לטענת הנתבעת, התובע אינו זכאי לתשלום בגין גניבת הרכב, שכן לא היתרחש כלל "ארוע בטוחי" והתובע פעל למסור פרטים כוזבים בנגוד להוראת חוק חוזה הביטוח.
על אף שמצופה היה כי תחילה אדון בטענות הנתבעת באשר לביום הגניבה ולאחר מכן בטענות הנתבעת בדבר מסירת עובדות כוזבות, הרי שבשים לב כי שתי טענות ההגנה של הנתבעת נסמכות על דו"ח החוקר ועל טענתה בדבר מסירת עבודות כוזבות ע"י התובע, אשר מלמדות לטענתה, על ביום גניבת הרכב ושתוף פעולה מצד התובע בגניבת רכבו, אדון תחילה בטענות הנתבעת בדבר מסירת עובדות כוזבות כפי שהן עולות מדו"ח החוקר, ולאחר מכן ובהתאם למסקנותיי, אדון בטענת הנתבעת בדבר ביום ארוע הגניבה.
בעניינינו, סבורה אני כי לא ברור על מה התבססה הנתבעת עת מהרה היא לחרוץ את דינו של התובע, ועת טענה כי אין הוא זכאי לתגמולי ביטוח, כי עסקינן במירמה, כי התובע ביים את הארוע הבטוחי ולמעשה סבורה אני כי הנתבעת לא השכילה להוכיח בכמות מינימאלית של ראיות וכל שכן לא בכמות ראיות גדולה יותר ממשפט אזרחי כי התובע שיתף פעולה עם גניבת רכבו, כי ביים את הגניבה ולמעשה אף לא אחד מהתנאים של סעיף 24-25 לחוק חוזה ביטוח חל בעניינינו, באופן מלא וכעולה מלשון החוק וכוונת המחוקק.
הנתבעת בכתב הגנתה הכחישה את טענות התובע בעיניין הנזק באופן לאקוני וטענה בעלמה כי " מוכחש שווי הרכב הנטען. לא צורפה חוות דעת שמאית להוכחת שווי הרכב". דא עקא כי בהתאם להוראת הפוליסה, ככל שהנתבעת היתה פועלת כנדרש, אזי " שווי הרכב שניזוק או אבד" יחושב " לפי הערכת השמאי שבוצעה לאחר ארוע האובדן או הנזק" והנתבעת היתה ממנה שמאי מטעמה על מנת לקבוע את שוויי הרכב את הסכומים אותם זכאי התובע לקבל מכוח הפוליסה.
לאחר שאיזנתי מחד את מחדלו של התובע שלא הגיש חוות דעת שמאית מטעמו ואף לא הביא ראיות להוכחת שווי הרכב ביום הגניבה ומאידך, קביעתי לעיל כי הנתבעת, פעלה שלא בהתאם להוראות הפוליסה ולמעשה דחתה את דרישת התובע למימוש הפוליסה, ללא כל ראיה ממשית, סבורתני כי תחושת הצדק הטבעי אינה מאפשרת לי לדחות את התביעה ולהותיר את התובע ללא כל סעד ולזקוף לחובתו את אי הגשת חוות הדעת מטעמו, בשעה שככל שהנתבעת היתה פועלת כמצופה ממנה על פי פוליסת הביטוח, היתה היא פועלת להוצאת חוות דעת שמאית מטעמה לצורך קביעת שווי הרכב והתשלום הנידרש.
...
דא עקא כי התובע לא הציג נתונים מפורטים לגבי הפגיעה בעסק, ולא פעל להגיש ראיות מטעמו להוכחת טענותיו ובשל כך דין תביעתו בעניין הנזקים בסך של 59,500 ₪ להידחות מחוסר ראיות.
סיכום
נוכח כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע את תגמולי הביטוח, בגין האירוע הבטוחי מיום 17/11/17 בהתאם לתנאי הפוליסה מושא התביעה בתוך 45 יום, הכול כמפורט בסעיף 141 לעיל.
בנסיבות העניין, בשל התנהלות הנתבעת, אשר למעשה התנכרותה למבוטח מטעמה היא שהובילה להגעתה של תביעה זו לעולם, אשר הינה מיותרת לחלוטין, ובשל עינוי הדין שנגרם לתובע אשר הלך חזור ושוב, וביקש המגיע לו בזכות, בשל התנהלות הנתבעת, הנני מחייבת הנתבעת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לטובת התובע על הסך של 35,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ואם לא הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.
