תביעת בטלות צוואה עקב ביטול צוואה הדדית קודמת

מכאן הזהירות הרבה שנדרשת עת מתבקש בית המשפט להכריע בשאלת תוקפה של צוואה במסגרת תובענה לקיומה ובשאלת מובנה של הצוואה במסגרת תובענה לפרשנותה: " אני חייב להודות, כי בכל פעם שצוואה באה לידי, זע משהו בתוך ליבי. בצוואתו של

ללמוד גזירה שווה מהפרשנות המפקיעה זכות הנהנת על פי פוליסה בגלל גירושים, לפרשנות הראויה לביטול זכותם של נהנים על פי צוואה, בגלל כשלון מטרתה כתוצאה משינויים במעמדם של הנהנים הנקובים בצוואה כתוצאה מפטירתם, או בגלל ריחוקם של צאצאיהם מליבו של המנוח בשנים שקדמו לפטירתו".

כאמור, ר. הלכה לעולמה ביום 05.08.2019 ; מעיון בסיכומי הצדדים ובתיקים הרלוואנטיים עולה כי הוגשה לקיום צוואת המנוחה ר. מיום 04.03.2018 אשר בה המתנגד הוא הזוכה במחצית העיזבון ; כן הוגשה לקיום צוואה קודמת של המנוחה מיום 25.07.1997 אשר בה יורשים רבים ועל פיה ג. המתנגד זוכה ב 11% מהעיזבון וכל אחד מהתובעים זוכה ב 2.22% מהעיזבון (יתרת העיזבון מתחלקת בין אחיינים של המנוחה וחברות שלה) – הוגשו התנגדויות הדדיות והנתונים נבחנים במסגרת ת"ע 40237-02-20 (ותיקים קשורים) בפני כב' הש. ליאור ברינגר.

ערך המצווה את צוואתו האחרונה ועד לפטירתו ובמהלך תקופה זו היה כשיר לשנות את צוואתו ולא עשה כן- רשאי בית המשפט, בהחלטה מנומקת, להורות כי הצוואה בטלה באם השתכנע כי הצוואה נשתכחה מהמצווה ואינה משקפת את רצונו האחרון" בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב: "על פי החוק הקיים, צוואה מבוטלת במצב בו המצווה פעל באופן אקטיבי לצורך ביטולה,

...

32 נוכח כל המתואר לעיל באריכות, נחה דעתי כי הצוואה בכתב יד מיום 20.06.1986 שערך המנוח נוכח נסיבות מיוחדות במקום עבודתו ואשר נשמרה בקלסר מרובה מסמכים ובמקום לא נניש, נשתכחה מליבו של המנוח.

סבורני כי שינוי הנסיבות המהותי האמור, חידוש הקשר עם בנו לרבות הולדת הנכדים אשר היו אהבתו ומקור גאוותו של המנוח, התנהלות המנוח ור. עם המתנגד והנכדים, העובדה כי המנוח לא אמר דבר על הצוואה לאיש, ההענקות הכספיות בחיי המנוח לבנו, שינוי המוטבים בקופת גמל, צוואתה של ר. משנת 1997 , המקום בו נמצאה הצוואה שבנדון ונסיבות הימצאה יחד עם יתר העדויות והראיות – מעידים כי הצוואה שבנדון נשתכחה מליבו של המנוח, כי היא איננה משקפת את רצון המנוח וכי הוא לא ייחס לה משמעות משפטית קונקלוסיבית של "צוואה". נראה כי אומד דעתו של המנוח לעת פטירה, היה כי יורשו על פי דין (המתנגד) יירש את עזבונו ולא אחיו.

עוד נראה כי המנוח לא העניק לצוואה שבנדון משמעות משפטית "סופית" על פיה יישק דבר; מהנסיבות והעדויות שהונחו בפניי נחה דעתי כי שמירת הצוואה בתוך הקלסר בחדר העבודה היתה בעלת משמעו סנטימנטלית, שמירת הסדר ותיעוד מסמכים שנים אחורה ולא תיקוף משפטי להוראות הצוואה וכוונה אמיתי כי .

יש להורות על בטלות הצוואה בשל מעורבות מאסיבית, השפעה בלתי הוגנת ותלות יסודית המקימה חזקה בדבר השפעה בלתי הוגנת והופכת את נטל ההוכחה.

אשר לטענות שהמנוחה הייתה אנאלפביתית ולא ידעה לקרוא ולכתוב, הרי שאם הדבר נכון יש לבטל גם את הצוואה שקדמה לצוואה נשוא הליך זה. אולם הובאו מסמכים ועדים שלא הייתה הן גם הגישו את הצוואה הקודמת הנטענת שהיא הדדית רק בסוף ההליך הזה ואין לידון בכך כעת.

