תביעת אם להחזר הוצאות טיפול וטיפוח של בתה הבגירה

בהיתחשב במכלול הנתונים וטענות הצדדים כאמור לעיל, הישתכרותה של התובעת לאורך השנים, כאשר התובעת עבדה במשרה חלקית במועד התאונה ועם זאת לא שוכנעתי מטענתה כי עשתה כן נוכח הטיפול בביתה הקטנה שהייתה בת 13 באותו מועד, מענק העבודה שקיבלה בנוסף לשכרה שלא הוברר עד תום הקריטריונים לקבלתו בשנים לעתיד לבוא, אני קובע את בסיס שכרה החודשי על סך של 4,350 ₪ ובתוספת הפרישי הצמדה עד היום מדובר בסך של 4,540 ₪.

אומנם מתלושי השכר ועדויות רבני והתובעת עולה שהנתבעת 1 לא הפרישה עבור התובעת הפרשות לפנסיה, ועדיין, בהיתחשב בכך שעל הנתבעת 1 שחבה באחריות לתאונה, הייתה מוטלת חובה כמעסיקה של התובעת להפריש עבורה את ההפרשות הנ"ל, ושזו הייתה גם חובתו של כל מעביד עתידי אחר של התובעת במהלך הדברים הרגיל, וכאשר הנתבעות בסיכומיהן לא התייחסו לפצוי בגין רכיב זה, אני סבור שיש מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין רכיב הפסדי פנסיה בשיעור של 12.5% מרכיב הפסדי שכר לעבר ואובדן הישתכרות לעתיד, וסך הכל מדובר בפצוי בסך של 79,300 ₪ (במעוגל).

הבית היה מצוחצח והגינה הייתה מטופחת והיא עשתה הכל לבד ללא עוזרת וללא גנן.

כולם בגירים וגרים עמם בבית, כאשר הבת הקטנה בצבא.

ההיתנתקות מענף נפגעי עבודה תימנע מהתובעת לקבל טיפולים רפואיים, החזרים על הוצאות רפואיות ונסיעות לטיפולים, שקום רפואי ומקצועי (ראו סעיף 86(א) לחוק הביטוח הלאומי) ותמנע ממנה האפשרות להגיש תביעה להחמרת מצב לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות מעבודה) תשט"ו-1956 אם בעת זקנתה יוחמר משמעותית מצבה.

...

למעלה מן הצורך אציין, כי איני מקבל את טענת התובעת כי התנתקות מענף נפגעי עבודה תמנע מהתובעת לקבל טיפולים רפואיים, החזרים על הוצאות רפואיות ונסיעות לטיפולים, שיקום רפואי ומקצועי על פי סעיף 86 (א) לחוק הביטוח הלאומי שכן מפסק הדין שניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל (ארצי) 9804-09-17 צור נ' המל"ל (4.12.19) סעיפים 26 ו -29 עולה לכאורה לגבי היוון קצבת נכות מעבודה, כי מענק היוון שמשולם במקום קצבה אכן מנתק את הקשר בין הנכה למוסד אולם מודגש ש"ניתוק" זה מתייחס לקצבת הנכות בלבד להבדיל מיתר הגמלאות להן זכאי הנפגע בעבודה, גמלאות בעין או גמלאות מיוחדות, שלגביהן במקרה של היוון קצבה לא חל הניתוק, כשסעיף 26 לפסק הדין מפרט את אותן גמלאות בעין: ריפוי, החלמה, שיקום רפואי ושיקום מקצועי כאמור בסעיף 86(א) לחוק הביטוח הלאומי שהכותרת הרשומה בצידו היא "זכות לגמלאות בעין". סוף דבר סיכום הנזקים: א. הפסדי שכר לעבר - 235,700 ₪ ב. אובדן כושר השתכרות לעתיד - 398,600 ₪ הפסדי פנסיה - 79,300 ₪ ד. ניידות ונסיעות לעבר ולעתיד - 30,000 ₪ ה. עזרת הזולת לעבר - 120,000 ₪ ו. עזרת הזולת לעתיד - 375,000 ₪ ז. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - 40,000 ₪ ח. נזק שאינו נזק ממון - 250,000 ₪ סה"כ 1,528,600 ₪ ט. לאחר הפחתת אשם תורם של 5% - 1,452,170 ₪ בניכוי: ט. תגמולי המל"ל -347,789 ₪ לסיכום התביעה נגד הנתבעות מתקבלת וההודעה לצד שלישי נדחית.

