מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת בוחן נהיגה מפוטר נגד משרד התחבורה

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

בפניי תביעה כספית על סך 395,000 ₪ שהגיש התובע, בוחן נהיגה במקצועו, אשר הועסק אצל הנתבעת 3 (להלן: "משרד התחבורה") משך 26 שנים כבוחן נהיגה.
להשלמת התמונה יצוין, כי התובע הגיש בתאריך 15/12/19 תביעה כספית לבית הדין לעבודה, כנגד משרד התחבורה, נציבות שירות המדינה (אגף פרישה וגימלאות) וההסתדרות הכללית של העובדים [סע"ש 36333-12-19 (חיפה) כהן נ' נציבות שירות המדינה ואח'] ובה טענותיו בהתייחס להסכם פרישתו, תנאיו והתשלומים שקבל מכוחו.
ולהלן: פרק הזמן למִן מועד ההפרטה (פיטורי התובע) ועד למועד בו ניתן לו רישיון ההוראה: בתקופה זו, מתאריך 13/07/18 ועד 01/01/19, נימנעה מהתובע האפשרות לעבוד כבוחן (בשל הפיטורים מכוח ההפרטה) וכמורה נהיגה (בשל אי מתן הרישיון) וזאת בשל סרוב הנתבעים ליתן לו רישיון, אשר ניתן לתובע, בסופו של יום, אחר שהגיש עתירה מנהלית בשל הסרוב האמור.
...
לא פורטו, וודאי לא כדבעי וכדרוש, שכרו והכנסותיו הקודמות ולא ניתן אפוא לקבוע האם אכן נגרמו לתובע בתקופה זו הפסדים/נזקים ביחס לתקופות קודמות, ככל שנגרמו; שיעוּרם של אלה; והאם קיים קשר סיבתי בין הפסדים לכאוריים אלו למעשי/מחדלי הנתבעים.
אין מחלוקת בשאלת האחריות של הנתבעים אשר השתהו במתן רישיון לתובע לעסוק בהוראה ולא למותר יהיה להפנות לדבריה של כב' השופטת ת. שרון נתנאל בפסק הדין שניתן בעתירה המנהלית: "4. אוסיף ואומר, כי אף אני בדעה, שיש לתמרץ את המשיב (כו גם כל רשות מרשויות המדינה) לשוב לבחון את עמדתו בחלוף הזמן ואף לשנותה, ככל שנכון כך לעשות. אולם, חשוב לציין ולהדגיש, כי חשיבות רבה יותר יש לייחס להמרצת הרשויות לבחון שוב את החלטותיהן, כאשר האזרח פונה אליהן ועוד קודם שהוא נושא בהוצאות וקודם שמוגשת על ידו עתירה." התוצאה: הנתבעים ישלמו לתובע פיצוי בסך של 33,078 ₪ בגין הפסדיו בתקופה שקדמה למתן רישיון ההוראה וכן פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש בסך של 12,000 ₪.
כמו כן, ביישום השיקולים המפורטים בפרק י"ח לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, נוכח התוצאה אליה הגעתי ואף בשים לב לכך שהתביעה התקבלה באופן חלקי – ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות הליך זה בסך של של 4,500 ₪.

