תביעת ביטוח חיים בגין תאונת עבודה

מהלך הדיון- התביעה הוגשה תחילה לבית משפט השלום בבית שאן, הן כנגד הנתבעת 2 - (להלן:"הנתבעת"), כלל חברה לביטוח, בגין אובדן כושר עבודה והן כנגד מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מנורה") בגין נכות שנותרה לו בעקבות תאונת עבודה שעבר בה נפגע בברך ימין.

בהמשך ובמסגרת תצהירה של הגב' פדובה ישנה היתייחסות מפורטת ביחס לטענותיה של הנתבעת לרבות בעיניין הבירור והמעקב שלא הצהיר עליהם התובע(בסיפא של סעיף 10) משכך, לא מצאנו לנכון לקבל את טענות התובע להרחבת חזית אסורה בהקשר זה. התובע , בתצהיר עדותו הראשית, העיד, בין השאר, בסעיפים 4 ו- 7, כי "... ב- 17/1/09 עברתי תאונת עבודה בה נפגעתי בברך רגל ימין..." "עקב ארוע התאונה עברתי ניתוח "מנסקוס" בברך רגל ימין ולאחר מכן הופניתי לעבור טפול פיזיוטראפי במטרה לחזור לשגרת חיים רגילה.

...

המסקנה המתבקשת ממכלול הראיות המסקנה אליה הגענו על סמך מכלול הראיות שהוצגו לפנינו, היא, כטענת הנתבעת, שחברת ביטוח סבירה לא היתה מבטחת את התובע, ואף לא תמורת דמי ביטוח גבוהים יותר.

ב ת.א. (מחוזי ת"א) 24088-08-13 ליבוביץ אפולו בית השקעות וניהול פיננסי בע"מ, מיום 11.07.17, נקבע: "אינני רואה מקום לטענה כי יש להטיל על חברת הביטוח לבצע בדיקות וחקירות עצמאיות, מבלי שמתעוררת לכך סיבה לאחר שחברת הביטוח מקבלת את התשובות לשאלון. מסקנה זו עולה, למעשה, מהטלת חובת הגילוי על המבוטח בעת כריתת חוזה הביטוח... ...האמור לעיל [הפסיקה בעניין פיאמנטה וכהן - ב.ש.] אינו עולה בקנה אחד עם טענת התובעים ונתן, לפיה יש להטיל על חברת הביטוח לבצע בדיקות עצמאיות משלה, על מנת לגלות מידע אותו היה על המבוטח לגלות על פי ההוראות השונות של סעיף 6 לחוק חוזה הביטוח במסגרת המענה על השאלון, זאת במיוחד כאשר מדובר בעובדות אשר היו ידועות באופן אישי למי שענה על השאלון בשם המבוטח." משקבענו, כי בהצהרת הבריאות בשאלון ובשאלון המשלים, לא היו אינדקציות ישירות (כפי שצטטנו לעיל בהרחבה מעדותו של החותם ד"ר בראון) שחייבו את הנתבעת לבדיקות עצמאיות ומשלא היה באינפורמציה הכלולה בהם כדי לעורר, על פניו, את הצורך בחקירה ובדרישה נוספות במיוחד לא בתחום הנוירולוגי.

לסיכום התוצאה של כל האמור לעיל הינה כי התובע לא השיב תשובות מלאות וכנות לשאלות מהותיות שנשאל בהצהרת הבריאות בנוגע למצבו הבריאותי והואיל ומבטח סביר לא היה מקבל את התובע לביטוח מהסוג שרכש לו ידע את המצב העובדתי ביחס לבעיית השרירים שלו ולחשד למחלת ניוון השרירים, הרי שהתביעה נדחית, והנתבעת פטורה כליל מחבותה החוזית על פי פוליסת הביטוח.

בכתב התביעה המתוקן, שהנו על סך 717,500 ₪, נטען כי בעקבות תאונת עבודה שארעה לתובע ביום 11.12.15, בעודו נמצא בתחומי רוסיה במסגרת עבודתו, איבד התובע את כושר עבודתו וכן נגרמה לו נכות צמיתה.

משכך יש להורות כי התביעה כנגד מגדל חברה לביטוח בכל קשור לביטוח החיים תועבר לדון בבית הדין לעבודה, וזאת במנותק מיתר רכיבי התביעה (תביעת הרשלנות המקצועית וכן התביעה לתגמולים בגין פוליסת חו"ל) אשר צריכים להשמע בבית משפט השלום.

...

