לפיכך, במועד ההוכחות, לא נשמעה פרשת התביעה וראיותיה הוגשו בהסכמה, כמפורט בפרוטוקול הדיון, למעט המסמך שסומן ת/5 ועניינו, קביעת סוג הרכב שלהגשתו היתנגד הסניגור, אך הוא היתקבל ושאלת משקלו תדון בהמשך.
סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה קובע חובת רישיון נהיגה לרכב מנועי:
לא ינהג אדם רכב מנועי אלא אם הוא בעל רישיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג, שניתן על פי פקודה זו, ולא ינהג אדם אלא בהתאם לתנאי הרישיון זולת אם פוטר מחובת רישיון נהיגה ובמידה שפוטר.
בפרק ההגדרות של התקנות, מוגדרת קלנועית כדלקמן:
"קלנועית" – רכב מנועי בעל שלושה או ארבעה גלגלים המונע באמצעות מנוע חשמלי שנתקיימו בו כל אלה:
(1) רוחבו הכולל אינו עולה על מטר אחד;
(2) ההיגוי שבו נעשה באמצעות כידון או מוט היגוי בלבד;
(3) הוא מיועד לנוסע אחד או שניים בלבד;
(4) מהירות נסיעתו המרבית המתוכננת על ידי יצרנו אינה עולה על 12 קלומטר לשעה;
(5) הוא עומד בדרישות תקן ישראלי ת"י 1279 חלק 2 כסאות גלגלים: כסאות גלגלים מונעים חשמלית קלנועיות והמטענים שלהם;
(6) הוא עומד בדרישות טכניות נוספות המפורטות בנוהל העומד לעיון הציבור באגף הרכב במשרד התחבורה בשעות העבודה הרגילות של המשרד.
באשר למסמך זה, שלהגשתו היתנגד הסניגור, מהטעם, כי מספר השלדה שצוין במסמך אינו תואם את המספר שציין השוטר קורן, בדו"ח העולה שסומן ת/1, הרי שמבחינת מכלול ראיות המאשימה, אני קובעת כי השוטר האמור, היתייחס למספר שנירשם בכתב יד, על גבי דופן הרכב ואינו, בהכרח, מספר השלדה של הרכב האמור, בעוד שעורך ת/5, בחן את הרכב, על פי הגדרתו כסייר בוחן וציין את מספר השלדה של הרכב שבנידון, כמו גם נתוניו המכאניים.
ניתן היה לצפות מן הנאשם, המודע שלכך שהינו בלתי מורשה לנהיגה וכעולה מראיות המאשימה, כבר הוזהר בעבר בנסיבות דומות, בנוגע לכלי רכב אחר, שיברר האם הרכב אותו הוא רוכש, מצריך רישיון נהיגה ומשלא עשה כן, אין מדובר בטעות סבירה או כנה וההגנה כאמור לעיל, לא תחול בעיניינו – ראה לעניין זה עפ"ת 53300-02-16 בטיה נגד מדינת ישראל:
"בבסיס טענות ההגנה של המערער עומד עומדת הדרישה של סבירות וכנות. באופן זה, על הטוען להן להוכיח כי עשה מאמץ באמצעים סבירים שברשותו על מנת לברר את הדין או מצב הדברים לאשורם, כך שטעותו הייתה "טעות סבירה" (סעיף 34יח לחוק) או "טעות בלתי נמנעת באורח סביר" (סעיף34יט לחוק).
...
באשר למסמך זה, שלהגשתו התנגד הסנגור, מהטעם, כי מספר השילדה שצוין במסמך אינו תואם את המספר שציין השוטר קורן, בדו"ח העולה שסומן ת/1, הרי שמבחינת מכלול ראיות המאשימה, אני קובעת כי השוטר האמור, התייחס למספר שנרשם בכתב יד, על גבי דופן הרכב ואינו, בהכרח, מספר השילדה של הרכב האמור, בעוד שעורך ת/5, בחן את הרכב, על פי הגדרתו כסייר בוחן וציין את מספר השילדה של הרכב שבנדון, כמו גם נתוניו המכניים.
מן האמור לעיל, אני קובעת כי הרכב שבנדון, הנו בעל המאפיינים שקבע השוטר דוד שפסה ב-ת/5, דהיינו: בעל כידון, מצערת יד, 3 גלגלים, 2 מקומות ישיבה, אורכו 2.55 מטרים, רוחבו 97.5 ס"מ ומהירותו המקסימלית הנה 60 קמ"ש.
כפי שניתן לראות הרכב עליו נהג הנאשם אינו עומד במאפיינים של הקלנועית, לעניין השימוש במצערת, מהירותו המקסימלית והעובדה כי ההגנה לא הציגה תו תקן על פי האמור בסעיף (5) להגדרת הקלנועית.
מכל האמור לעיל, אני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה, הוכיחה את המיוחס לנאשם בכתב האישום ברמה הנדרשת במשפט פלילי ולפיכך, מרשיעה את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום.
