תביעת ביטוח בגין נזקי ברד לרכב

לפני תביעה לתשלום פיצוי/דמי ביטוח, בגין ניזקי ברד שנגרמו לגג של חניה.

טענות הצדדים בעדותו בפני טען התובע כי עוד במסגרת תהליך ההידברות שהתקיים בינו לבין הנתבעת בתקופה שקדמה להגשת תביעתו, הוא הציג בפניה ראיות מספיקות לכך שגג החניה מהוה מבנה המחובר לביתו, הפנה אל הצילומים שצורפו לכתב התביעה ואמר: "... צילמתי ויש צילומים בתיק התביעה שזה כן מחובר. בהתחלה זו היתה טענה שזה רק צנור שמחזק את הסככה לבית. לא הספיק להם אז צילמתי את ההמשכיות של הקיר של הבית שממשיך הלאה ועליו מונחת הסככה בצד אחד. זה כבר מחבר את זה למבנה בלי שום בעיה פיזית...". התובע הוסיף וטען כי גם בדו"ח המסכם של חברת "גמולב צפון" עליו התבססה הפוליסה בשעתה, צויין כי החניה נכללת בבית, ובכלל - כי מדובר בחלק שהוא אופייני ל"בתים פרטיים שברובם יש סככה וחניה לרכב בתוך החצר".

...

מנגד, טען נציג הנתבעת כי גג החניה אינו מופיע בפוליסה כחלק מהבית, וכדבריו: "...מופיעים הרבה דברים אחרים בצורה די מפורטת אבל גג חניה לא מופיע והוא מחוץ לדירה והוא לא חלק בלתי נפרד מהדירה..." וכן כי "גם אם לתובע היה כיסוי ביטוחי, אזי בזמנים המדוברים הוא בכלל לא זכאי לערך כינון אלא לערך שיפוי בלבד...". דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ובחנתי את תנאי הפוליסה, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל.

· במצב הדברים המתואר לעיל, אני סבורה כי יש להתייחס אל הגג כאל מבנה שהכוונה המקורית לגביו היתה לראות בו חלק המיועד לקירוי החניה המהווה חלק בלתי נפרד מהבית.

לנוכח כל האמור לעיל, החלטתי לקבל את התביעה במלואה, ולחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכום המופיע בהצעת המחיר שניתנה לו לצורך החלפת גג החניה, בסך של 8,775 ₪.

מונחת לפניי תביעה כספית לפצוי התובע מצד מבטחתו בגין נזקים שנגרמו לרכבה עת המבטחת של רכב התובעת טוענת להעדר כסוי בטוחי.

אש, ברק, היתפוצצות, היתלקחות; היתנגשות מקרית, היתהפכות, ותאונה מכל סוג שהוא; גניבה; כל נזק שניגרם עקב גניבה, תוך כדי גניבה ובעת ניסיון גניבה; שיטפון, סערה, שלג וברד, התפרצות הר געש; מעשה זדון; אולם אם נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי מי מטעמו במתכוון, פטור המבטח מחבותו.

...

בשולי הדברים יוער בהקשר זה של סתירות נטענות, כי גם העובדה שהתובע טוען כי בחוות הדעת מצוין רק ביקור אחד והמומחה מעיד כי ביקר 4-5 פעמים, אציין כי בחוות הדעת מצוין כי המומחה ביקר 6 פעמים (אם כי מצוין רק תאריך "בדיקה ראשונה" ביום 20.2) אין לה נפקות משאין מחלוקת שהמנוע פורק לפני הגעתו ואין חולק על הממצאים שראה והשאלה היא המסקנה מהן.

ליבי ליבי עם התובע נוכח נזק שנשא בעלות תיקונו אולם נוכח האמור לעיל, אין מנוס אלא לדחות את התביעה משהתובע לא הוכיח במאזן ההסתברותי הנדרש במשפט האזרחי כי קיים כיסוי ביטוחי לאירוע הנטען.

בנסיבות העניין, הגם שהתובע מכר את הרכב ולא ידוע האם גילם את ההוצאה במכירת הרכב אולם הכסף בכל מקרה יצא מכיסו והוא סבל מכך נזק ממון ומובנת תחושתו בדבר אחריות המבטחת והתביעה נדחית בשל אי עמידה ברף ההסתברותי, אני סבורה כי יש לקחת זאת בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות.

פתח דבר מונחת לפניי תובענה כספית, שעילותיה חוזית ונזיקית, ועניינה בתביעה לתגמולי ביטוח בגין ניזקי רכוש לרכב מסוג ביואיק לה-קרוס מ.ר. 94-405-13 (להלן: "הרכב"), אשר בכל הזמנים הרלוואנטיים לתובענה זו, היה מבוטח אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח מקיף, שמספרה 802515273617 (להלן: "הפוליסה").