הואיל ולצורך כך יש להפריד בין רכיבי התביעה השונים ועל מנת שהדבר ייעשה באופן ענייני ויעיל, הנני מורה כדלקמן: מורה על הפסקת התביעה, בדרך של מחיקה, כנגד הנתבעות 2 ו-3.

לפני שתי תביעות מאוחדות משנת 2015 לקבלת תגמולי ביטוח בשל אובדן כושר עבודה בגין תאונת עבודה נטענת מיום 25.9.2011 (להלן: "התאונה").

לטענת התובע, בחינת סוגיית העיסוק הסביר תעשה על בסיס אדם סביר בעל נתונים ורקע זהים לאלו של המבוטח והמתאים לאורך חייו (בהקשר זה, הפנה לע"א 300/97 חסון נ' שמשון חברה לביטוח פ"ד נב (5) 746 (להלן: "פס"ד חסון")).

...

סופו של דבר, המומחים היו תמימי דעים כי משקלו של הטכוגרף, סוג העבודה הטכנית, לרבות עליה וירידה מרכב, אפשריים במצבו של התובע.

טענה זו נתמכת בכותרת המכתב "הודעת דחייה בתביעה אובדן כושר עבודה – השלמת חלף לתאונה – אירוע מיום 25/9/11 פוליסה מס' 7094667". אשר לנתבעת 1, אני מקבלת את שנטען בסיכומיה, כי עיון במכתב הדחיה מעלה כי טענת התובע אינה נכונה – משפטית ועובדתית.

מכל אלו, אני קובעת כי דין התביעה בגין אובדן כושר עבודה ודרישותיו הכספיות הנוספות להידחות, לאור תנאי הפוליסות והעובדה שהתובע לא הוכיח כי נגרם לו אי כושר מוחלט לעבודה.

לפניי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה, על פי פוליסת ביטוח, על סך 67,864 ₪ בגין תאונת עבודה מיום 9.8.15.

הצדדים התובע הנו אזרח ישראל, יליד 1955, בן 65 עבד בתור מסגר גדרות למעלה מ-20 שנה ואילו הנתבעת הנה איילון חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה את התובע בפוליסה מספר 1095043, פוליסת ביטוח חיים הכוללת פוליסת אובדן כושר עבודה.

...

התובע לא הוכיח כי הנתבעת התעמרה או עיכבה את התשלום בכוונת תחילה ואני סבור שהנתבעת האמינה בנכונות טענותיה וחיכתה לבירור המשפטי דנן.

סוף דבר נוכח האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע את מלוא התגמול החודשי הקבוע בפוליסה בגין אובדן כושר העבודה בעקבות התאונה מושא התביעה, וזאת מיום 8.11.15 ועד למתן פסק הדין, כשהוא מחושב ומשוערך לפי הוראות הפוליסה וכן השבת הפרמיות בסך כולל של 57,864 ₪ לסכום זה יתווספו ריבית והצמדה כדין.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט וכן תשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ואם לא הם יישאו ריבית והצמדה, מהיום ועד התשלום בפועל.

לפניי תביעה כספית לתשלום תגמולי ביטוח בסך 121,634 ₪ בגין אובדן כושר עבודה ונכות מתאונה בעקבות תאונת עבודה מיום 23.8.2016, במסגרת נספחים לפוליסת ביטוח חיים ופוליסת תאונות שהתובע רכש מהנתבעת.

...

התובע טען בתביעתו כי הוא זכאי לסך האמור על רקע נזקי גוף שנגרמו לו בעקבות התאונה הנ"ל, שבעקבותיה נותר עם נכות צמיתה בת 10% בגין פגיעה בכושר הראיה בעין ימין, כפי העולה מחוות דעתו של מומחה בתחום רפואת העניים, ד"ר ח' גרזוזי - אותה צירף.

ויודגש, את עדותה של מומחית בית המשפט, מצאתי כעדות מקצועית, סדורה, קוהרנטית ואמינה ביותר.

סיכומו של דבר - חוות דעתה של המומחית נבחנה ביסודיות רבה במהלך חקירתה הנגדית ע"י ב"כ התובע, ומאחר וחוות הדעת לא הופרכה, אלא אף כאמור חוזקה, ובהעדר נימוקים לסטות ממסקנות המומחית - קל וחומר, אין כל נימוק כבד משקל שלא לקבל את מסקנותיה של מומחית בית המשפט, הרי אני קובעת שיש לאמצן ובמלואן ולקבוע כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בתחום רפואת העיניים עקב התאונה נשוא התביעה.

התוצאה לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.