7נוכח האמור לעיל, הנתבעות ישלמו לתובעת פיצוי בגין נזקיה עקב התאונה ולאחר ניכוי אשם תורם בסך של 1,180,811 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% וכן הוצאות משפט בגין חוות דעת המומחים מטעם התובעת וחלקה בחוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט כנגד קבלות.

כן ישלמו הנתבעות לצד שלישי שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 30,000 ₪.

רקע נידרש לצדדים שלושה ילדים, כולם 8 ;xx.xx.16 והתגרשו זמ"ז בג"פ ביום xx.xx.85 הצדדים נישאו ביום כיום בגירים.

( טענות הצדדים בעיקרן התובע התובע עובד כמלצר במסעדה והנתבעת עבדה בסיעוד קשישים בנוסף על ניהול עסק עצמאי לממכר מוצרי טיפוח הגוף; הצדדים התגוררו בדירת מגורים בת 4 חדרים שרכשו בסיוע משכנתא ונרשמה על שניהם בחלקים שוים; בתמורה ממכירת דירה זו, בתוספת הלוואה בסך 80 אלף ש"ח ונטילת משכנתא נוספת, רכשו הצדדים דירת מגורים בת 5 חדרים, אף היא נרשמה על שניהם בחלקים שוים, זוהי כאמור דירת הצדדים.

הגישה הנתבעת תביעת פירוק שתוף בדירת הצדדים תוך שהיא עותרת למלוא 23 xx.xx.16 ביום הזכויות בדירה; התובע היתייחס בכתב הגנתו לכוונתו העתידית לתבוע בגין דמי שימוש; כן היתייחס התובע לתביעת החזר תשלום המשכנתא בו נושא לבדו, שעה שהנתבעת מתגוררת ניתן פסק דין בתביעתה לפיו הדירה תמכר בשוק החופשי החל מיום 26 xx.xx.17 בדירה; ביום על מנת שלא לשאת במס שבח, משך ארבעה חודשים על ידי הצדדים (עד ליום 27 ,xx.xx.17 וככל שאלו לא יצלחו מכירתה במועד, ימונו ב"כ ככונסי נכסים; כן נפסק כי עד 28 (xx.xx.17 למועד מכירתה, יישאו הצדדים בתשלומי המשכנתא בחלקים שוים וכי החזר ההלוואה אלף ש"ח, תהא באחריות התובע.

במקרה הנידון חל מעשה בית דין ולתובע אין כל עילת תביעה נוכח קיומן של החלטות קודמות השוללות את זכותו לתבוע דמי שימוש; התובע התיר לנתבעת להתגורר בדירה בכפוף לנשיאתה בהוצאות הדירה עד למכירתה ומסירת החזקה לקונים; ויתורו של התובע נאמר במפורש ואף קיבל תוקף של החלטה כמו כן, בעת אישור ההסכמות למכירת הדירה הצהירו הצדדים כי אין להם כל טענות מכל מין וסוג שהוא זה כלי זה. כן טוענת הנתבעת כי לתובע הייתה זכות להכנס לדירה אך הוא העדיף שלא לעשות כן מסיבותיו שלו; התובע לא ניסה אף לא פעם אחת לשוב לדירת הצדדים גם לא דרך פנייה לבית משפט; תלונותיה הוגשו למשטרת ישראל נוכח הצקה חוזרת מצד התובע ואכן ניסגרו מחוסר ראיות, אך לא מחוסר אשמה; כתב התביעה רווי הכפשות שמה, כלשונה.

גם אם נבחן הדברים בהתאם לכתב תביעתו ולא עפ"י סיכומיו או עדותו, הרי שלרשות התובע עמדו שלל אפשרויות טפול ומעשה זולת עזיבת הדירה וביניהן פניה לערכאות למתן סעד הולם, כפי שמצא לנכון לעשות לעת פתיחת הליך זה. ברם, התובע כאמור בחר שלא לעשות דבר תוך 2016 (חצי שנה טרם מועד סידור הגט) ולחלופין – xxxx שהוא עוזב את הדירה לטענתו ב לא ניכנס אליה כלל.

...

פסק דינו של בית המשפט העליון, כב' השופטת ארבל, בעניין קהלני סלל דרך נורמטיבית בסוגיה זו, שנחרשה באופן פרשני על ידי הערכאות דלמטה בסכסוכים הקונקרטיים שהובאו לפניהן; וכך נכתב בסיפא לפסה"ד: "במיוחד אני סבורה כי יש ליתן את הדעת לויתור בלתי מפורש בהסכם גירושין על

רקע בפניי תביעה להחזר תשלומים שהועברו על ידי התובע לנתבע במסגרת הסכם להקמת גינה ולעבודות גינון שנכרת בין הצדדים, בעקבות הפרה נטענת של ההסכם על ידי הנתבע, ולפצוי בגין הנזקים שנגרמו עקב הפרה זו. בתחילת חודש אוגוסט 2017 העביר הנתבע, שהציג עצמו כקבלן לעבודות גינון, הצעת מחיר לתובע, להקמת גינה עבורו ועבור שכנו בצלאל ברגר, לרבות התקנת צנרת ומחשב השקיה, ריסוס נגד עשב, דישון ושתילת 1,165 שתילי פרחים.

כן טען כי אין הגנן נושא באחריות אם חודש לאחר שתילת הפרחים הם מתו, כנראה בשל העידר טפול או המצאותו של התובע בחו"ל. עוד ציין הנתבע כי הוא הסכים לבוא ולתקן את המצב, ובילבד שהתובע ישלם לו את יתרת הסכום המוסכם, היינו, 1,000 ₪, ועוד 600 ₪ - עלות האדמה שהביא למקום על חשבונו.

סיכומו של דבר, דומה כי הנתבע לא קיים את התחייבותו מבחינת הקמת גינה יציבה ועמידה התואמת את המבנה הטופוגרפי של המקום, וכן לא קיים את התחייבותו לדאוג לגינה פורחת, מטופחת ובת-קיימא, כפי שהתחייב בהסכם מול התובע.

בנוסף אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט, בשים לב לכך שהוא והעד מטעמו התייצבו פעמיים בבית המשפט, ולרבות החזר אגרה ששולמה, בסך 1,000 ₪.

...

סיכומו של דבר, דומה כי הנתבע לא קיים את התחייבותו מבחינת הקמת גינה יציבה ועמידה התואמת את המבנה הטופוגרפי של המקום, וכן לא קיים את התחייבותו לדאוג לגינה פורחת, מטופחת ובת-קיימא, כפי שהתחייב בהסכם מול התובע.

בשים לב לדברי התובע אודות מותם של כשני שליש מהשתילים ובשים לב לדברי הנתבע כי הביא 100 שתילים ולאחר מכן 100 שתילים נוספים, אני קובעת כי על הנתבע להשיב לתובע, על דרך האומדנא, סך של 2,500 ₪.

סוף דבר, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 6,500 ₪.

בפני בקשה לאישור הסדר פשרה בהתאם לסעיף 19 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק התובענות הייצוגיות"), בבקשת המבקשים ,אשר במוקדה הטענה כי המשיבה, חברת לוקר אמבין בע"מ (להלן: "המשיבה"), המספקת שירותי תאי איחסון לתלמידים בבתי ספר (להלן: "לוקרים"), והגובה בין יתר רכיבי התשלום בעדם גם פקדון כספי אותה עליה להשיב עם סיום השמוש בלוקרים, אינה פועלת לתזכר את לקוחותיה בדבר זכאותם להחזר הפקדון עם תום השמוש בלוקרים.

לעניין הטענה כי יש צורך במילוי טפסי בקשת ההחזר בכתב יד בהתאם לדין, נטען כי המשיבה יכולה להנפיק הודעת זכוי ולבוא בחשבון עם פקיד השומה , גם בלא קשר להחתמת הלקוח, בהנתן שלקוחות המשיבה הנם אנשים פרטיים ואין המדובר בהוצאה עסקית עבורם, וממילא לא ברור מדוע דיווחה המשיבה על דמי ההחזר הכספי כעל הכנסה, מקום שמדובר בפקדון בלבד.

בכל הנוגע לאופן בחירת בתי הספר שישתתפו בקבלת התרומה הובהר, כי הקריטריון הראשון לבחירת בתי הספר יהיה דירוגו הסוציואקונומי של בית הספר בהתאם למדד הטיפוח של משרד החינוך, כאשר בית ספר ברמה סוציואקונומית נמוכה יקבל עדיפות בקבלת ההטבה, וכי הקריטריון השני הנו שתוף הפעולה של בית הספק ו/או ועד ההורים עם המשיבה בכל הכרוך להצבת הלוקרים.

אשר לשאלת בית המשפט בכל הנוגע לפנייה לכלל חברי הקבוצה, נטען כי ככלל חלוף הזמן מקשה על בדיקת בקשות להחזר דמי השמוש, כאשר לאור המשאבים שיש להשקיע בכך, המשיבה מתמחרת את בחינת בקשת טפול בפניה יזומה לכל לקוח בכ-15 ₪.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מאשר את הסדר הפשרה המתוקן ונותן לו תוקף של פסק דין.

המשיבה תשלם למבקשים את הגמול בסכום של 25,000 ₪ לכל מבקש ושכר טרחה לבאי כוחם בסכום של 277,500 ש"ח בצירוף מע"מ. הגמול ישולם למבקשים עם מתן פסק הדין המאשר את ההסדר.

הנני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות בעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום".

אשר לקטינה ה' ולבן הבגיר טמ' נקבע כי הצדדים יישאו בהוצאותיהם בחלקים שוים.

התובעת עתרה לתשלום סך 1,350 ₪ לחודש עבור מזונות הקטינים א', ב' וה', כשסכום זה מורכב מסך 1,000 ₪ בגין מזון וכלכלה של כל אחד מהקטינים א' וב' וסך 900 ₪ עבור הקטינה ה', 150 ₪ בגין ביגוד והנעלה לכל אחד, 100 ₪ בגין נסיעות של כל אחד, 100 ₪ בגין תשלומי אינטרנט, כבלים וטלפון של כל אחד מהקטינים וסך 100 ₪ בגין מוצרי הגיינה וטיפוח עבור ה'.

ממועד פסק הדין יישאו הצדדים בחלקים שוים בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא ובילבד שסכום ההוצאה עולה על 100 ₪, לרבות רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, משקפיים/עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים/ריגשיים, אִבחונים, איבחוני ליקוי למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופת חולים, ובכלל זה הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא, אלא א"כ ההחזר מתקבל מביטוח פרטי הממומן על-ידי הורה אחד, בלבד שאז רק ההורה המממן זכאי להנות מהחזר זה. כל הוצאה רפואית כנ"ל תעשה על יסוד אסמכתא מגורם רלוואנטי המאשר את נחיצותה, אשר תועבר מהורה אחד לשני בתקשורת מתועדת טרם הוצאת ההוצאה / קבלת הטיפול, על-מנת לאפשר להורה השני לבדוק האמור בתוך 10 ימים מיום משלוח האסמכתא.

אשר למזונות עבר, הצדדים ניסו שלום בית מספר פעמים, עתירת התובעת היא למזונות מחודש נובמבר 2020, הבן טמ' עתיד להשתחרר משירות חובה בחודש דצמבר 2022, לבת ה' ימלאו 18 שנים בחודש ספטמבר 2022, התובעת רכשה הדירה בחודש נובמבר 2021 ועד אותו מועד המשכנתא שולמה על ידי הנתבע, נוסף על כך, הצדדים הסכימו להשהות פסה"ד בתביעת המזונות לאחר פסה"ד בתביעות המשמורת.

...

ביום 8.2.19 ניתנה החלטתי בבקשה לפסיקת מזונות זמניים.

לפיכך, אני קובעת כי יחס חלוקת האחריות ההורית וזמני השהות הוא 85% התובעת ו-15% הנתבע.

ממועד פסק הדין ישלם הנתבע למזונות ומדור הקטינים ב, א ו-ה' סך 930 ₪ עבור כל קטין.