בהליך עבירות שאינן תאונות דרכים ואינן דו"חות (פ"ל) שהוגש בשנת 2017 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לפיכך, במועד ההוכחות, לא נשמעה פרשת התביעה וראיותיה הוגשו בהסכמה, כמפורט בפרוטוקול הדיון, למעט המסמך שסומן ת/5 ועניינו, קביעת סוג הרכב שלהגשתו היתנגד הסניגור, אך הוא היתקבל ושאלת משקלו תדון בהמשך.
סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה קובע חובת רישיון נהיגה לרכב מנועי: לא ינהג אדם רכב מנועי אלא אם הוא בעל רישיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג, שניתן על פי פקודה זו, ולא ינהג אדם אלא בהתאם לתנאי הרישיון זולת אם פוטר מחובת רישיון נהיגה ובמידה שפוטר.
בפרק ההגדרות של התקנות, מוגדרת קלנועית כדלקמן: "קלנועית" – רכב מנועי בעל שלושה או ארבעה גלגלים המונע באמצעות מנוע חשמלי שנתקיימו בו כל אלה: (1)  רוחבו הכולל אינו עולה על מטר אחד; (2)  ההיגוי שבו נעשה באמצעות כידון או מוט היגוי בלבד; (3)  הוא מיועד לנוסע אחד או שניים בלבד; (4)  מהירות נסיעתו המרבית המתוכננת על ידי יצרנו אינה עולה על 12 קלומטר לשעה; (5)  הוא עומד בדרישות תקן ישראלי ת"י 1279 חלק 2 כסאות גלגלים: כסאות גלגלים מונעים חשמלית קלנועיות והמטענים שלהם; (6)  הוא עומד בדרישות טכניות נוספות המפורטות בנוהל העומד לעיון הציבור באגף הרכב במשרד התחבורה בשעות העבודה הרגילות של המשרד.
באשר למסמך זה, שלהגשתו היתנגד הסניגור, מהטעם, כי מספר השלדה שצוין במסמך אינו תואם את המספר שציין השוטר קורן, בדו"ח העולה שסומן ת/1, הרי שמבחינת מכלול ראיות המאשימה, אני קובעת כי השוטר האמור, היתייחס למספר שנירשם בכתב יד, על גבי דופן הרכב ואינו, בהכרח, מספר השלדה של הרכב האמור, בעוד שעורך ת/5, בחן את הרכב, על פי הגדרתו כסייר בוחן וציין את מספר השלדה של הרכב שבנידון, כמו גם נתוניו המכאניים.
ניתן היה לצפות מן הנאשם, המודע שלכך שהינו בלתי מורשה לנהיגה וכעולה מראיות המאשימה, כבר הוזהר בעבר בנסיבות דומות, בנוגע לכלי רכב אחר, שיברר האם הרכב אותו הוא רוכש, מצריך רישיון נהיגה ומשלא עשה כן, אין מדובר בטעות סבירה או כנה וההגנה כאמור לעיל, לא תחול בעיניינו – ראה לעניין זה עפ"ת 53300-02-16 בטיה נגד מדינת ישראל: "בבסיס טענות ההגנה של המערער עומד עומדת הדרישה של סבירות וכנות. באופן זה, על הטוען להן להוכיח כי עשה מאמץ באמצעים סבירים שברשותו על מנת לברר את הדין או מצב הדברים לאשורם, כך שטעותו הייתה "טעות סבירה" (סעיף 34יח לחוק) או "טעות בלתי נמנעת באורח סביר" (סעיף34יט לחוק).
...
באשר למסמך זה, שלהגשתו התנגד הסנגור, מהטעם, כי מספר השילדה שצוין במסמך אינו תואם את המספר שציין השוטר קורן, בדו"ח העולה שסומן ת/1, הרי שמבחינת מכלול ראיות המאשימה, אני קובעת כי השוטר האמור, התייחס למספר שנרשם בכתב יד, על גבי דופן הרכב ואינו, בהכרח, מספר השילדה של הרכב האמור, בעוד שעורך ת/5, בחן את הרכב, על פי הגדרתו כסייר בוחן וציין את מספר השילדה של הרכב שבנדון, כמו גם נתוניו המכניים.
מן האמור לעיל, אני קובעת כי הרכב שבנדון, הנו בעל המאפיינים שקבע השוטר דוד שפסה ב-ת/5, דהיינו: בעל כידון, מצערת יד, 3 גלגלים, 2 מקומות ישיבה, אורכו 2.55 מטרים, רוחבו 97.5 ס"מ ומהירותו המקסימלית הנה 60 קמ"ש. כפי שניתן לראות הרכב עליו נהג הנאשם אינו עומד במאפיינים של הקלנועית, לעניין השימוש במצערת, מהירותו המקסימלית והעובדה כי ההגנה לא הציגה תו תקן על פי האמור בסעיף (5) להגדרת הקלנועית.
מכל האמור לעיל, אני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה, הוכיחה את המיוחס לנאשם בכתב האישום ברמה הנדרשת במשפט פלילי ולפיכך, מרשיעה את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום.

