בחודש פברואר 2015 פירסמה המועצה מיכרז פנימי לתפקיד היועצת, והמערערת הגישה מועמדות למישרה וזומנה לועדת הבחינה, אולם הישיבה בוטלה.
זאת, בנגוד לחוק שויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988 (להלן – חוק השויון) האוסר על הפליה מטעמי מין, אמונה או השקפה פוליטית.
אשר לגמול הכשרה – מיסמך מש/8 עליו הסתמכה המערערת אינו מוכיח את זכותה לגמול הכשרה, שכן כאמור הפרוט בו הוא "דוגמא" לעלות משרת קב"ס. כך למשל, ברור כי הזכאות לגמול כפל תואר מותנית בכך שהקב"ס עומד בתנאים לתשלום רכיב זה. המערערת לא הוכיחה מה הם התנאים המזכים בתשלום גמול הכשרה והאם הם מתקיימים בה, וכן לא הוכיחה כי בתשלום הישתתפות משרד החינוך בעלות העסקתה המועבר למועצה נכלל רכיב זה, ולכן דין התביעה להדחות.
...
מעבר לכך, אנו סבורים כי התייחסות המועצה וראש המועצה למערערת, ובכלל זאת התעלמות בוטה ממנה ומפניותיה, התייחסות אליה בפני אחרים בדרך שיש בה כדי לפגוע בה (כגון – מתן הודעה ביום 9.12.2018 כי אינה מכהנת יותר בתפקיד יועצת), ואף אי קיום החלטת בית הדין הראשונה בבקשה לסעד זמני להשיבה לתפקידה כיועצת, ובכלל זאת מחיקת התואר "יועצת לקידום מעמד האישה" משלט משרדה - אינה ראויה בכלל ובהתייחס לעובדת ותיקה שהקדישה שנים רבות לעבודתה במועצה בפרט.
על כן, אנו מחייבים את המועצה לשלם למערערת בנוסף לפיצוי שפסק בית הדין האזורי, פיצוי לא ממוני נוסף בסך של 50,000 ₪, כך שסך הכל סכום הפיצוי הלא ממוני עומד על סך של 75,000 ₪.
אשר להוצאות: נוכח התוצאה אליה הגענו, ונוכח ההליכים הרבים שנאלצה המערערת לנקוט, אנו קובעים כי בגין ההתדיינות בשתי הערכאות המועצה תשלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.
