תביעת ביטוח אובדן כושר עבודה של רואה חשבון

תמצית העובדות וטענות הצדדים המדובר בתביעה שעניינה תשלום תגמולי ביטוח בעקבות אובדן כושר עבודה.

התובע הסתפק בהגשת תצהירו בלבד ותצהיר רואה חשבון מטעמו, אף שהיה ברור מלכתחילה שקיימת מחלוקת בנוגע להקף העבודה שמבצע התובע בחברה.

בבקשתו טען התובע, שלאור הממצאים אשר נחשפו בישיבת ההוכחות לרבות דו"חות החקירה החסויים, הוא מבקש להשלים את ראיותיו, כאשר בראיות המשלימות תינתן היתייחסות להקף הפעילות של התובע, להקף העבודה של החברה, למספר העובדים המצומצם שיש בה, לאופן הגשת המכרזים מטעם החברה, לאופן ביצוע המכרזים שבהם זכתה החברה וכיצד מנוהלת החברה בפועל ועל ידי מי. בנוסף טוען התובע, שלאור הממצאים שעלו בישיבת ההוכחות בנוגע לעיסוק אשר היה מבוטח בפוליסות, מבוקש לזמן עד שאינו בשליטת התובע, שהוא סוכן הביטוח שטיפל בפוליסות הביטוח של התובע נשוא התביעה, ועדותו תאיר את עיני בית המשפט במחלוקת.

...

בית-המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי-הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל -דין, ובנסיבות מסוימות, אף כאשר הגשתה מתבקשת בשלב הערעור (ראו תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984), ובוודאי נכונים הדברים בעניין דנן בו הליך ההוכחות טרם החל.

וראו דברים שאמרה כב' השופטת בטינה טאובר, במקרה בו ביקש בעל דין להביא ראיות נוספות בתום פרשת ההגנה, מקום בו לא הופתע מגרסת ההגנה – "ערה אני לתפקידו של בית המשפט למנוע פגמים בניהול ההליך מצד בעלי הדין, שמירת האיזון העדין בין זכויות הצדדים, וכן למנוע בזבוז של זמן שיפוטי יקר, לטובת כלל המתדיינים. עם זאת, חשובה גם החתירה לאמת ולתוצאה צודקת. משיש בראיה כדי להשליך על השאלות שעומדות במרכז התובענה, ועשויה להיות לה חשיבות נכרת לעניין ההכרעה בפסק הדין, סבורני כי היה על בית משפט קמא לאפשר חרף המחדלים הדיוניים שנפלו בהתנהלות המבקש, וחרף השלב המתקדם של ההליך, את הגשת הראיה המבוקשת, ולאזן את נזקו של המשיב בהתארכות הדיון כמו גם הצורך בקיומה של ישיבת הוכחות נוספת, על דרך של פסיקת הוצאות משמעותיות". (רע"א 50946-07-19 אבו חאטום נ' פאר (1/9/2019)).

סוף דבר, התובע יוכל להגיש ראיות משלימות מטעמו כפי שביקש, לגבי סוכן הביטוח, התובע יבהיר בצירוף תצהיר האם פנה אליו וזה סירב ליתן תצהיר משלים, יפרט את מועד הפניה ואת תגובת סוכן הביטוח.

רקע זוהי תביעה לתגמולי ביטוח מכוח שתי פוליסות לנוכח טענת התובע לאובדן כושר עבודה.

בכתב ההגנה המתוקן טענה הנתבעת, בין היתר, כי הזכאות לתגמולי אבדן כושר "קמה שעה שקיימת פגיעה מוכחת ו/או העידר הכנסה מוחלטת מעבודה..." ואילו "התובע הנו בעלים של מספר חברות ורואה חשבון בעצמו אשר אף מהאישורים אותם צירף...עולה כי התובע עובד ומרויח כאשר שאלת רווחיו ו/או שיעור הירידה ברווחיו עובר לארוע הנטען...נותרה עודנה עלומה" (סעיף 30).

...

בית הדין נעתר לבקשתה, קבע מועדים להשלמת הגילוי והעיון במסמכים וכן מועד למסירת הודעת הנתבעת לגבי המשך ההליכים לאחר בחינת המסמכים החשבונאיים שהמציא התובע.

בנסיבות אלו, אינני מקבלת את הטענה כי הנתבעת מנועה מהגשת חוות דעת חשבונאית במועד הגשת ראיותיה, בהתאם לחזית ההגנה ועל יסוד המסמכים שגולו, רק מכיוון שבשלב ההדברות בין הצדדים הגישה חוות דעת אחרת.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

תביעה נוספת הוגשה בהתאם לפוליסת ביטוח נגד כלל ביטוח ופיננסים בע"מ בגין אובדן כושר עבודה (להלן – תביעת הביטוח).