בהליך תיק פ"ל אדום (פל"א) שהוגש בשנת 2017 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

כנגד הנאשם, שהינו נתין זר מאריתראה, הוגש כתב אישום לפיו ביום 1.12.16, בשעה 14:00 לערך, נהג בתל אביב, ברחוב בני ברק, בסמוך לבתים 18-20, בחוסר זהירות, כשהוא נוסע על המדרכה, ברכב חשמלי ומסכן עוברי דרך וזאת על אף שהינו בלתי מורשה לנהיגה, ללא תעודת ביטוח תקפה וללא רישיון רכב תקף.
לפיכך, במועד ההוכחות, לא נשמעה פרשת התביעה וראיותיה הוגשו בהסכמה, כמפורט בפרוטוקול הדיון, למעט המסמך שסומן ת/4 ועניינו, קביעת סוג הרכב שלהגשתו היתנגד הסניגור, מהטעם, כי אין מדובר בחוות דעת מומחה, כקבוע בפקודת הראיות, אך מנימוקים שציינו בהחלטתי, ההיתנגדות נדחתה.
הרכב צולם ונבדק על ידי סייר – בוחן מישטרה, שפירט ממצאיו ב-ת/4.
סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה קובע חובת רישיון נהיגה לרכב מנועי: לא ינהג אדם רכב מנועי אלא אם הוא בעל רישיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג, שניתן על פי פקודה זו, ולא ינהג אדם אלא בהתאם לתנאי הרישיון זולת אם פוטר מחובת רישיון נהיגה ובמידה שפוטר.
בפרק ההגדרות של התקנות, מוגדרת קלנועית כדלקמן: "קלנועית" – רכב מנועי בעל שלושה או ארבעה גלגלים המונע באמצעות מנוע חשמלי שנתקיימו בו כל אלה: (1)  רוחבו הכולל אינו עולה על מטר אחד; (2)  ההיגוי שבו נעשה באמצעות כידון או מוט היגוי בלבד; (3)  הוא מיועד לנוסע אחד או שניים בלבד; (4)  מהירות נסיעתו המרבית המתוכננת על ידי יצרנו אינה עולה על 12 קלומטר לשעה; (5)  הוא עומד בדרישות תקן ישראלי ת"י 1279 חלק 2 כסאות גלגלים: כסאות גלגלים מונעים חשמלית קלנועיות והמטענים שלהם; (6)  הוא עומד בדרישות טכניות נוספות המפורטות בנוהל העומד לעיון הציבור באגף הרכב במשרד התחבורה בשעות העבודה הרגילות של המשרד.
...
מן האמור לעיל, אני קובעת כי הרכב שבנדון, הנו בעל המאפיינים שקבע השוטר יצחק אדרי ב-ת/4, דהיינו: בעל כידון, מצערת בידית הכידון, 3 גלגלים, 2 מקומות ישיבה, אורכו 196 ס"מ, רוחבו 100 ס"מ ומהירותו המקסימלית הנה 60 קמ"ש. כפי שניתן לראות הרכב עליו נהג הנאשם אינו עומד במאפיינים של הקלנועית, לעניין השימוש במצערת, מהירותו המקסימלית והעובדה כי ההגנה לא הציגה תו תקן על פי האמור בסעיף (5) להגדרת הקלנועית.
מכל האמור לעיל, אני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה, הוכיחה את המיוחס לנאשם בכתב האישום ברמה הנדרשת במשפט פלילי ולפיכך, מרשיעה את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום.

בהליך ערעור על בית דין למשמעת (עב"י) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

לאחר הגשת התובענה כנגד המורה ת' ולקראת הדיון הועברו תצהירים של מנהל בית הספר לנהיגה ושל המפקח מטעם משרד התחבורה מהם עלה, שהיא נאלצה להמשיך בהוראת נהיגה בהקף קטן בגלל מחויבות שנטלה על עצמה מראש, ובנוסף לא התאפשר לה להגיש את תלמידותיה למבחן נהיגה, והדבר התמשך משום שמשרד התחבורה לא אִפשר כמות מספקת של מבחני נהיגה.
המשיבה בוחנת בפיסקה כ"ז לתשובתה שלוש מן הדוגמאות בהן פוטרו עובדי מדינה בהליך משמעתי (סרוב לבצוע תפקיד, וכן היתנהגות שאינה הולמת את התפקיד, לרבות אי-קיום הסדר והנהלים), ומציינת, שאותם מקרים בודאי אינם עולים לכדי עבירת פשע ולמרות זאת אמצעי המשמעת שננקט כנגד אותם עובדים היה פיטורים.
נטען במכתב הנציבות, כי לאחר הגשת התובענה הגישה המורה ת' הצהרה וכן מספר מסמכים לפיהם מאז פסק הדין משנת 2015 לא קלטה היא תלמידות נהיגה חדשות, ופעלה לסיום התחייבויותיה כלפי התלמידות מן התקופה שקדמה להליך המשמעתי הקודם, אך מחמת שלא הוקצתה לה כמות מספקת של מבחני נהיגה, לרבות שביתה של בוחני הנהיגה, התעכב התהליך, הורי התלמידות דרשו ממנה להשלים את התחייבויותיה כלפי התלמידות, ומנהל בית הספר לנהיגה נחלץ לעזרתה.
...
חרף ההבדלים הקיימים, סבורני, שאין בנימוקי גזר הדין בעניין המורה ת' כדי להסביר, או להצדיק, את הפער הבולט שבין הורדה בדרגה לשנה אחת לבין פיטורים לאלתר.
ואולם, אף בהביאי בחשבון את הנסיבות לקולא בעניין המורה ת', כפי שפורטו במכתבה של הנציבות מיום 27.10.20 (ושאינן מופיעות בגוף גזר הדין של בית הדין) סבורני, שהפער הבולט באמצעי המשמעת שהוטלו, חרף קווי הדמיון הרבים שבין שתיהן, חורג עד מאוד מעקרון אחידות הענישה עליו כבר עמדתי לעיל, והדבר מצדיק, בנסיבותיו של תיק זה, את התערבותו של בית המשפט על-מנת להקל באמצעי הענישה שהוטלו על המערערת.
על-יסוד כל האמור לעיל, אני מקבל את הערעור, מבטל את גזר הדין של בית הדין, ומטיל חלף זאת על המערערת את אמצעי הענישה הבאים: 1) נזיפה חמורה.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

מיכרז למיקור חוץ של מבחני הנהיגה המעשיים במהלך השנים בחן משרד התחבורה את נושא מבחני הנהיגה המעשיים והעברתו למיקור חוץ מהסיבות הבאות: רמת השרות הירודה שהעניקו בוחני הנהיגה במסגרת המבחנים המעשיים; זמני ההמתנה הארוכים בין מבחן מעשי אחד לשני; הכוונה להכניס לבחינה המעשית מדדים אובייקטיבים שניתן לבדקם באמצעים טכנולוגיים; הרצון להגביר את האכיפה על מבחני הנהיגה[footnoteRef:1].
לסיום נבחן אם הנתבעות התנהלו בחוסר תום לב במהלך המו"מ ובמועד עבודתם של התובעים ואם הם פוטרו בחוסר תום לב. האם יש לבית הדין סמכות לידון בתביעה נגד המדינה? טענות הצדדים המדינה טענה כי יש לדחות את התביעה על הסף בהעדר סמכות עניינית ובהעדר יריבות.
שוכנענו כי החוזה לא כולל התחייבות להעסיק אותם במשך תקופה מינימאלית של שלוש שנים; כי הגדרת "בוחן בעל ניסיון" אינה מתייחסת לבוחנים בעלי ניסיון מקרב משרד התחבורה דוקא; כי להגדרת "בוחן בעל ניסיון" נכנסים גם בוחנים שצברו ותק ועברו הכשרה מתאימה בתקופת העבודה במילגם, כך שלא מדובר בקבוצה מסוימת של בוחנים; כי אין בו כוונה מפורשת או משתמעת להעניק להם זכות תביעה מכוחו; כי הסכמי ההעסקה מבטלים כל זכות שהייתה להם לפני חתימתם על אותם הסכמים.
...
עוד מצאנו כי התובעים פוטרו בתום לב ומשיקולים ענייניים וכי הנתבעות לא התנהלו מולם בחוסר תום לב בתקופת המשא ומתן ובתקופת העסקתם.
התובעים לא הסתמכו על הבטחה שיועסקו בכל תקופת ההתקשרות ולא נגרם להם נזק למעלה מן הדרוש נציין כי לא מצאנו שהתובעים בחרו לעבוד במילגם על סמך ההבטחה שיועסקו במשך שלוש שנים לפחות ולא שוכנענו כי ניזוקו בשל עבודתם במילגם, ונסביר.
סוף דבר התביעה נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו