקבע – "יש לראות ארוע הקורה לעובד בדרכו ממעונו למקום עבודתו ובחוזרו משם כ'תאונת עבודה', כאשר התאונה הנה תוצאה מסיכוני הדרך האורבים לכל עובר ושב, ואין תנאי זה מתמלא כאשר הארוע מתרחש בשל סיבות הטמונות במבוטח עצמו ולא על רקע סכוני הדרך" [בג"צ 1262/94 שרה זילברשטיין נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (פורסם בנבו, 25.10.1994)].

רישומים רפואיים אלה מחזקים את המסקנה כי נפילתו של התובע בדרך למקום ההתנדבות קרתה בשל סיבה פנימית הטמונה בתובע עצמו ובלא שהיה כל מיכשול בדרכו או סיבה הנעוצה במקום העבודה.

התוצאה, אפוא, משנפל התובע בשל סיבה פנימית הטמונה בו עצמו (סחרחורת או חוסר יציבות) בלא שתנאי הדרך תרמו תרומה כלשהיא לנפילה, אין להכיר בתאונה כתאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי ודין תביעתו להדחות.

...

רישומים רפואיים אלה מחזקים את המסקנה כי נפילתו של התובע בדרך למקום ההתנדבות קרתה בשל סיבה פנימית הטמונה בתובע עצמו ובלא שהיה כל מכשול בדרכו או סיבה הנעוצה במקום העבודה.

התוצאה, איפוא, משנפל התובע בשל סיבה פנימית הטמונה בו עצמו (סחרחורת או חוסר יציבות) בלא שתנאי הדרך תרמו תרומה כלשהי לנפילה, אין להכיר בתאונה כתאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי ודין תביעתו להידחות.

סוף דבר – התביעה נדחית.

התובע בטיעוניו עמד על דעתו, ולפיה ארע לו ארוע חריג ופתאומי שהיה חלק מסיכוני הדרך בדרכו לעבודתו, וכי אין המדובר בנפילה אדיופטית, היינו נפילה עקב גורם פנימי הקשור בתובע עצמו.

כפי שכבר נפסק פעמים רבות: "לגבי נפילה בדרך מהעבודה למעון חל סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, ובמקרה זה "המבוטח אינו פטור מן החובה להוכיח שהתאונה תוך כדי הליכה (או נסיעה) אל ומן העבודה היתה קשורה, קשר סיבתי, עם 'סכוני דרך", כאשר תאונה כאמור "בשל סיבה פנימית גרידא, ללא כל תרומה של גורם חצוני... בלא ש'הדרך' תרמה תרומה כל שהיא לנפילה" אינה בגדר תאונת עבודה" (דב"ע לט/107-0 המוסד לביטוח לאומי - סוזן סמסון, פד"ע יא 141, 142 - 143; דב"ע מד/22-0 אלישבע נכטיגל - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) (עב"ל 146/97 אפרים רחמים - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 29, 33-34).

כן תוכר כפגיעה בעבודה נפילה או מעידה כאמור, ככל שארעה על רקע מיכשול בדרך, ובהתקיים יתר התנאים כקבוע בחוק להכרה בה. אם כן, אין ספק שהתובע הוא שמוטל עליו הנטל להוכיח כי נפגע בדרך שעשה לעבודתו, לאחר שנפל "עקב סכוני הדרך". דיון והכרעה לאחר ששמענו את עדותו של התובע ונתנו את דעתנו לטיעוני הצדדים ולכלל המסמכים שהוצגו בפנינו, אנו קובעים כי לא עלה בידי התובע לשכנענו כי התאונה בה נפגע ביום 23.2.17 הנה "תאונת עבודה", וזאת מהנימוקים המצטברים, שלהלן – במסמך הרפואי מבית חולים פוריה ממועד הארוע הנטען, צוין כי הפגיעה התרחשה על רקע "סחרחורת" שממנה סבל התובע ככל הנראה בו ביום.

תאונה שמתרחשת בדרך לעבודה וממנה – תחשב כתאונת עבודה רק במידה וארעה עקב סכוני הדרך.ו משקבענו כי נפילת התובע לא נבעה מסיכוני הדרך – דין התביעה להדחות.

