ביום 17.3.03 הגישה המשיבה תביעה לבית המשפט לעינייני מישפחה ברמת גן, להתיר לה להגר עם הילדים לאנגליה ולקביעת הסדרי ראיה מתאימים בינם לאביהם.
על השיקולים אשר ינחו את בית המשפט בקביעת טובתו של ילד שאת הגירתו מתבקש הוא להתיר עמדה השופטת דורנר:
"בקשת הגירה של הורה עם ילדיו תבחן לאור עיקרון טובת הילדים בלבד. בהקשר זה יתחשב בית המשפט בדעת הילדים; באיכות הקשר בין הילדים לבין כל אחד משני ההורים; ביכולת האובייקטיבית והסובייקטיבית לשמירת קשר בין הילדים להורה שהמשמורת לא בידיו אם תאושר הגירת הילדים ונכונות ההורה שבידיו המשמורת לסייע בקיומו של קשר זה; ובמסוגלות הילדים להיקלט בסביבה אליה מתבקשת ההגירה. אמות מידה אלה יישקלו לאור נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה. כך, לדוגמה ככל שהילדים פיתחו זיקה חזקה יותר לסביבתם, תיקטן הנטיה לנתקם ממנה. אם ההורה שבידיו המשמורת נישא בשנית, יש לבחון את מערכת היחסים בין בן הזוג החדש לילדים ונכונותו של בן הזוג החדש לקלוט את הילדים לתא המשפחתי החדש. כמובן, אף בדיון בבקשה להגירת הילדים, שהם עדיין בגיל רך, יש להוסיף לשיקולים אלה את חזקת הגיל הרך..." (רע"א 4575/00 הנ"ל, בעמ' 334).
...
הבקשה במקרה דנן היא למתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטים ס' רוטלוי, י' שטופמן, י' שנלר) לפיו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן (כב' השופטת צ' צפת), שהתיר את הגירת שני ילדיהם הקטינים של הצדדים לאנגליה עם אימם, המשיבה.
במסגרת זו אין מנוס לטעמי מהבאה בחשבון ושקלול של שיקולים שונים דוגמת זכותו של ההורה המשמורן להמשיך בחייו, לקבוע את מהלך חייו, להקים תא משפחתי חדש או לפתוח בדרך חדשה, זכותו של ההורה שאינו משמורן לקשר רציף עם ילדו, כמו גם לכך שהקטין נמצא חלק ניכר של זמנו במחיצת ההורה המשמורן מזה ולכך שהוא זכאי לקשר מלא עם הורהו השני מזה (ראו השיקולים שמנה השופט (כתארו אז) מצא, ע"א 2784/95 טריף נ' טריף (לא פורסם, ניתן ביום 27.7.95)).
ואולם, במצב הקיים, בו הילדים חיים זה שנים במשמורת אימם והיא ההורה הדומיננטי בחייהם – ומבלי למעט כהוא זה מעצמת הקשר בין האב לילדיו – ומשנמצא כי יכולותיה של האם הן כאלה שיש בידה לספק את צרכיהם הרגשיים והאחרים של הילדים והובטח הקשר הרציף עם האב, לא שוכנעתי כי יש מקום להתערבותנו בהחלטה להתיר ההגירה.
אני ערה לשינויים שיכניס המרחק הגיאוגרפי בקשר בין האב לילדיו, אך סבורני כי התוצאה אליה הגיעו הערכאות הקודמות הינה בבחינת "הרע במיעוטו" עבור הקטינים ואני סמוכה ובטוחה כי האם, שתוארה כערה לצרכי ילדיה ולחשיבות שיש לקשר בינם לבין אביהם, תקפיד על מילוי ההסדרים שנקבעו לביקורים ולקשר שוטף עם האב.
