מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת ביטוח בגין גניבת רכב: טענת שיתוף פעולה או בימוי

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום הרצליה נפסק כדקלמן:

רקע: בכתב התביעה שהוגש נטען כי התובע זכאי לקבלת יתרת תגמולי ביטוח בגין גניבת רכבו ביום 6.7.20 מחניון עבודתה של בת זוגו.
בתגובה, התובע טען כי דין הבקשה להדחות באשר עיון בה מעלה כי הנתבעת מנסה לייצר "רעשי רקע" במטרה להשחיר את שמו כאילו ארוע הגניבה בוים מתוך כוונה לקבל כספים שלא כדין, טענה המוכחשת מכל וכל ואשר אין לה אחיזה במציאות, ביתר שאת שעה שהמשטרה חקרה את הארוע וקבעה כי התובע אינו חשוד כלל במעורבות בגניבה.
הדו"ח נערך בשיתוף פעולה של התובע במסגרת בירור החבות כחלק מהחובה הנובעת מסעיף 23(ב) לחוק חוזה הביטוח.
...
כל טענה של הנתבעת בקשר עם התרחשות אירוע הגניבה הינה בבחינת טענה ידועה שעה שהמשטרה קבעה כי הרכב אכן נגנב, וכל טענה בקשר עם אמצעי המיגון דינה להידחות שעה שלא אוזכרה כלל במכתב הדחיה.
דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובדו"ח החקירה שהועבר לעיוני ביום 18.8.21 הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להתקבל, ואבאר: שוכנעתי שקיימים בדו"ח החקירה נתונים קונקרטיים שהינם לכאורה בבחינת "אקדח מעשן", המצדיק גילוי נדחה בהתאם להלכת סוויסה.
סוף דבר: בקשת הנתבעת לדחיית דו"ח החקירה – מתקבלת.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2021 בשלום בת ים נפסק כדקלמן:

כאשר פנה התובע לנתבעת לתשלום תגמולי ביטוח בגין גניבת רכבו, דחתה הנתבעת את תביעתו.
במסגרת סיכומיה טוען בא כוחה באופן מפורש: "אותו בן אדם שקנה את הרכב מהתובע בכמה גרושים בשביל להביא לשטחים, שיתף איתו פעולה כדי לשים אותו בצד" (עמ' 43 ש' 5- 6).
מכאן, שהשאלה המרכזית שבמחלוקת היא שאלה עובדתית- האם ארוע הגניבה בוים; ולחילופין, האם גרסאותיו השונות של התובע באשר למעשיו בערב הגניבה מבססות את יסוד המירמה שבגינו מוסרת חבות הנתבעת לבטחו.
במסגרת עדותו בבית המשפט חזר התובע על גירסתו האחרונה המפורטת: "ביום הגניבה.. סיימתי לעבוד נגשתי לרופא חשתי קצת לא טוב.. בכניסה לחניון הבחנתי בברז מים מטפטף וכאיש מוסר עצרתי לטפל בתקלה. סיימתי עליתי הביתה כי כולי הייתי רטוב, התייבשתי הכנתי לי את הדברים, כשהרכב שלי עומד במקום חניה שאני לא צריך להחנות בו מסיבה שהקבלן עושה בו פעולות של עבודה וזה גם צוין, הזזתי את הרכב, העליתי את מוצרי הניקיון שהיו ברכב שקניתי באותו יום, עליתי הביתה, ירדתי לכיוון הסופר פארם שנימצא במרחק מביתי וכשחזרתי עליתי הביתה" (עמ' 6 ש' 16- 22).
באשר להתפתחות הגרסה בכל הנוגע לגירסת תיקון הטפטפת השיב: "בזמן החקירה הראשונה שחקרו אותי, שהחוקר שאל אותי שאלות מכיוון שאני לא אחד שמתעסק עם גניבות רכב על בסיס יומי ואני לא עובר את זה על בסיס יומי הבנתי שאני צריך לתת לו תאור תאורטי של המקרה, לא נכנסתי לרזולוציות עמוקות, לא נכנסתי כן טפטפת לא, כי לא חשבתי שזה קשור לארוע. חשבתי שמדברים פרופר על גניבת הרכב. מתי הגעתי מתי הלכתי. לגבי שאלתך אם ראיתי את הרכב טענתי בפני החוקר שדרכי חזרה מהסופר פארם במבט מעורפל חשבתי שראיתי את הרכב שלי יש לציין שמדובר ברכב קאיה ספורטג' מאד פופולרי במדינת ישראל יכול לקרות שטעיתי. אנחנו בני אדם" (עמ' 10 ש' 20- 26).
...
על כן, ועל מנת לבסס את טענת המרמה או את הטענה לביום מקרה הביטוח, יש צורך במסד יציב המוביל למסקנה המתבקשת.
לאור כל האמור לעיל, ומשמצאתי כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת טענת המרמה וטענתה לביום התאונה, דין התביעה להתקבל.
סיכום סיכומם של דבר, אני קובעת שדין התביעה להתקבל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