ממשרדם של הנתבעים נימסר לשמעון, שעקב היותה של תביעת המל"ל בעיניין תאונת העבודה תלויה ועומדת, וכן בגלל העיקולים בחשבון הבנק של התובעת, הנתבע 1 המליץ לתובעת לוותר על תביעת הביטוח ועל הפיצויים במסגרתה, כאשר הנתבע 1 יוותר על שכר טירחתו בגין תביעת הביטוח.

התובעת הופנתה על ידי הנתבעים לרואה חשבון, שערך עבורה דו"ח עבור רשויות המס.

...

ממילא יש לקבוע, כי משחלפו למעלה משבע שנים ממועד העברת הכספים לידי הנתבעים, 25.7.11, ועד למועד הגשת התביעה, 17.10.18, יש לקבל את טענת ההתיישנות, ולהורות על דחיית התביעה בגין כך. גם לגופם של דברים, יש לדחות את התביעה.

התובעת דוחה טענה זו. סבורני, כי יש להעדיף את גרסת הנתבעים, שנתמכת באסמכתאות, על פני גרסתה של התובעת, שאינה זוכה לתימוכין של ממש.

סיכום סיכומם של דברים, התביעה נדחית.

התובע הגיש נגד הנתבעת תביעה בת"א 53251-05-13, והנתבעת שלמה לתובע במסגרת אותו תיק בהתאם להסכמות אליהם הגיעו הצדדים תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה ושיחרור מתשלום פרמיות עבור חודשים אפריל 2012 ועד יוני 2013, כן המשיכה לשלם לו תגמולי ביטוח עד לתאריך 1/4/14.

לאחר תום פרשת התביעה ולאחר שעיין בדו"חות החוקרים, ביקש התובע להשלים את ראיותיו והגיש תצהיר נוסף שלו, של אישתו, של שתי מזכירות בחברה, ועמית שעבד עמו, כן נשמעה עדותם של רואה החשבון של החברה ושל סוכן הביטוח.

הגדרת אובדן כושר עבודה בפוליסה קובעת בפירוש שהמקצוע הרלוואנטי הוא המיקצוע "שבו עסק כמפורט בהצעת הביטוח עד לקרות מקרה ביטוח או ב- 12 החודשים שקדמו לו..". המסקנה המתבקשת הן מההצעה לביטוח, הן מהוראות הפוליסה והן מעבודתו של התובע בפועל שהמקצוע המבוטח הוא מנהל חברה.

...

המומחה התייחס לחוות הדעת מטעם הנתבעת לפיה התובע כשיר לעבודה ניהולית וקבע שמסקנה זו אינה משקפת את המציאות במקרה זה היות ומדובר באדם חסר כל השכלה ניהולית, וכל הכשרה ניהולית ושאינו כשיר בשום פנים ואופן לעבודה ניהולית מכל סוג שהוא.

המומחה השיב שלא מקובל עליו שהתובע מסוגל לעבודה במשרה מלאה אבל בהנחה שהוא אכן עושה כן, אז המסקנה שלו תשתנה.

סוף דבר התובע לא הוכיח את התנאים הנדרשים בפוליסת הביטוח על מנת לקבל תגמולי אובדן כושר עבודה מלא או חלקי, ומשכך אין מנוס אלא להורות על דחיית התביעה.

בתיק זה היתקיימו ארבעה דיוני הוכחות, בתאריכים: 21.11.21, 31.1.22, 10.5.22 ו-16.5.22, במהלכם נחקרו על תצהיריהם התובע בעצמו ומר כהן דוד, שליח מטעם התובע מחד גיסא; ומר צחי מרקור, מנכ"ל החברה, גב' ירדן לומר, עובדת החברה, גב' מילה ווינמן גליקין, ששמשה כרואת החשבון של התובע במועדים הרלוואנטיים לתובענה וזומנה לעדות מטעם החברה וגב' מלכה שושנה מטיס, מנהלת חשבונות בחברה, מאידך גיסא.

לשלמות התמונה נשוב ונזכיר כי הסעד שנתבע בכתב התביעה בכל הנוגע לאי ביצוע הפקדות לביטוח אבדן כושר עבודה בחברת "איילון" – נזנח על-ידי התובע בסיכומיו, במסגרתם הסתפק אך ב"הערה" לפיה "לתובע ביטוח אובדן כושר עבודה על חשבון מעסיק שאליו לא הועברו פרמיות שוטפות כלל ולתובע נגרם נזק בטוחי", אך לא חזר על הדרישה לסעד המפורט בכתב התביעה בהקשר זה [ס' 34 לסיכומי התובע.

מדובר בתיקון שנעשה בשנת 2015, כשנתיים קודם למועדים הרלוואנטיים לתובענה זו ולסיום עבודתו של התובע בחברה [ס' 2 לתצהיר התומך בבקשת התובע מיום 16.11.21].

...

לאור האמור, טענתו המאוחרת של התובע בעניין זכאותו לתשלום פדיון חופשה – נדחית.

מכל אחד הטעמים המפורטים, קל וחומר בהצטברם – אנו דוחים את טענת הקיזוז.

סוף דבר מהטעמים שפורטו לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.