נציין, כי לאחר מתן פסק הדין, הגיש בא כוח המערער בקשה לתיקון טעות חישוב, וטען כי תגמולי המוסד לביטוח לאומי שיש לנכות מסכום הפיצויים עומדים על סך 111,000 ולא על 130,000 ₪.
(ב) ואולם, ובנגוד לקביעה שנקבעה במסגרת ההליכים שהתקיימו במוסד לביטוח לאומי, לבית משפט קמא הוגש חוות דעתו של ד"ר ראסם כנעאנה, שמונה כמומחה מטעם בית המשפט, ולפיה למערער נגרמה נכות נפשית בשיעור 7.5%.
(ד) לעומת טענות בא כוח המשיבות, טען בא כוח המערער, כי המערער ביקש הכרה מהמוסד לביטוח בנכותו הנפשית, ואף ערער על הקביעה שדחתה את תביעתו בעיניין זה. בא כוח המערער הוסיף, כי מצבו הנפשי של המערער לא הוחמר, ואין בידו עילה לפנות למוסד לביטוח לאומי, בטענה שחלה החמרה במצבו הנפשי.
(ה) בהתייחסו לסוגיה זו קבע בית משפט קמא:
"הגם שבהחלט קיימת הרגשת אי נוחות מסירוב התובע לפנות שוב למל"ל, לא די בהרגשה זו כדי לנכות לו רעיונית סכומים ניכרים מהפצוי וזאת נוכח הפסיקה הקובעת שאין לכפות על נפגע להמשיך ולהתדיין במסגרת וועדות המל"ל למיניהן (ע"א 727/87 שור נ' בן הרוש) ובעיקר נוכח העובדה שלא מדובר ב"החמרת מצב" אלא במצב שכבר עמד לפני וועדות המל"ל, הוכר על ידן ונקבע שהוא זמני.
...
בא כוח המשיבות מוסיף, שאם יינתן פסק דין בלא לחייב את המערער לפנות למוסד לביטוח לאומי, עלול להיווצר מצב, שהמשיבות תשלמנה למערער את הפיצויים על פי פסק הדין, ולאחר מכן המערער יגיש בקשתו למוסד לביטוח לאומי, ויזכה בתגמולים נוספים שכבר לא ניתן יהיה לנכותם מסכומי הפיצויים, ולמעשה יעשה עושר ולא במשפט.
אשר על כל האמור לעיל, אציע לחברי לתקן את פסק דינו של בית משפט קמא, באופן הבא:
(א) המשיבות תחויבנה לשלם למערער סך 351,100 ₪, כערכו לתאריך פסק הדין קמא (14.12.2021), וזאת במקום הסכום 278,000 ₪ שנקבע בפסק הדין.
אמיר טובי, שופט
אשר על כל האמור לעיל הוחלט כאמור בחוות דעתו של השופט יצחק כהן.