...

כן תוכר כפגיעה בעבודה נפילה או מעידה כאמור, ככל שאירעה על רקע מכשול בדרך, ובהתקיים יתר התנאים כקבוע בחוק להכרה בה. אם כן, אין ספק שהתובע הוא שמוטל עליו הנטל להוכיח כי נפגע בדרך שעשה לעבודתו, לאחר שנפל "עקב סיכוני הדרך". דיון והכרעה לאחר ששמענו את עדותו של התובע ונתנו את דעתנו לטיעוני הצדדים ולכלל המסמכים שהוצגו בפנינו, אנו קובעים כי לא עלה בידי התובע לשכנענו כי התאונה בה נפגע ביום 23.2.17 הינה "תאונת עבודה", וזאת מהנימוקים המצטברים, שלהלן – במסמך הרפואי מבית חולים פוריה ממועד האירוע הנטען, צוין כי הפגיעה התרחשה על רקע "סחרחורת" שממנה סבל התובע ככל הנראה בו ביום.

נ סיכום לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע לא הוכיח שנפל בשל סיכוני הדרך.

תאונה שמתרחשת בדרך לעבודה וממנה – תחשב כתאונת עבודה רק במידה ואירעה עקב סיכוני הדרך.ו משקבענו כי נפילת התובע לא נבעה מסיכוני הדרך – דין התביעה להידחות.

בתביעה שהוגשה לבית הדין מסרה התובעת, כי יש לה כניסה נפרדת לביתה ואין לה שער חשמלי או אינטרקום כדי להכנס לבית, והיא הלינה על כך שהמוסד לביטוח לאומי דחה את תביעה בנימוק שנפלה בביתה, בעוד לטענתה "ומבחינתי אני נפלתי מחוץ לבית". ודוק, גם בתביעה שהוגשה לבית הדין, לא מזכירה התובעת נפילה כלשהיא בשטח צבורי, ולא מתארת את הסיבה לנפילה ואת מיקום הנפילה המדויק.

לעניין זה בדב"ע לט' 0/107 המוסד לביטוח לאומי - סוזן סמסון, פד"ע יא' 141, 143; עיין גם בעב"ל 596/09 מרים פרישמן - המוסד לביטוח לאומי (20.5.10), אשר בו נפסק: "בכל ההנחות שהניחה המערערת לגבי הגורם שאולי גרם לנפילתה, תלתה את הנפילה בעצמה... כל אלה הם גורמים פנימיים." עיין גם בדב"ע נה' 0/161 רחל הראל - המוסד לביטוח לאומי (27.11.95), שם נפסק: "נפילה אדיופטית - נפילתה של המערערת היתה 'נפילה אדיופטית' משום שהמערערת נפלה שלא עקב סיבה חיצונית, אלא בשל מחלה או חולשה פנימית שגרמה לה להרגיש סחרחורת בלא תרומה של גורם או מכשלה חיצונית." נציין, כי גם תקלות בהליכה או היתקלויות שמקורן ברשלנות, עדיין יכולות להחשב כתאונת עבודה, בכפוף לכך שקיימת תרומה של גורם חצוני.

עיין גם בעב"ל 146/97 אפרים רחמים - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 29, שם הודגש, כי כאשר המדובר בנפילה בדרך לעבודה וחלות הוראות סעיף 80(1) לחוק, מוטל על הנטל על המבוטח להוכיח, שהתאונה קשורה בקשר סיבתי עם "סכוני הדרך". בעניינינו, התובעת לא הצביעה על גורם חצוני כלשהוא במדרכה, ככל שהנפילה אכן היתה בשטח המדרכה הציבורית, שיכול היה להסביר את הנפילה (אין טענה למהמורה או בור כלשהוא וכד').

...

יחד עם זאת, נדגיש, כי גם אם נפילת התובעת היתה בשטח ציבורי, הרי היא לא היתה עקב "סיכוני הדרך". אשר על כן, תביעת התובעת - נדחית.

בעב"ל (ארצי) 52121-12-16 סלומון אטקלט – המוסד לביטוח לאומי, 30.8.18, סוכם הדין ביחס לאבחנה בין פגיעה בדרך לעבודה ובין נפילה אדיופטית כך (ההדגשות במקור –ד.ו.): "סעיף 80(1) לחוק קובע כי "רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם ארעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום בו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למישנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו" (ההדגשה אינה במקור).

הנטל מוטל היה לפיכך על המערערת, להוכיח כי נפילתה בדרך חזרה מהעבודה ביום 11.9.14 ארעה כתוצאה מסיכוני הדרך או בין היתר מסיכוני הדרך.

השאלה מתי ימונה מומחה/ יועץ רפואי לסייע באבחנה הרפואית שבין נפילה אדיופטית לנפילה כתוצאה מסיכוני הדרך נדונה בעב"ל (ארצי) 9815-10-13 זעאריר – המוסד לביטוח לאומי, 21.1.15, שם נפסק כך: "ככלל, במקרים שבהם נסיבות נפילתו של מבוטח לא ברורות וברקע הדברים עומדת אפשרות לנפילה אדיופטית, ראוי להתייעץ עם מומחה רפואי על מנת שיחווה את דעתו, על יסוד החומר הרפואי, בדבר סבירות האפשרות כי הנפילה מהטרקטור היתה תוצאה של סיבה אדיופטית. " את האמור לעיל יש לבחון לאור נסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

בהתאם לנפסק בענין זעאריר, משנקבע כי התובע נפל מהאופניים עקב סכוני הדרך, וכאשר הנזק בגינו הוגשה התביעה לדמי פגיעה הוא הנזק כתוצאה מהנפילה, אזי אין צורך במינוי מומחה/ יועץ רפואי ודין התביעה להיתקבל.

...

אך גם אם היה נקבע כי סביר יותר שהנפילה של המערער מן הטרקטור היתה אדיופטית, לא היה בכך כדי לשנות מהמסקנה, שלפיה בנסיבותיו של מקרה זה מדובר בתאונת עבודה.

בהתאם לנפסק בענין זעאריר, משנקבע כי התובע נפל מהאופניים עקב סיכוני הדרך, וכאשר הנזק בגינו הוגשה התביעה לדמי פגיעה הוא הנזק כתוצאה מהנפילה, אזי אין צורך במינוי מומחה/ יועץ רפואי ודין התביעה להתקבל.

סוף דבר - התביעה מתקבלת.

התובע, מר גרשון הרשקוביץ, הגיש תביעה זו נגד החלטת פקידת התביעות מיום 15.7.13, על פיה נדחתה תביעת התובע לדמי פגיעה בגין ארוע מיום 14.4.13, בו התובע נפל ונחבל בדרך מעבודתו למעונו.

בהמשך בית הדין הארצי היתייחס למונח "נפילה אידיופטית" – דהיינו – נפילה ללא סיבה חיצונית, בשל מחלה או חולשה פנימית.

בעב"ל 317/97 אליעזר אחוואל נ. המוסד לביטוח לאומי (מיום 5.4.2000), נפל התובע מסיבה לא ידועה ונחבל תוך כדי עבודתו.

אני סבור שבשים לב לכך שסעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי מהוה הרחבה של ביטוח נפגעי העבודה, מעבר לכסוי הבטוחי הבסיסי שנקבע בסעיף 79 לחוק (החל על פגיעה בעבודה שארעה לעובד "תוך כדי" ו"עקב" העבודה), אין להרחיב בדרך פסיקתית את "סכוני הדרך", כפי שהוכרו בפסיקה, באופן שיכללו גם מוטיווציה של המבוטח להאיץ את תהליך הגעתו לעבודתו או למעונו.

...

מקובלת עלי עמדת הנתבע כי מוטיווציה של המבוטח להאיץ את תהליך הגעתו היא סיבה פנימית, ואין היא כלולה במשמעות המקובלת של "סיכוני הדרך" כפי שאלה הוכרו בפסיקה.

אשר על כן החלטתי לדחות את התביעה.

סוף דבר התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.