תביעת אפוטרופוס להשלמת הכנסה

בפניי תביעה שהוגשה על ידי מר יוחנן כהן (להלן: "התובע) בשם אביו, מר ניסים כהן, לו הוא משמש כאפוטרופוס לגוף ולרכוש.

התובענה שבכותרת הוגשה כנגד החלטת פקיד התביעות מיום 23.12.2015 הדוחה את תביעתו של מר כהן להשלמת הבטחת הכנסה, בנימוק כי ההכנסות (כולל הקיצבאות) עולות על ההכנסה המותרת שנקבעה בחוק לצורך תשלום השלמת הכנסה.

...

] לאור כל האמור לעיל, ההכנסות של מר כהן (7,029 ₪) עולות על תקרת השלמת ההבטחה המגיעה לו (4980 ₪); אי לכך, עם כל הצער שבדבר וההבנה למצבו של התובע ומר כהן, לא היה בידי פקיד התביעות, ואף אין בידי בית דין זה, לסטות מההוראות הקבועות בחוק.

התביעה נדחית.

יוסף יחזקאל (להלן-התובע) הגיש תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן –הנתבע) בגין הבטחת הכנסה שנשללה ממנו החל מחודש 02/2005.

לטענת ההתיישנות – סעיף 11 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן – החוק) קובע כלהלן-"בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במנין הזמן שבו התובע לא היה מסוגל לדאוג לעניניו מחמת ליקוי נפשי או שכלי, זמני או קבוע, ולא היה עליו אפוטרופוס; היה עליו אפוטרופוס, לא יבוא במנין הזמן שבו טרם נודעו לאפוטרופוס העובדות המהוות את עילת התובענה". בע"ע 1271/02 צבי דדון-מטבחי זיו תעשיות (1990) בע"מ, עבודה ארצי כרך לג (98) 43.

באותה רוח ציינה השופטת טובה שטרסברג-כהן בעיניין יעקבי (ע"א 1915/91; ע"א 2084/91; ע"א 3208/91 ע. יעקובי ואחרים נ. מזל קנובלר, פ"ד מט(3) 529, 625): במסגרת הפעולה של השלמת החסר אין הפרשן מתיימר לתת משמעות למילות הנורמה.

...

הפלוגתות שנדרשות אנו להכריע בהן הן שתיים-א. האם יש לדחות את תביעת התובע על הסף מחמת היתיישנות.

הנתבע טען, ראשית, שיש לדחות את התביעה מחמת התיישנות שכן סעיף 11 לחוק ההתיישנות מדבר על מחלת נפש ולא זה המקרה שבפנינו.

באשר לטענות הנתבע כי התובע לא מתגורר בכתובת שמסר-נוכח הדברים שהובאו לעיל שוכנענו כי אין די בבדיקה אחת ויחידה של החוקר בפרט שעה שהחוקר לא זוכר את שעת הביקור ואף לא יודע בודאות כי הוא תחקר דוקא את השכנים לבניין, על מנת לקבוע שהתובע לא מתגורר במקום.

לא מצאנו כי החקירה אשר נערכה בעניינו של התובע ושפורטה לעיל מספיקה בנסיבות העניין בכדי לשלול מהתובע את הגמלה שכן לכל הפחות מדובר במקרה בו קיים ספק סביר באשר למקום מגורי התובע.

נוכח האמור-התביעה מתקבלת והתובע זכאי לגימלת הבטחת הכנסה מחודש פברואר 2005.

משהוגשה תביעה לקבלת גמלת נכות – לא ניתן היה לקבל את שתי הגמלאות יחד, והתובע קיבל גמלת נכות (כשלדברי ב"כ הנתבע, בכתב ההגנה, הסכום הסופי לתשלום, אינו שונה באופן מהותי בגין התקופה בה קיבל הבטחת הכנסה לבין זו של גמלת נכות מעבודה, שכן גמלת הבטחת הכנסה שולמה בשיעור של כ-1,500 ₪ בעוד שבהגדרה החדשה קיבל 970 ₪ כנכות מעבודה ועוד 520 ₪ השלמת הכנסה).

" סעיף 11 לחוק ההתיישנות קובע: "בחישוב תקופת ההתישנות לא יבוא במניין הזמן שבו היה התובע חולה נפש ולא היה עליו אפוטרופוס. היה עליו אפוטרופוס – לא יבוא במניין הזמן שבו טרם נודע לאפוטרופוס העובדות המהוות את עילת התובענה.