( וכן אישר שיש לו סיכסוך כספי עם העד לצוואה שתבע אותו (ע' 47-48 טענת הנכדה בסיכומים (ס' 81 ), כי אביה היה 'מבולבל' בעדותו ואינו זוכר להפריד בין השלבים השונים של עריכת הצוואה, ולא בין הצוואה למתנה, נדחית.

...

טענת זיוף שנזנחה - טענה נוספת שהועלתה בכתב ההתנגדות, הינה טענת זיוף, שנזנחה בסיכומים, לא הוכחה במסגרת ההליך, ונדחית.

לסיכום, במכלול כל שפורט לעיל, נקבע כי הצוואה הינה פרי השפעה בלתי הוגנת על האם המנוחה, פרי שליטה ותלות בבן ובנכדה.

אף שחלקן של הראיות והנסיבות, לו יעמדו ברשות עצמן, לא בהכרח יביאו למסקנה זו, הרי שבבחינת כולן יחדיו, הרי שבהתאם להלכת 'החוטים השזורים' – בהצטברן יחד הן מעלות קיומה של השפעה בלתי הוגנת על האם.

הבקשה לצו קיום צוואה – נדחית.

עניינו של פסק דין זה הוא הכרעה בתביעה לפסק דין הצהרתי במסגרתה התבקש בית המשפט להורות על ביטול העברת נכס בשל הוראה בצוואה הדדית שערכו המנוח והנתבעת.

העולה מכך כי הצדדים היו מודעים גם לניסוח של "יורש אחר יורש" וגם לניסוח של "יורש במקום יורש" והניסוח בצוואה ההדדית האחרונה הנו של אותו הסדר בצוואה הקודמת שהם בעצמם ציינו כי הוא של "יורש אחר יורש". התובע צירף תמליל של שיחה שהתנהלה בינו לבין לנתבעת בסמוך להגשת התביעה בחודש 6/2018 .

( עמ' 52 , שורות 24-34 סבורה הייתה הנתבעת כי חתימתה על הצוואה שלה לא הייתה כדין, סלולה הייתה בפניה הדרך, כפי שסלולה גם כעת, לפעול במתוה הקבוע בחוק הירושה לצורך ביטול צוואתה.

...

אשר על כן דין טענה זו להידחות.

אין בידי לקבל טענה זו כטענת הגנה.

סיכום 20 אשר על כן ולאור כל האמור לעיל - אני מורה כי העברת הזכויות בדירה ברחוב המאבק בגבעתיים מהנתבעת לנתבע 2 – בטלה.

טענת המבקשת כי יש לדחות את התביעה על הסף בטענה שהמנוח לא ביטל כדין את הצוואה ההדדית שערך, מהוה הרחבת חזית ונטענה מעבר לטענות ההיתנגדות (העידר כשירות, השפעה בלתי הוגנת).

כמו כן גם אם ייקבע שהצוואות משנת 6002 היו צוואות הדדיות, ואינן כאלה, גם אז יש לקיים צוואה אחרונה משנת 6041 כי המנוח לא היה צריך למסור הודעה בכתב לאישתו על ביטול הצוואה נוכח הסעיף בצוואה שהשאיר לו את הזכות לבטלה וניתן לראות בו הודעת ביטול בכתב שניתנה מיד עם עריכת הצוואה.

אני מניח שאתה ער לתיקון לחוק הירושה שנערך בשנת נכון האם הסברת למנוחים מה משמעות של סע' 2 לצוואה כן תפרט שהם לא יוכלו לשנות את הצוואה באופן חד צדדי ומה המנוח ואישתו אמרו לך שהסברת להם את הנקודה הזו לדעתי הבינו והסכימו תאשר לי בבקשה שגם המנוח וגם אישתו ידעו שהדרך לבטל את הצוואה ההדדית היא או באמצעות משלוח הודעת ביטול או באמצעות עריכת צוואה חדשה הדדית על ידי שניהם ביחד אני חושב שהם הבינו כן. ואתה הסברת להם בצורה מפורשת על הדך ששניהם יכולים לשנות או לבטל כפי ששאלתי אותך בשאלה הקודמת הסברתי להם על מנת לבטל או לשנות את הצוואה הם צריכים לעשות אותה בצורה הדדית ולדעתי הם הבינו בדרך שהצעתי להם (.

...

טענת המבקשת כי יש לדחות את התביעה על הסף בטענה שהמנוח לא ביטל כדין את הצוואה ההדדית שערך, מהווה הרחבת חזית ונטענה מעבר לטענות ההתנגדות (העדר כשירות, השפעה בלתי הוגנת).

לסיכום, מאחר והמנוח ואשתו ערכו את הצוואות ההדדיות בשנת 6002 חל עליהם התיקון לחוק הירושה שכבר נכנס לתוקפו במועד עריכתן, וקבע שביטול צוואה הדדית ניתן לערוך רק בהתאם לקבוע בו. על המנוח היה למסור לאשתו הודעה בכתב שביטל את צוואתו ההדדית, אך לא עשה כן. כמו כן לא פעל בדרך שנקבעה במסגרת הצוואה ההדדית לו ירצה לבטלה או לשנותה בעתיד.

על כן מתקבלת הבקשה לסילוק ודחייה על הסף של בקשת קיום הצוואה משנת 6041 , לאחר שהצוואה ההדדית משנת 6002 לא בוטלה כחוק.

( הבקשה לקיום צוואה מיום 30.40.6041 - נדחית (ת"ע 43505-02-47 .

אציין ברקע כי בעיניינם של התובעת והמנוח התנהלו הליכים קודמים להליכים שלפניי כיום, בבית המשפט כאן, הכוללים בקשות הדדיות למתן צו בהתאם לחוק למניעת אלימות במשפחה ותביעה למתן צו מניעה קבוע.

עיקר טענות הצדדים בתביעות: תביעה לביטול צוואה; התובעת טוענת שיש מקום לבטל את הצוואה מטעמים הקשורים בעריכתה; לדבריה, מצבו הרפואי של המנוח לא אפשר את עריכתה מתוך מחשבה צלולה וחופשית שכן במועד בו נערכה ונחתמה היה המנוח מאושפז בבית חולים "******", תחת השפעה בלתי הוגנת של ילדיו, לאחר ארוע מוחי בצד ימין של המוח (בעודו כותב ביד ימין).

וכך הצהירה; "זה התחיל קודם שנפגשתי איתו לראשונה שקבל את תביעת הגירושין של הגברת, אז למעשה נוצר הקשר בינינו והגעתי אליו לבית חולים ******, ישבנו על הגג בבית חולים במרפסת, והוא שיתף אותי בכל מה שקורה אצלו בחיים. הוא ביקש ממני לייצג אותו בהליך הגירושין ובקש ממני להגיע אליו בשלב הקרוב ביותר כדי לערוך את הצוואה. באותו יום לא הגעתי כדי לערוך צוואה אלא בגלל שקבל תביעת גירושין. הוא אמר לי את מה שהוא רוצה שיהיה רשום בצוואה, הוא גם עידכן אותי בפגישה הראשונה שלנו שיש להם הסכם ממון ושהדירה הזו נרכשה מכספי הדירה הקודמת שהיתה לאשתו שנפטרה ולמעשה אמרתי לו והסברתי לו, וחברי בטח יודע, שלא די בהסכם ממון אלא שאדם גם צריך צוואה. הבהרתי לו שזה לא מספיק לו הסכם ממון ושבצוואה הוא צריך לרשום מה שהוא רוצה לרשום. הוא אמר שבסדר, שיחשוב על זה. אחרי זה, שעבר ל******, יצר איתי קשר ובקש ממני לערוך צוואה. שוחחתי איתו בטלפון מה הוא רוצה שיהיה רשום בצוואה כדי שאגיע והצוואה תהיה מוכנה ועד מטעמי כדי שהוא יוכל לחתום, כך היה." (ראו עדותה: עמ' 22, ש'19-30).

...

הנתבעים טענו שיש לדחות את הבקשה בשל טענת שיהוי; לדבריהם במסגרת דיון שהתקיים ביום 4.4.17 הצהירה התובעת לפרוטוקול שהתברר לה על קיום הצוואה, ובמועד זה היה עליה להגיש התנגדות למתן צו לקיום הצוואה; כך עולה גם ממכתבו של ב"כ מיום 19.4.17 אשר צורף לבקשה, ולא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לשיהוי.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מצאתי לדחות את הטענה משלא הוכחה, זולת סך של 1,000 ₪ בו הודתה התובעת; עיון בפירוט תנועות הבנק של המנוח בבנק לבינלאומי מלמד שביום 1.12.16 חשבון הבנק היה ביתרת זכות בסך 17,247.49 ₪, וביום 15.3.17 יתרת הזכות בחשבון הייתה בסך 3,990.57 ₪.

לאחר שעיינתי בתצהירי התובעת ובכלל זה בנספחים שצורפו על ידה, מצאתי לקבל את טענתה בחלקה, ולקבוע כי בנוסף לסך של 28,196 ₪ שכאמור שולם מכספי הפיקדון, שילמה התובעת, לטובת הלוואת המשכנתא סכום נוסף של 35,347.35 ₪.

סוף דבר; מכל המפורט לעיל, הנני קובעת כדלקמן: אני דוחה את כל טענות התובעת וקובעת שצו קיום הצוואה מיום 23.8.17, תקף.