זוהי תביעה לגימלת תלויים בנפגע עבודה שהוגשה על ידי אלמנתו של מר משה ורשבסקי ז"ל (להלן – המנוח).
ביום 18.12.22 הופנו למומחה שאלות הבהרה מטעם התובעת:
"1. תשומת לבך לכך שאין מחלוקת כי המנוח לקה בארוע מוחי ב – 18.12.15 וכי ועדה רפואית מיום 2.11.17 קבעה כי חלה החמרה במצבו של המנוח והעלתה את נכותו הלבבית ל – 50% כתוצאה מהתאונה (האוטם בשריר הלב שהוכר מיום 17.6.99), החל מיום 30.8.16. עוד קבעה למנוח נכות בשיעור 20% בגין ארוע מוחי על רקע קרדיואואמבולי מיום 30.8.16, כתוצאה מהתאונה (האוטם בשריר הלב כאמור).
האם נכון כי אילמלא לקח בארוע המוחי משנת 2015 – סביר להניח כי מצבו לא היה מתדרדר כפי שהתדרדר, במועד שבו היתדרדר?
האם נכון יהיה לומר אם כך, כי לאוטם בשריר הלב הייתה, לכל הפחות, השפעה משמעותית על ההדרדרות במצבו של המנוח שהובילה לפטירתו?
בהקשר זה תשומת לב המומחה לכך כי עסקינן בתביעת תלויים וכי עפ"י ההלכה, כדי להוכיח שפגיעה בעבודה "גרמה למותו" של מבוטח די להוכיח קיומו של קשר בין סיבה לתוצאה, ואין חובה להוכיח סיבתיות ישירה ובלעדית.
כאמור לעיל, פרופ' גוטליב קבע שתאונת העבודה מיום 17.6.99 לא גרמה לפטירת המנוח, הגם ששני האירועים המוחיים שעבר המנוח בשנת 2015 ו – 2017 היו על רקע קרדיו-אמבולי לנוכח האוטם בשנת 1999 שהוכר כתאונת עבודה, וזאת מאחר שאותם אירועים הותירו נזק נורולוגי שיורי קל, בעוד שהגורם להתדרדרות המצב המוטורי והקוגניטיבי היה תופעת ה – NPH ממנה סבל המנוח ואשר גורמת לדמנציה, אי שליטה על הסוגרים והפרעות בהליכה.
...
לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות על יסוד חוות הדעת של שני המומחים שמונו על ידי בית הדין ששללו במפורש ובאופן חד משמעי קיומו של קשר סיבתי כלשהו בין תאונת העבודה מיום 17.6.99 לבין פטירת המנוח.
כאמור לעיל, פרופ' גוטליב הסביר מדוע הוא אינו מקבל את חוות הדעת של ד"ר כרכבי ובמחלוקת הרפואית שנפלה בין שני המומחים, לא מצאנו הצדקה להעדיף דווקא את חוות דעתו של ד"ר כרכבי שהינה חוות דעת מטעם על פני המומחה האובייקטיבי מטעם בית הדין ובפרט לאור העובדה שגם המומחה הנוסף סבר שאין קשר סיבתי בין האוטם הלבבי מיום 17.6.99 שהוכר כפגיעה בעבודה לבין פטירת המנוח.
בנסיבות אלו, לא מצאנו הצדקה לסטות מחוות דעת המומחים שמונו על ידי בית הדין.
אשר על כן, התביעה נדחית.