תביעת ביטוח לאומי להכרה בתאונה בעבודה: קרע בשריר השוק

לפנינו עירעורו של התובע על החלטת הנתבע שלא להכיר בארוע שארע לו לטענתו כתאונת עבודה לצורך קבלת דמי פגיעה.

התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה וביום 05.11.12 דחה הנתבע את תביעתו בנימוק כי על פי המסמכים שבידיו, לא הוכח קיום ארוע תאונתי שארע תוך כדי ועקב העבודה.

לא מצאנו בעדותו של העד הסבר מניח את הדעת לעניין זה. טופס קבלה למיון בבית החולים וולפסון (נת/5) – כשעה לאחר מכן, בשעה 18:26 היתקבל התובע לחדר מיון בבית החולים וולפסון, שם צוין "סובל מכאבים בברך ימין במשך כחודש וחצי. היום נפל ונחבל בברך". ואולם, בחלק המתייחס לממצאיו של הרופא הבודק, נרשם: "בן 57, בריא. היום בעבודה דרך על רגל R, מהכאב (מוכר) מעד הרגיש כאבים בכל הברך והשוק ללא חבלה. במנוחה כאב עדין 2/5 בהליכה 6/10. מזה חודש וחצי כאבים מאחורי הברך, חשד לקרע דלקת בשריר. טופל בארקוקסיה". סיכום ביקור אצל אורטופד (נת/6) – כחודש לפני התאונה ביום 20.05.14 פנה התובע לאורטופד ד"ר דאיזדה איזיק, אשר ציין: "כאבים מאחורי ברך ימין זה שבועיים". איבחנה זו דומה לאבחנה שנרשמה במיון בבית רופאים ובביה"ח וולפסון (נת/4 ו-נת/5, לעיל).

...

בכל הענווה הנדרשת, נציין, כי דעתנו כדעתה של כב' השופטת מאירי, אלא שלא מצאנו להקיש מעובדות המקרה בתיק שהתנהל בפניה לעובדות המקרה שבפנינו, וזאת מן הטעם ששם דובר על חולה לב שהובהל לחדר מיון בגין אוטם שריר הלב.

קראנו בעיון אף את הציטוטים שהובאו ע"י ב"כ התובע ממאמרם של המלומדים גרונפלד ואלרועי, ואין לנו אלא להסכים עקרונית למסקנותיהם, אלא שגם כאן לא מצאנו כי ניתן להחיל את התיזה שהם מציעים לעובדות המקרה שלפנינו, וזאת מן הטעמים שפרטנו לעיל הנוגעים לריבוי גרסאותיו של התובע מחד גיסא ולעובדה שבמסמכים הרפואיים מצאנו אנמנזה סותרת ולא שותקת והתובע, בעדותו בפנינו, לא הצליח ליישב את הפערים.

אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

נסיבות היתרחשות התאונה: התובע בתצהירו חוזר למעשה על תרחיש המתואר בכתב התביעה, אולם מרחיב במידת מה בציינו שהשער נפל על שתי ירכיו, ברך ימין, שוק ימין, האגן והבטן וכי בשל כך נפל אחורנית ונפגע בגבו.

התובע הגיש שתי חוות דעת: האחת, בתחום האורתופדי – חוות דעת מיום 26.12.04 של ד"ר ד. יהודה לפיה, לתובע נכות משוקללת בת 49.7% לפי הפרטים הבאים: 10% לפי סעיף 75(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") בשל צלקות; 10% לפי סעיף 48(2)(ו) Iiבשל הגבלה ביישור הברך; 10% לפי סעיף 48(2)(ג) בשל קישיון הברך; 10% לפי סעיף 51(8)(א) בשל קרע בשריר; 10% לפי סעיף 37(7)(א) בשל הגבלות בעמוד שדרה מותני.

להשלמת התמונה יצוין כי המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה זו כתאונת עבודה וקבע לתובע נכות יציבה מיום 17.9.03 בשיעור של 19% שמרכיביה: 10% לפי סעיף 51(8)(א) לתקנות - בשל פגיעה (בצורה בינונית) בשריר בצרוף 10% לפי סעיף 75(1)(ב) לתקנות – בגין הצלקות.

באשר לאופן קביעתה של הנכות התפקודית ולזיקה בין זו לבין הנכות הרפואית והגריעה מכושר ההישתכרות, הרי שהיטיב להגדיר זאת כב' השופט י.עמית בע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (11.1.15): "ככלל, נהוג להבחין בין נכות רפואית לנכות תפקודית, כאשר המונח האחרון משמש לתאור השפעת הנכות הרפואית על תיפקודו של הנפגע בכל תחומי החיים..... ברי כי אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית ובין אלה לבין הגריעה מההשתכרות או מכושר ההישתכרות של הנפגע, וייתכנו פערים ביניהן, אם למעלה ואם למטה (וראו אליעזר ריבלין תאונת הדרכים חולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 636-633 (מהדורה רביעית, 2012). המלאכה להבחין בין אלה מסורה לערכאה הדיונית השומעת את הראיות ומתרשמת, לעיתים באופן בלתי אמצעי, ממכלול הנתונים שיש בהם כדי להשליך על תיפקודו ועל הישתכרותו וכושר הישתכרותו של הנפגע בנסיבותיו הפרטניות, כגון גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עסוקו לפני התאונה ולאחריה, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עסוקו במומו, הגריעה בפועל בהשתכרות בעקבות התאונה וכן "מידת השפעתה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו המיקצוע ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המיקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד. כן יש לתת את הדעת לנסיבות שונות ונוספות אשר יכולות להשפיע על יכולת התיפקוד של הנפגע כגון מצב התעסוקה בשוק הרלבנטי" (ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה .

...

בהינתן כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה והפיצויים להם זכאי התובע הם כדלקמן: הפסדי השתכרות בעבר - 177,642 שקלים הפסדי השתכרות בעתיד - 79,152 שקלים.

הנתבעת תשלם לפיכך לתובע פיצויים כדי ההפרש, קרי - 277,894 שקלים, וזאת בצירוף הוצאות משפט שבכללן: אגרת פתיחת ההליך ותשלומים עבור חוות הדעת בהליך זה בשיערוך כחוק שיעשה מיום הוצאתן כנקוב לצידן: ד"ר ד. יהודה – 3,000 שקלים (29.7.04); ד"ר ספקטור – 1,500 שקלים (20.7.09) חלקו לפרופ' מושייב, ככל ששולם, ובכפוף לאסמכתא; חלקו לד"ר גורודצקי – 2,929 שקלים (26.7.15) (ראה סעיף 117 לתצהיר התובע והסימוכין דשם).

שוקלת הייתי לפסוק לטובת התובע החזר חלקי של הוצאות חקירת המומחים חרף העובדה שלא היה בזו כדי להביא לשינוי בקביעתם, וזאת בהתחשב בכך שניתן היה להבין את רצונו בחקירתם לאור הפערים המשמעותיים בתפיסת השלכות התאונה כאמור, אולם חקירות אלה ונעשו באופן החורג מהראוי כאמור ובסופו של דבר חוות הדעת מטעם הנתבעת נמצאו קרובות יותר לקביעת מומחי בית המשפט ואסתפק לפיכך בהחזר התשלום ששילם התובע עבור עריכת חוות הדעת.

במהלך אשפוזו, ולאחר שהתברר כי בחלל הבטן, במעי הדק, נתגלו שני קרעים, בוצעה כריתה חלקית של מעי דק ,תפירה של קרעים של המעי הגס, הכל כעולה מדוח חדר המיון נספח ב' לכתב התביעה.

התובע, למרות שמדובר בתאונת עבודה, הגיש יחד עם התביעה בקשה למנות מומחים רפואיים.

הבקשה נדונה על ידי כב' השופט ד"ר עדי זרנקין וזאת ביום 14.6.09 במסגרת קבע כי אין מחלוקת כי מדובר בתאונת דרכים שהנה גם תאונת עבודה והמוסד לביטוח לאומי הכיר בה כתאונת עבודה ואף שילם דמי פגיעה .

בבדיקתו מצא המומחה הקף שרירי הירך מימין 38 ס"מ, משמאל 38 ס"מ והקף שרירי השוק מימין 34 ס"מ משמאל 33 ס"מ, והבחין בקיומה של צלקת באורך 15 ס"מ בקוו אמצעי של הגב, צלקת עדינה ואינה דבוקה.

גם שם וגם כאן, אני סבור שלא הובאו די נתונים שמוכיחים, שבמקרה דנן, קיימת הצדקה לסטות מהחזקה ומהנהוג בהם מדובר בנפגע צעיר, שטרם צעד צעדיו הראשונים המשמעותיים בשוק העבודה והוא, חישוב הפסד השכר על פי השכר הממוצע במשק.

...

על כן, אני סבור כי נזקו בגין ראש נזק זה, הינו כדלקמן: ב/1.

אני מקבל את טענתו שהוא זקוק לעזרת הזולת בעבודות הבית ותחזוקתו בעתיד .

