תביעת אלמנה להכרה בהחמרת מצב רפואי כתאונת עבודה

לפנינו בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה - יועץ רפואי במסגרת תביעת התובעת (אלמנתו של המנוח, מר דוד מזרחי) לקיצבת תלויים.

בהתייחס לתעוד הרפואי של התובע המפורט בחוות דעתך בפרק "חומר רפואי", נא השב לשאלות הבאות: האם נכון כי בכל הרישומים הרפואיים אין ולו תלונה אחת של המנוח לפיה מצבו הנפשי היינו בגין ההגבלה בעמוד השידרה וכאבי הגב שהוכרו בתאונת העבודה מיום 20.1.2013, וגם אין תלונה על מצב נפשי בגין בעיות ברגל, ולא עלתה היתמודדות עם הנכות הפיזית כסטרסור.

ככל ובקביעתך הנ"ל הסתמכת על האמור בחו"ד מטעם התובע, הרי שתשומת ליבך כי העובדות בחו"ד זו אינן תואמות את העובדות שנקבעו והועברו אליך, וכן אינה תואמת את המסמכים הרפואיים שצוינו בחו"ד ולפיכך הנך מתבקש לבחון מחדש את עמדתך בדבר הקשר הסיבתי בין תאונת העבודה מיום 20.1.2013 בה הוכרו כאבי גב על דרך ההחמרה, והנכות הרפואית שניתנה ובין ההיתאבדות מיום 6.3.2016, וזאת רק על פי העובדות שנקבעו ע"י בית הדין והרישומים הרפואיים.

...

לאחר עיון בבקשה ובתגובת הצד שכנגד הגענו למסקנה כי יש להפנות למומחה את שאלות ההבהרה למעט שאלה 1 באשר הן עומדות באמות המידה שהותוו בהנחיות ובפסיקת בית הדין הארצי לעבודה.

באשר לשאלה 3 – מצאנו לנכון להפנות בשינוי ניסוח המתייחס לכל המסמכים המצוינים בחוות דעת המומחה.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה ב"ל 5752-09-17 07 נובמבר 2021 בפני: כב' השופטת דניה דרורי התובעת: ג'ולייט סלפיתי, אלמנת המנוח מוניר סלפיתי ז"ל הנתבע: המוסד לביטוח לאומי החלטה

השאלות: לתשומת לב המומחית, עת מדובר בהכרה בפגיעה בעבודה בעילת המקרוטראומה, שהיא עילת התביעה במקרה הנוכחי, סדר בחינת הדברים הוא כמפורט להלן: ראשית – האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המבוטח לבין הליקוי ממנו הוא סובל.

יובהר, כי בשלב זה לא נידרשת היתייחסות למידת ההשפעה על מצבו הרפואי של המבוטח, ואין הכוונה כי תנאי העבודה תרמו ל-50% ממצבו הרפואי של המבוטח, אלא האם תנאי העבודה גרמו במידה כלשהיא למצבו הרפואי של המבוטח או להחמרת מצבו הרפואי של המבוטח,  בסבירות של 50% ומעלה.

...

בהמשך להסכמת הצדדים בעב"ל (ארצי) 69271-06-21, אני קובעת כדלקמן: מינוי מומחה רפואי ד"ר דורית ויינברג, מומחית בתחום הרפואה התעסוקתית מתמנה בזאת לשמש מומחית יועצת רפואית (להלן – המומחית), לשם מתן חוות דעת רפואית בשאלות המפורטות להלן בהחלטה זו והמתייחסות למנוח, וזאת תוך 30 ימים מקבלת החלטה זו. מסמכים רפואיים להחלטה זו מצורפים מסמכים כמפורט להלן: תיקו הרפואי של המנוח בקופת חולים כללית (כללי, כירורגי, אונקולוגי, תעסוקתי); תיקו הרפואי של המנוח בבית החולים כרמל; תיקו הרפואי של המנוח בביה"ח האנגלי נצרת; דו"ח בדיקות סביבתיות (נ/2).

עניינה של התביעה שלפנינו הנו בתביעת התובעת, אלמנתו של מר אהרון ידובנר ז"ל (להלן: "המנוח") לתשלום גמלת שארים (החל מתחילת מחלתו של המנוח) וגמלת תלויים (החל ממועד פטירתו של המנוח).

ביום 21.3.2021 נדחתה על ידי הנתבע תביעתה של התובעת, היות שלא הוכח לגישת הנתבע קשר סיבתי בין הפטירה של המנוח בשנת 2018, לבין מחלת האסבסטוזיס ממנה הוא סבל, שהוכרה כאמור כפגיעה בעבודה.

ביום 15/6/06 פנה המנוח בבקשה לבדיקה מחדש עקב החמרה וביום 29/8/06 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון שלמנוח נכות צמיתה בשיעור של 10% החל מיום 13/6/06 לפי פריט ליקוי 5(6)ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956.

ביום 10/6/13 הגיש המנוח תביעה נוספת לבדיקה מחדש עקב החמרה וועדה רפואית מדרג ראשון מיום 14/11/13 קבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המנוח וכי נכותו הנה בשיעור של 0%.

...

" אשר על כן, ולצורך דיון בשאלת הקשר הסיבתי – רפואי בין פטירתו של המנוח לבין העובדות שצוינו דלעיל, אנו ממנים מטעמו של בית הדין את ד"ר דורית וינברג, כמומחית לרפואה תעסוקתית (להלן: "המומחית"), והיא מתבקשת להשיב על השאלות הבאות – האם ניתן לקבוע, במידת סבירות העולה על 50%, כי קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודת המנוח, לבין סרטן הוושט בו לקה, וככל שכן – האם תרומת העבודה להתפתחות סרטן הוושט היתה משמעותית (בשיעור 20% לפחות).

ככל שלא תוגשנה בקשות להפנות למומחית שאלות הבהרה, יקבלו הצדדים ארכה נוספת בת 15 ימים להגיש סיכומיהם או להשלים סיכומים שהוגשו, שאם לא כן הם יחשבו כמסכימים למסקנה העולה מחוות הדעת ולמתן פסק דין בהתאם.

כמו כן, המומחית אשר מונתה על ידי בית הדין, אינה בודקת את בעל הדין שעניינו הופנה אליה, אלא אם היא מבקשת זאת, או אם בעל הדין הגיש בקשה מנומקת בעניין זה לבית הדין ובית הדין נעתר לבקשה.

(א) תמצית הרקע העובדתי זהו גלגולה השלישי בפנינו של תובענה להכרה במחלת סרטן כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה 1995 (להלן – "חוק הביטוח הלאומי) מכוח דוקטרינת המקרוטראומה. התובענה הוגשה על ידי אלמנתו של המנוח וילדיהם לשם הכרה בזכאותם לתשלום קצבת תלויים.

(ג) פסק דינו של בית הדין האיזורי לאחר קבלת חוות דעתו המשלימה של המומחה מטעם בית הדין, וכן סיכומי הצדדים, קבע בית הדין האיזורי כי "פסק דינו של כבוד השופט אילן סופר (כתוארו אז) בעינו עומד והתביעה מתקבלת כך שאכן תתקיים הכרה במחלת התובע המנוח כמחלת מיקצוע". את הכרעתו זו נימק כך: "בעקבות המידע וחזרתו של המומחה על קביעתו כי היתה החמרה קלה במצבו של התובע בשיעור של 20-25% לאור כך שהתובע לא אובחן בשלב מוקדם יותר, והאיחור בגילוי נבע כתוצאה מתנאי עבודתו (שימוש במסיכת פה ואף) וגילוי כזה היה מעלה את סכויי הריפוי, הרי שחוות הדעת של המומחה מקבלת משנה תוקף אף לאחר החזרת התיק מבית הדין הארצי.

התוצאה היא שהערעור מתקבל במובן זה שהתביעה להכיר במחלת המנוח כתאונת עבודה נדחית.

...

(ג) פסק דינו של בית הדין האזורי לאחר קבלת חוות דעתו המשלימה של המומחה מטעם בית הדין, וכן סיכומי הצדדים, קבע בית הדין האזורי כי "פסק דינו של כבוד השופט אילן סופר (כתוארו אז) בעינו עומד והתביעה מתקבלת כך שאכן תתקיים הכרה במחלת התובע המנוח כמחלת מקצוע". את הכרעתו זו נימק כך: "בעקבות המידע וחזרתו של המומחה על קביעתו כי היתה החמרה קלה במצבו של התובע בשיעור של 20-25% לאור כך שהתובע לא אובחן בשלב מוקדם יותר, והאיחור בגילוי נבע כתוצאה מתנאי עבודתו (שימוש במסיכת פה ואף) וגילוי כזה היה מעלה את סיכויי הריפוי, הרי שחוות הדעת של המומחה מקבלת משנה תוקף אף לאחר החזרת התיק מבית הדין הארצי.

נוכח המסקנה אליה הגעתי שלפיה יש לדחות את הערעור מהטעם שלא בוססה ההשערה כי חל איחור באבחון עקב מסוך כתוצאה מתנאי העבודה, איני מוצאת מקום להידרש ולהביע עמדה בנוגע להיבטים נוספים אליהם התייחסה חברתי, השופטת אופק גנדלר, במסגרת חוות דעתה, משלא נדרש מיצוי הדיון והכרעה בהיבטים אלה לצורך הכרעה בערעור.

סוף דבר – אני מצטרפת לתוצאה שלפיה דין הערעור להתקבל ללא צו להוצאות, מהנימוקים המפורטים לעיל.

סוף דבר – הערעור מתקבל ללא צו להוצאות.

זוהי תביעה לגימלת תלויים בנפגע עבודה שהוגשה על ידי אלמנתו של מר משה ורשבסקי ז"ל (להלן – המנוח).

ביום 18.12.22 הופנו למומחה שאלות הבהרה מטעם התובעת: "1. תשומת לבך לכך שאין מחלוקת כי המנוח לקה בארוע מוחי ב – 18.12.15 וכי ועדה רפואית מיום 2.11.17 קבעה כי חלה החמרה במצבו של המנוח והעלתה את נכותו הלבבית ל – 50% כתוצאה מהתאונה (האוטם בשריר הלב שהוכר מיום 17.6.99), החל מיום 30.8.16. עוד קבעה למנוח נכות בשיעור 20% בגין ארוע מוחי על רקע קרדיואואמבולי מיום 30.8.16, כתוצאה מהתאונה (האוטם בשריר הלב כאמור).

האם נכון כי אילמלא לקח בארוע המוחי משנת 2015 – סביר להניח כי מצבו לא היה מתדרדר כפי שהתדרדר, במועד שבו היתדרדר? האם נכון יהיה לומר אם כך, כי לאוטם בשריר הלב הייתה, לכל הפחות, השפעה משמעותית על ההדרדרות במצבו של המנוח שהובילה לפטירתו? בהקשר זה תשומת לב המומחה לכך כי עסקינן בתביעת תלויים וכי עפ"י ההלכה, כדי להוכיח שפגיעה בעבודה "גרמה למותו" של מבוטח די להוכיח קיומו של קשר בין סיבה לתוצאה, ואין חובה להוכיח סיבתיות ישירה ובלעדית.

כאמור לעיל, פרופ' גוטליב קבע שתאונת העבודה מיום 17.6.99 לא גרמה לפטירת המנוח, הגם ששני האירועים המוחיים שעבר המנוח בשנת 2015 ו – 2017 היו על רקע קרדיו-אמבולי לנוכח האוטם בשנת 1999 שהוכר כתאונת עבודה, וזאת מאחר שאותם אירועים הותירו נזק נורולוגי שיורי קל, בעוד שהגורם להתדרדרות המצב המוטורי והקוגניטיבי היה תופעת ה – NPH ממנה סבל המנוח ואשר גורמת לדמנציה, אי שליטה על הסוגרים והפרעות בהליכה.

...

לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות על יסוד חוות הדעת של שני המומחים שמונו על ידי בית הדין ששללו במפורש ובאופן חד משמעי קיומו של קשר סיבתי כלשהו בין תאונת העבודה מיום 17.6.99 לבין פטירת המנוח.

כאמור לעיל, פרופ' גוטליב הסביר מדוע הוא אינו מקבל את חוות הדעת של ד"ר כרכבי ובמחלוקת הרפואית שנפלה בין שני המומחים, לא מצאנו הצדקה להעדיף דווקא את חוות דעתו של ד"ר כרכבי שהינה חוות דעת מטעם על פני המומחה האובייקטיבי מטעם בית הדין ובפרט לאור העובדה שגם המומחה הנוסף סבר שאין קשר סיבתי בין האוטם הלבבי מיום 17.6.99 שהוכר כפגיעה בעבודה לבין פטירת המנוח.

בנסיבות אלו, לא מצאנו הצדקה לסטות מחוות דעת המומחים שמונו על ידי בית הדין.

  אשר על כן, התביעה נדחית.