...

מקובלת עלינו טענת התובע כי כחלק מהעובדה שלא טיפל ודאג לענייניו – יש לראות גם את אי הפנייה לגורם מטפל, ובמועד שלאחר הפגיעה.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובע סך של 500 ₪ הוצאות.

בהקשר זה נציין שוב, כי ניתנו לב"כ התובעת מספר הזדמנויות להביא פסיקה התומכת בעמדתו כי אין צורך לחדש את התביעות למל"ל, ואולם הוא לא עשה כן. באשר לטענת הנתבע לענין מגורי התובעת ביחד עם בנה, הרי שאין אנו מקבלים את טענותיו בענין זה. סעיף 9א לחוק הבטחת הכנסה קובע, כי:- "(א) בסעיף זה, "רכב" – רכב מנועי כהגדרתו בסעיף 1 לפקודת התעבורה, שבבעלות התובע או שבשימושו של התובע או ילדו הנמצא עמו, למעט אופנוע".

(3) תובע הגימלה מונה כאפוטרופוס עליו, לרבות תובע גמלה שחדל להיות האפוטרופוס רק בשל כך שהילד הגיע לגיל 18".

...

מכל האמור לעיל – הרי שאנו מקבלים את טענות המוסד, כי תביעת התובעת מתייחסת אך ורק לחודש 12.09 ולא לתקופה לאחר מכן.

בהקשר זה נציין שוב, כי ניתנו לב"כ התובעת מספר הזדמנויות להביא פסיקה התומכת בעמדתו כי אין צורך לחדש את התביעות למל"ל, ואולם הוא לא עשה כן. באשר לטענת הנתבע לענין מגורי התובעת ביחד עם בנה, הרי שאין אנו מקבלים את טענותיו בענין זה. סעיף 9א לחוק הבטחת הכנסה קובע, כי:- "(א) בסעיף זה, "רכב" – רכב מנועי כהגדרתו בסעיף 1 לפקודת התעבורה, שבבעלות התובע או שבשימושו של התובע או ילדו הנמצא עמו, למעט אופנוע".

לאור קביעתנו כאמור, אין אנו נדרשים לטענות העובדתיות החדשות אשר נטענו על ידי ב"כ התובע בסיכומי התגובה מטעמו בענין זה. סוף דבר מכל המפורט לעיל – אנו מקבלים את תביעתה של התובעת, כי לא היתה בעלים של רכבים כלשהם וכי הרכבים היו רשומים על שמה באופן פיקטיבי, וזאת בהתייחס לחודש דצמבר 2009 בלבד – חודש התביעה.

התובע הוסיף כי אין לו כסף לשלם ארנונה, תשלומי בית ספר ואוכל והוא הגיש תביעה להבטחת הכנסה וטרם קיבל תשובה.

יאמר כבר עתה, כי עפ"י תקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות) התשכ"ט - 1969, פטור מאגרה ניתן למדינה, למוסד לביטוח לאומי, לאפוטרופוס הכללי או לבעל דין המיוצג ע"י עו"ד מטעם הלישכה לסיוע משפטי, בהליך שלגביו אושרה בקשתו לקבלת שרות משפטי מהטעם שידו אינה משגת לשאת בו (ר' תקנה 3 לתקנות).

...

(ב) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית הדין שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית הדין שההליך מגלה עילה, רשאי בית הדין לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית הדין יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם בלבד" מעיון בחומר המונח בפניי, לרבות במסמכים אשר הוצגו מטעם התובע, נחה דעתי כי התובע הצליח להרים את הנטל להוכיח, לפחות לכאורה, כי הינו חסר יכולת לשלם את האגרה המתחייבת בתיק, זאת על אף שאיננו נמנה על בעלי הדין הפטורים מאגרה ואין ההליך נשוא התביעה בתיק העיקרי נמנה על ההליכים הפטורים מאגרה לפי התקנות.

מעיון במסמכים שצירף התובע כגון: פירוט חשבון הבנק שלו ובתלושי השכר של אשתו עולה לדעתי המסקנה כי אכן אין הוא ואין אשתו בעלי מספיק אמצעים בכדי לעמוד בתשלום האגרה.

סוף דבר- לאור המקובץ לעי, אני נעתר לבקשה לפטור מאגרה.