לטענת הנתבעת, התובע אינו זכאי לתשלום בגין גניבת הרכב, שכן לא היתרחש כלל "ארוע בטוחי" והתובע פעל למסור פרטים כוזבים בנגוד להוראת חוק חוזה הביטוח.
על אף שמצופה היה כי תחילה אדון בטענות הנתבעת באשר לביום הגניבה ולאחר מכן בטענות הנתבעת בדבר מסירת עובדות כוזבות, הרי שבשים לב כי שתי טענות ההגנה של הנתבעת נסמכות על דו"ח החוקר ועל טענתה בדבר מסירת עבודות כוזבות ע"י התובע, אשר מלמדות לטענתה, על ביום גניבת הרכב ושתוף פעולה מצד התובע בגניבת רכבו, אדון תחילה בטענות הנתבעת בדבר מסירת עובדות כוזבות כפי שהן עולות מדו"ח החוקר, ולאחר מכן ובהתאם למסקנותיי, אדון בטענת הנתבעת בדבר ביום ארוע הגניבה.
בעניינינו, סבורה אני כי לא ברור על מה התבססה הנתבעת עת מהרה היא לחרוץ את דינו של התובע, ועת טענה כי אין הוא זכאי לתגמולי ביטוח, כי עסקינן במירמה, כי התובע ביים את הארוע הבטוחי ולמעשה סבורה אני כי הנתבעת לא השכילה להוכיח בכמות מינימאלית של ראיות וכל שכן לא בכמות ראיות גדולה יותר ממשפט אזרחי כי התובע שיתף פעולה עם גניבת רכבו, כי ביים את הגניבה ולמעשה אף לא אחד מהתנאים של סעיף 24-25 לחוק חוזה ביטוח חל בעניינינו, באופן מלא וכעולה מלשון החוק וכוונת המחוקק.
הנתבעת בכתב הגנתה הכחישה את טענות התובע בעיניין הנזק באופן לאקוני וטענה בעלמה כי " מוכחש שווי הרכב הנטען. לא צורפה חוות דעת שמאית להוכחת שווי הרכב". דא עקא כי בהתאם להוראת הפוליסה, ככל שהנתבעת היתה פועלת כנדרש, אזי " שווי הרכב שניזוק או אבד" יחושב " לפי הערכת השמאי שבוצעה לאחר ארוע האובדן או הנזק" והנתבעת היתה ממנה שמאי מטעמה על מנת לקבוע את שוויי הרכב את הסכומים אותם זכאי התובע לקבל מכוח הפוליסה.
לאחר שאיזנתי מחד את מחדלו של התובע שלא הגיש חוות דעת שמאית מטעמו ואף לא הביא ראיות להוכחת שווי הרכב ביום הגניבה ומאידך, קביעתי לעיל כי הנתבעת, פעלה שלא בהתאם להוראות הפוליסה ולמעשה דחתה את דרישת התובע למימוש הפוליסה, ללא כל ראיה ממשית, סבורתני כי תחושת הצדק הטבעי אינה מאפשרת לי לדחות את התביעה ולהותיר את התובע ללא כל סעד ולזקוף לחובתו את אי הגשת חוות הדעת מטעמו, בשעה שככל שהנתבעת היתה פועלת כמצופה ממנה על פי פוליסת הביטוח, היתה היא פועלת להוצאת חוות דעת שמאית מטעמה לצורך קביעת שווי הרכב והתשלום הנידרש.
...
דא עקא כי התובע לא הציג נתונים מפורטים לגבי הפגיעה בעסק, ולא פעל להגיש ראיות מטעמו להוכחת טענותיו ובשל כך דין תביעתו בעניין הנזקים בסך של 59,500 ₪ להידחות מחוסר ראיות.
סיכום נוכח כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע את תגמולי הביטוח, בגין האירוע הבטוחי מיום 17/11/17 בהתאם לתנאי הפוליסה מושא התביעה בתוך 45 יום, הכול כמפורט בסעיף 141 לעיל.
בנסיבות העניין, בשל התנהלות הנתבעת, אשר למעשה התנכרותה למבוטח מטעמה היא שהובילה להגעתה של תביעה זו לעולם, אשר הינה מיותרת לחלוטין, ובשל עינוי הדין שנגרם לתובע אשר הלך חזור ושוב, וביקש המגיע לו בזכות, בשל התנהלות הנתבעת, הנני מחייבת הנתבעת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לטובת התובע על הסך של 35,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ואם לא הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

בהליך תיק אזרחי דיון מהיר (תאד"מ) שהוגש בשנת 2023 בשלום קריית גת נפסק כדקלמן:

כשעתרה התובעת לקבלת תגמולי ביטוח היא סורבה מחמת הטענה, כי מדובר בארוע מבוים.
בסיכום הדו"ח נכתב, כי: "לאור מימצאי החקירה עולה חשד ביחס לאמינות התביעה". החוקר מבסס את מסקנתו לנוכח אי דיוקים בדווח, שינוי בגירסת נהג התובעת והיעדר שתוף פעולה של נציגי התובעת ובתמצית הדברים: סתירות בעדות נהג התובעת בנוגע למועד ועיתוי ארוע הגניבה, גניבת כרטיס האשראי שתחילה טען שהיה ברכב ונגנב ומשנדרש להציג אסמכתה ביטול כרטיס האשראי, חזר בו וטען כי הכרטיס כלל לא נגנב.
מר אבו ג'אנם לא ידע למסור פרטים מדויקים על אודות ארוע הגניבה ונימק זאת בכך שחלף זמן רב ממועד ארוע הגניבה ומשום שהרכב לא היה ברשותו באותה עת. כך למשל, תחילה טען, כי נהג התובעת לן ברמלה ולאחר מכן העיד, כי אינו זוכר איפה הוא ישן באותו יום.
שתוף פעולה עם חברת ביטוח הוא חובה מצד מבוטח והוא תנאי לקבלת תגמולי ביטוח.
...
סירוב נציגי התובעת להציג את המסמכים כמפורט ומבלי לתת הסבר המניח את הדעת להתנהגותם, מובילה למסקנה, כי התובעת הכשילה את בירור החבות והותירה ספק ביחס לקרות האירוע ואין לה להלין אלא על עצמה.
משכך, דין התביעה להידחות.
בהתייחס לסכום התביעה ושני הדיונים שהתקיימו, אני קובע שהתובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 6,500 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

בנוסף על היתנהלותו הפסולה הנ"ל, יהודה אף מידר את הנתבע מכל חשיפה למסמכים, חוזים או פעולות שוטפות שנעשו בחברה ואף הורה לרו"ח פרץ שלא להעביר אל הנתבע כל מידע או לשתף עימו פעולה.
במאי 2016, נגנב רכבו של הנתבע וחברת הביטוח היתנתה את תשלום דמי הביטוח בהסרת השיעבוד.
בעיניין זה, לנתבע עומדת לטענתו זכות קזוז בסך של לפחות 100,000 ₪, וזאת לאחר שנסחט כלכלית בעיניין הסרת המישכון על רכבו כנטען לעיל.
הטענה להתנהלות פיקטיבית מול חברת ציפורי - אף בנושא זה טענת התובעות הנה חמורה בהיותה מייחסת לנתבע שתוף פעולה פסול עם אותה חברת ציפורי והתנהלות בלתי כשרה מול החברה ובעלי מניותיה האחרים לצורך הוצאת כספים במירמה מהחברה והגעתם של כספים אלו, כולם או חלקם, בסופו של יום, לכיסו של הנתבע.
כשנשאל יהודה בנוגע לחסר ראייתי זה והתבקש להסביר מדוע לא איתר מסמכים שלפיהם הנתבע עשה, לטענתו, את הפעולות החד צדדיות הנטענות בתביעה, השיב, בסגנון תשובה תמוה שחזר על עצמו - "התשובה היא תקבל את התשובה, לא חפשתי ולא טרחתי ואמרתי עוד הפעם, בשביל למצוא את האסמכתא אני צריך למיין 40 ארזים או 400 ארגזים שיש בתוכם כל אחד מאה תיקים עבודה סיזיפית של שלושה ארבעה חודשים שני פקידות עורך דין צמוד ולא היה לי זמן ולא היה לי כוח בשביל זה." (עמ' 103 ש' 20-5).
...
אין מדובר בהשלמה טכנית כלשהי אלא בראיות אשר נדרש לאפשר בדיקתן ומסירת הסברים ביחס אליהן, לרבות מטעם התובעות עצמן ולאמת ולעמת את תוכנן מול עדי ההגנה הרלבנטיים ואין לאפשר את מקצה השיפורים בדיעבד, בתום ההליך.
נוכח הקביעות והטעמים לעיל, נדחית התביעה אף ברכיב תביעה זה. הטענה לשימוש הנתבע במתקני החברה ועובדיה לעסקיו הפרטיים שלא בהסכמה - כאמור, חנה, התובעת 2, הצהירה בתצהירה, לגבי טענה זו וטענות נוספות, כי רוב המידע ידוע לה מגורמים אחרים ולא מכלי ראשון.
מטעמים אלו, נדחית התביעה אף ברכיב זה. שיעור אחזקותיו של הנתבע במניות התובעת 1 - בשולי פסק הדין מובהר, כי נוכח דחיית טענות התובעות עד כה לגופן, לא קיימת משמעות מעשית ממשית להכרעה במחלוקת בין הצדדים בעניין זה שיעור החזקתם במניות החברה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו