תביעת בדיקת רכבים כנגד מכון

· עלות בדיקה במכון צ'ק פוינט- 500 ₪ (העלות הושבה תובע במסגרת פסק דין שניתן כנגד הנתבע 2) · הוצאות דלק ושונות בגין ביקור התובע במיגרש הנתבעת- 5,000 ₪ · 60,000 ₪ בגין: עלויות הוצאת דלק מוגברות (5,000 ₪), טירחה ביזבוז זמן וכיוצ"ב (15,000 ₪),פיצוי הסתמכות (30,000 ₪), פיצויים לדוגמא ללא הוכחת נזק (10,000 ₪).

ההפרש הקיים הנובע מאי גילוי עובדת היות הבעלים הראשון של הרכב חברת ליסינג, ומחדלה של הנתבעת באי קבלת התדפיס והתקלה במצבר ההיברידי שלא הייתה בידיעתה אם כן, עומד על 3,564 ₪ , זאת מבלי להיתעלם מהעובדה שהרכב נמכר לתובע על ידי הנתבעת במצבו 'as-is" , כך שהמחיר לא ישתנה גם אם ימצאו בבדיקה במכון ליקויים נוספים עליהם לא דיווחה הנתבעת , הפרש זניח לעומת סכום התביעה, ומבלי שיינתן ביטוי לעובדה שהפחתה בשיעור 15% מערך הרכב בשל התאונות אותן עבר בעברו, לא נומקה על ידי מר גורביץ במסגרת חוות דעתו.

...

יוצא אפוא, כי משלא נשלחה הודעת ביטול תוךפרק מן סביר לנתבעת, התובע אינו זכאי לסעד של ביטול והשבה בגין היות המצבר ההיברידי תקול, ובוודאי שלא כיום, בחלוף למעלה משנתיים וחצי מהמועד בו נרכש הרכב.

יוצא אפוא, כי לא הוכח סוג הליסינג בעבר- בין אם תפעולי המזכה בהפחתה של 22% ממחיר מחירון הרכב, ובין אם מימוני המזכה בהפחתה של 14% ממחיר מחירון הרכב, ועל כן לא ניתן להפחית את מרב האחוזים מבלי שיינתן לכך כל ביסוס.

סוף דבר אני מוצאת לקבל את התביעה בחלקה, ולחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 3,564 ש"ח. פועל יוצא מכך הוא, שמרבית תביעתו של התובע נדחתה (86,000-3,564 ₪= 82,436 ₪ המהווים 96% מהתביעה).

מונחת לפני תביעה כספית של רוכש רכב כנגד מכון בדיקת רכבים על רשלנות, לטענתו, בבצוע בדיקה.

...

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם, ושמעתי את הצדדים וטענותיהם כמו גם נתתי דעתי לחוות דעת מומחה בית המשפט, תשובותיו לשאלות ההבהרה וחקירתו לעניין חוות דעתו הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

התוצאה היא כי אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 11,135 ₪ בצירוף רבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה.

התובעת יכולה הייתה להגיש תביעה כנגד מכון הבדיקה וסביר להניח שעשתה כן. בנוסף, אני סבור , כי התובעת צריכה הייתה לברר את ההיסטוריה של הרכב לפני הקנייה כחלק מהפרקטיקה של הקנייה והיא חדלה משלא עשתה כן. מנגד בעיניין תק (נת') 9048-04-20‏ ‏ אור וסלזם נ' הרוש עסקי רכב ויזמות בע"מ נקבע הכלל הבא: " שלצד אחריותו של הרוכש לבדוק את הרכב טרם רכישתו ניצבת חובתו של המוכר, כצד למשא ומתן הטרום חוזי לנהוג כלפי הרוכש בתום לב, תוך גילוי נאות של המידע הרלבנטי לעסקה המצוי ברשותו, ומבלי שפעולות השיווק שלו עבור מכירת הרכב יהוו

...

התובעת יכולה הייתה להגיש תביעה כנגד מכון הבדיקה וסביר להניח שעשתה כן. בנוסף, אני סבור , כי התובעת צריכה הייתה לברר את ההיסטוריה של הרכב לפני הקנייה כחלק מהפרקטיקה של הקנייה והיא חדלה משלא עשתה כן. מנגד בעניין תק (נת') 9048-04-20‏ ‏ אור וסלזם נ' הרוש עסקי רכב ויזמות בע"מ נקבע הכלל הבא: " שלצד אחריותו של הרוכש לבדוק את הרכב טרם רכישתו ניצבת חובתו של המוכר, כצד למשא ומתן הטרום חוזי לנהוג כלפי הרוכש בתום לב, תוך גילוי נאות של המידע הרלבנטי לעסקה המצוי ברשותו, ומבלי שפעולות השיווק שלו עבור מכירת הרכב יהוו

בענייננו לא שוכנעתי כי הנתבע אינו תם לב. כאמור, הנתבע הוא אדם פרטי ואינו סוחר מכוניות ובמהלך הרגיל של חייו ועסקיו, עניין של מכירה וקנייה של רכבים אינה בשגרת יומו.

מכל המקובץ אני קובע כי דין התביעה להידחות.

המשיבה 1, מפעלי דינמומטר לבדיקות רכב בע"מ, היא חברה המפעילה מספר מכוני רשוי לכלי רכב, שבהם נעשות, בין היתר, בדיקות רשוי שנתיות.

בנוסף, בעלי המכון "יהיו אחראים באופן ישיר ובלעדי לגבי כל נזק שיגרם עקב פעולה או מחדל של המכון ועובדיו ו/או הבאים מטעמו בכל הנוגע למתן השרות ו/או כתוצאה מהשרות ולשאת בכל נזק/תביעה/תשלום הנובע מכך ו/או שארע בשטח המכון" (סעיף 15); (ההדגשות אינן במקור – נ' ס').

עם זאת, נקבע כי הסנקציה שהוטלה בפועל על המכון – אינה מידתית בנסיבות העניין, באשר היא מפלה את המכון על פני מכונים אחרים, שרישיונם הותלה בפועל, רק לאחר שננקטו נגדם אמצעים קודמים, או שהיתה תלויה ועומדת נגדם התליה על-תנאי.

...

הנימוק שבעטיו מצא בית המשפט כי ההחלטה איננה מידתית, נעוץ בהחלטות שונות שניתנו לגבי מכונים אחרים.

הערה שניה – רשות הרישוי טוענת כי לא היה מקום לברר את עתירת עובדי המכון; לדידה, נדרש היה להכריע בה בנפרד, ולקבוע כי דינה להידחות על הסף, בהעדר יריבות ישירה.

טענה זו – מקובלת עלי.

במכתבה ציינה כי "משנת 2015 פועל המשרד באופן רצוף להסדרה סטאטוטורית של סוגיית הפיקוח על מחירי מבחני הרשוי השנתיים לרכב...לרבות על ידי תיקון טעות השמטת תעריפי מבחני הרשוי מפיקוח והוספתם לשירותים המפוקחים מכוחו של חוק הפיקוח...ובמקביל קידום עבודה כלכלית שתאפשר לקבוע תימחור ראוי למבחני הרשוי יחד עם נוסחת עידכון תעריפים...בתאריך 22.7.2019, לאחר קיום הליך שימוע צבורי כאמור...ניתנה החלטת ועדת המחירים לפיה הועדה תצא לבחינת הצורך בפקוח מבחני הרשוי וכי עד לסיום הבדיקה לא תיתקבל החלטת הועדה בעיניין הטלת פקוח מחירים על מכוני הרשוי...לאור האמור ולאור החלטת ועדת המחירים...המשרד אינו מוצא לנכון לשנות בעת הזו מהקף הבקרה שמקיים המשרד מול מכוני הרשוי לאורך השנים. המשרד סבור, כי יש להמתין בשלב זה למיצוי בחינתה של ועדת המחירים כמפורט לעיל ומתן החלטתה הסופית בעיניין. המשרד יחזור על עמדתו, כי בשלב זה דרך הפעולה האפקטיבית ביותר לצורך פיתרון הבעיה, היא שילוב כוחות בין נציגי האגוד ונציגי המשרד לשם קידום מהיר של הבדיקות הכלכליות המתבקשות על ידי ועדת המחירים". בתאריך 8.9.2019 הגיש איגוד מכוני הרשוי עתירה מנהלית נגד המשיב בבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (עת"מ 16459-09-19).

מכון אמיתי מוסיף ומציין בהקשר זה כי הוגשה נגדו תביעה ובקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית (ת"צ 15400-07-20 בבית המשפט השלום בבית שאן) במסגרתה התבקש בית המשפט להורות על השבת כספים לבעלי כלי רכב ששלמו ביתר בגין מבחן רשוי שביצעו במכון.

...

בהחלטות המשיב נקבע כי התנאי יופעל בכל מקרה בו מכון הרישוי "יבצע הפרה של הוראות הדין ו/או כתב ההרשאה ו/או נהלי הרשות". מקובלת עלי טענת העותרות כי מדובר בהגדרה רחבה מאד וגורפת שאינה מידתית.

יוער כי אמירת המשיב במסגרת החלטותיו לפיה אם יהיו הליכים משפטיים אזרחיים נגד מכוני הרישוי להשבת הכספים הם "עלולים בסופו של דבר גם להתגלגל לפתחו של המשרד" ולכן החליט להטיל על מכוני הרישוי חובת השבה כדי, למעשה, לעקוף הליך משפטי לגיטימי בו הוא עשוי להיות מעורב - אינה אמירה ראויה מצידה של רשות שלטונית.

כיון שמסקנתי היא כי למשיב אין סמכות להורות על השבת כספים, הרי שגם ההחלטה כי התנאי יופעל ככל שלא יעמדו מכוני הרישוי בהחלטה בדבר השבת הכספים – חסרת סמכות ויש להורות על ביטולה.