(1)  אש, ברק, היתפוצצות, היתלקחות; (2)  היתנגשות מקרית, היתהפכות ותאונה מכל סוג שהוא; (3)  גניבה; (4)  כל נזק שניגרם עקב גניבה, תוך כדי גניבה ובעת ניסיון גניבה; (5)  שיטפון, סערה, שלג, ברד, התפרצות הר געש; (6)  מעשה זדון; אולם אם נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי מי מטעמו במתכוון, פטור המבטח מחבותו.

...

למסקנה זו הגיע בית המשפט לאחר שדן במשמעות הלשונית של המונח "תאונה", ובכגון דא, ראוי להביא דברים כלשונם: "תאונה הינה אירוע בלתי מתוכנן, בלתי צפוי, ישיר, המתרחש בפתאומיות במקום מוגדר. ישנם אפוא ארבעה תנאים החייבים להתקיים על מנת שהאירוע נשוא התביעה דנן יחשב כתאונה, ואני סבורה כי אכן כולם מתקיימים במקרה דנן. במקרה דנן התדלוק השגוי היה: בלתי מתוכנן, בלתי צפוי, ישיר ופתאומי." סבורני, כי אותם ארבעה תנאים, המתקיימים לעמדת בית המשפט בעניין אלבז הנ"ל, מתקיימים אף בעניינו.

סוף דבר על יסוד החומר המונח לפניי, לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי בראיות ובכל אשר הובא לפניי, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלבנטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי הרכב ניזוק עקב תדלוק בסולר במקום בבנזין, וכי מדובר במקרה ביטוח המכוסה בפוליסה, אותה רכש התובע מהנתבעת.

משהגעתי לכלל מסקנה כאמור, אני מקבל התביעה - אם כי לא במלואה - ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן: סך של – 32,366 ₪ בגין הנזק, בניכוי השתתפות עצמית, ככל ובשיעור שזו קיימת.

מבוא וטענות הצדדים: בפני תביעה בה עותר התובע, מר בועז אלבז, לחייב הנתבעת, היא חברת הביטוח אי איי ג'י (להלן: "חברת הביטוח"), לשלם לו סך של 48,835 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו.

אש, ברק, התפוצצות, התלקחות; ב. היתנגשות מקרית, היתהפכות, ותאונה מכל סוג שהוא; ג. גניבה; ד. כל נזק שניגרם עקב גניבה, תוך כדי גניבה ובעת ניסיון גניבה; ה. שטפון, סערה, שלג וברד, התפרצות הר געש; ו. מעשה זדון; אולם אם נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי מי מטעמו במתכוון, פטור המבטח מחבותו.

...

סיכום: לאור כל האמור לעיל ובהיעדר מחלוקת בין הצדדים לענין הנזקים, אני מקבלת התביעה ומחייבת הנתבעת לשלם לתובע סך של 49,143 ₪ בצירוף הפרישי הצמדה וריבית מיום 14.1.10 ועד התשלום בפועל.

כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,000 ₪.

לאור ההסדר הדיוני שהושג בין הצדדים ומאחר ולא נשמעו ראיות בתיק זה, אני מורה על השבת אגרה ופטור מתשלום יתרת אגרה בהתאם לתקנות.

עניינה של התביעה בפיצוי על פי פוליסת ביטוח בגין נזק שנגרם לרכב מסוג טויוטה אשר היה בזמנים הרלוונטים בבעלות התובע.

לאחר שבחנתי את חוות הדעת מצד הנתבעת אליה צורפו תמונות הפגיעות ברכב בתאריכים המאוחרים לאירוע הברד ולאחר שבחנתי את חוות הדעת מצד התובע ואת התמונות הצבעוניות שצורפו לה, הגעתי למסקנה שאף אם תוקנו אותן תאונות מאוחרות לא היה בכך כדי לתקן את נזק הברד.

...

בנסיבות אלה, אני מקבל את גרסת התובע שהוא לא הבחין ב"זמן אמת" בנזק שנגרם לרכב כתוצאה מן הברד.

אין בידי לקבל ראש נזק זה. ראשית לא הובאה לפניי כל ראיה שהרכב נמכר במחיר הנמוך ממחיר המחירון שלו, היינו לא הוכחה ירידת ערך בפועל, למעט דרישת מר מראוני לקבל בחזרה חלק ממחיר הרכב.

יתירה מכך, שמאי התובע לא היתייחס בחוות דעתו לתאונות הקודמות שאירעו לרכב וגם בכך יש כדי להשמיט רכיב זה. לא מצאתי ממש ביתרת טעות הצדדים והן נדחות.

סוף דבר – הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,400 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.

כן הנני מחייב את הנתבעת בשכר טרחת ב"כ התובע, בהיתחשב בכך שהתקיימו שלושה דיונים בתביעה זו, בסכום של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. ניתן היום כ"ז באלול, תשס"ו (20/09/2006) בהעדר הצדדים.