לא התרשמתי כי התובע נפגע בכושר ניידותו ואין ביכולתו להשתמש בתחבורה ציבורית ונזקק לשירותי תחבורה מיוחדים, בתחבורה ציבורית, עקב התאונה, על כן, אני דוחה ראש נזק זה. התוצאה; סופו של יום, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לפצות את התובע בגין נזקו כמפורט להלן: א.         בגין הפסדי שכר בעבר                                       203,800   ₪ ב.         בגין הפסדי כושר השתכרות לעתיד                      955,859 ₪ ג.          בגין הפסדי פנסיה                                        135,083 ₪ ד.         בגין עזרה וסיעוד                                                120,000 ₪ ה.   בגין הוצאות רפואיות וכלליות                              40,000 ₪                  ו.          בגין נזק שאינו נזק ממון                                      90,190 ₪ _____________________________________________________ סה"כ                                             1,544,932 ₪ בניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי                              989,035 ₪   - סה"כ                                                                           555,897 ₪ לסכום זה יש להוסיף החזר אגרה ושכ"ט עו"ד בשיעור 15.34%, כולל מע"מ כחוק.

הבקשה לפני בקשת הנתבעת להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הוע"ר לעררים נ"ע שליד המל"ל , בכל הנוגע לנכותו האורתופדית של התובע שעניינה פגיעה בשריר של שוק רגל שמאל, עקב תאונת דרכים עבודה מיום 23/3/17 (להלן: "התאונה").

החלת אותה דרגת נכות, אשר נקבעה ע"י המוסד לביטוח לאומי בתביעה שהוכרה על ידו כתאונת עבודה, גם בתביעה שמתבררת בבתי המשפט, עשויה לתרום לאחידות ראייתית ועובדתית.

ראו בסעיף הממצאים שבעמ' 3 לפרוטוקול, מתוך ועל יסוד אותה בדיקה, כי: "בדיקת US ריקמות רכות 6.6.17 ממרכז יריא להדמיה הודגם עיבוי הטרוגני של רקמת שומן, הודגמה אי סדירות בשרי (צ"ל: בשרירי,- ר.ש) הקוודרוספס יתכן קרע חלקי"; ראו גם את האמור בפרק ההחלטה, שם נכתב, בין היתר, כדלקמן: "צלקת מותירה כפי שנקבע. הועדה עיינה (ב) חוו"ד ד"ר משיח ... ומקבלת בחלקה את חוו"ד, מסכימה עם נושא הצלקות, אינה מסכימה עם הגבלות תנועה ברך שמאל ואינה מעניקה עבור זה אחוזי נכות. לגבי הפגיעה בשריר, הפגיעה חלקית בלבד בקטע מסוים ואינה מקבלת גובה אחוזי נכות שניתנו (ע"י ד"ר משיח) וקובעת 10% נכות בגין הפגיעה בשריר (פגיעה בינונית)". זאת ועוד.

...

מכל האמור, אני קובעת שלא הוכח קיומם של טעמים שבדין ובפסיקה, או בכלל, שיצדיק היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל מושא הבקשה דנן.

הבקשה נדחית.

המזכירות תואיל לשלוח את החלטתי לצדדים, ולרשום ת.פ ליום 5/3/20.

התאונות הוכרו כ"תאונות עבודה" על ידי המל"ל, ועל כן בסמוך לפני שמיעת הראיות הצטרף המל"ל כתובע נוסף.

תמצית טענות הצדדים בשאלת החבות בכל הנוגע לתאונה הראשונה תמצית טענות התובע אביא להלן את תמצית טענות התובע: · גרסת התובע בדבר קרע בשריר בשוק, מתאימה למנגנון שתואר ע"י התובע ולפיו אירע במהלך דחיפת רכב הנתבעת; · עדות התובע הנה קוהרנטית ואמינה לכל אורך הדרך, בעוד שגירסת הנתבעת אינה מעוררת אמון; · דחיפת רכב הנתבעת הנה בגדר שימוש ברכב, ומטרת הדחיפה אינה רלוואנטית; · יש לדחות את התביעה כנגד הראל בגין התאונה הראשונה, ולחייב את הנתבעת ומנורה.

תמצית טענות הנתבעת ומנורה אביא להלן את תמצית טענות הנתבעת ומנורה: · יש להעדיף את גרסת הנתבעת, שהנה חסרת כל אנטרס בתוצאות ההליך, על פני גרסת התובע; · גרסת התובע אינה עולה בקנה אחד עם גרסאותיו כפי שנמסרו בסמוך לאחר התאונה במסמכים הרפואיים, ובטופס התביעה לגימלת נכות מעבודה שהוגשה למל"ל; · פגיעת התובע אירעה בגין החבטה שנחבט באחת מזרועות מתקן ההרמה, ואין כל קשר בינה לבין רכב הנתבעת; · לא ניתן ולא נכון לפי ההלכה הפסוקה להתייחס לתובע אך ורק בזיקתו לרכב הנתבעת, ולהתעלם מהיותו נהג המשאית; · גם אם תיתקבל גרסת התובע, על הדחיפה להיעשות לצרכי תחבורה ומשאין מחלוקת כי רכב הנתבעת לא נועד להמשך נסיעה – לא התמלאה ההגדרה הבסיסית, כפי שנקבע ע"י כבוד השופט קידר בת.א. (ת"א) 157804/02 קוגלוביצקי **** נ' המגן חברה לביטוח בע"מ ואח' (21.3.06) ; · במקרה דנן התובע הוא שניפגע, בעוד אשר במקרה שנידון בת.א. (ת"א) 11517-07 מור יצחק נ' שירביט (23.10.08), כבוד השופטת וולצקי (להלן: "פרשת מור יצחק"), נהג רכב הנגרר היה הנפגע; · לחילופין, יש לחלק את החבות בצורה שווה בין המשאית לרכב הנתבעת כפי שנקבע בפסקי דין שונים; · משעסקינן במהלך פריקה המוחרגת על פי חוק הפלת"ד – דין התביעה להדחות.

קביעות הוועדות הרפואיות מהוות קביעה על פי דין כמשמעה בס' 6ב לחוק הפלת"ד. בגין התאונה הראשונה, נקבעה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 10% בהתאמה לס' 51(8)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות").

לאחר התאונה הראשונה המשיך התובע בעבודתו, אולם משגברו כאביו, פנה לקבלת טפול רפואי במסגרתו אובחנו פגיעה בשוק רגל ימין וקרע בשריר בשוק הרגל.

...

תמצית טענות הצדדים בשאלת החבות בכל הנוגע לתאונה הראשונה תמצית טענות התובע אביא להלן את תמצית טענות התובע: · גרסת התובע בדבר קרע בשריר בשוק, מתאימה למנגנון שתואר ע"י התובע ולפיו ארע במהלך דחיפת רכב הנתבעת; · עדות התובע הינה קוהרנטית ואמינה לכל אורך הדרך, בעוד שגרסת הנתבעת אינה מעוררת אמון; · דחיפת רכב הנתבעת הינה בגדר שימוש ברכב, ומטרת הדחיפה אינה רלוונטית; · יש לדחות את התביעה כנגד הראל בגין התאונה הראשונה, ולחייב את הנתבעת ומנורה.

תמצית טענות הנתבעת ומנורה אביא להלן את תמצית טענות הנתבעת ומנורה: · יש להעדיף את גרסת הנתבעת, שהינה חסרת כל אנטרס בתוצאות ההליך, על פני גרסת התובע; · גרסת התובע אינה עולה בקנה אחד עם גרסאותיו כפי שנמסרו בסמוך לאחר התאונה במסמכים הרפואיים, ובטופס התביעה לגמלת נכות מעבודה שהוגשה למל"ל; · פגיעת התובע ארעה בגין החבטה שנחבט באחת מזרועות מתקן ההרמה, ואין כל קשר בינה לבין רכב הנתבעת; · לא ניתן ולא נכון לפי ההלכה הפסוקה להתייחס לתובע אך ורק בזיקתו לרכב הנתבעת, ולהתעלם מהיותו נהג המשאית; · גם אם תתקבל גרסת התובע, על הדחיפה להעשות לצרכי תחבורה ומשאין מחלוקת כי רכב הנתבעת לא נועד להמשך נסיעה – לא התמלאה ההגדרה הבסיסית, כפי שנקבע ע"י כבוד השופט קידר בת.א. (ת"א) 157804/02 קוגלוביצקי **** נ' המגן חברה לביטוח בע"מ ואח' (21.3.06) ; · במקרה דנן התובע הוא שנפגע, בעוד אשר במקרה שנדון בת.א. (ת"א) 11517-07 מור יצחק נ' שירביט (23.10.08), כבוד השופטת וולצקי (להלן: "פרשת מור יצחק"), נהג רכב הנגרר היה הנפגע; · לחילופין, יש לחלק את החבות בצורה שווה בין המשאית לרכב הנתבעת כפי שנקבע בפסקי דין שונים; · משעסקינן במהלך פריקה המוחרגת על פי חוק הפלת"ד – דין התביעה להידחות.

לאור כל האמור לעיל, אין מנוס מלפסוק פיצוי בגין הפסד הכנסה לעבר על דרך של אומדנה, תוך שאביא בחשבון, באופן חלקי, את ההוצאה שנגרמה לתובע בגין רכישת מתקן ההרמה המיוחד.

עזרת צד שלישי, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי לעבר ולעתיד שוכנעתי כי לאחר התאונות נדרש התובע לעזרת צד שלישי, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי.

נוכח הסכמת מנורה לפעול באופן חריג ומשהמל"ל לא נדרש לכל פעולה, למעט הגשת בקשתו לתיקון כתב תביעה – יובא הדבר בחשבון בעת פסיקת שכ"ט עו"ד בגין תשלומי הגמלאות שעל מנורה להשיב למל"ל. לאור האמור לעיל, הנני מחייב את מנורה להשיב למל"ל את הסך של 37,630 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל, ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 5%.