בדיון שנערך ביום כ"ה בסיוון התשע"ד (23.6.2014) טענה ב"כ הגרושה כי לבית הדין אין סמכות לידון בתביעה שכן:
"בבית המשפט בפתח תקוה מתנהלים דיונים מזה שנתיים תביעת הבעל על חיוב האשה במזונות, יש תביעה של הגרוש על ביזיון בית המשפט בפתח תקוה, בנוסף הגיש התובע שלוש בקשות לפתח תקוה בעיניין ההסכם ונאמר לו שכל מה שצריך לעשות זה להגיש טענת פרעתי, שמונה שנים הוא לא משלם מזונות, אמרו לו שאם רוצה, עליו להגיש תביעת הפחתת מזונות ואם יימצא מוצדק יפחיתו את המזונות, ויש תביעה בבית המשפט של האשה על אכיפת הסכם, הגיש הגרוש כתב הגנה [...]"
ב"כ הגרוש דחה את טענותיה של ב"כ הגרושה וטען כי:
"ב־2007 מאשרים בני הזוג בבית הדין הסכם פקטבי, לטענתנו, כפי שמפורט בכתבי הטענה, יוצאים מבית הדין ממשיכים לגור יחדיו עד נובמבר 2011 ואז עוזבת האשה את הבית והבעל מגדל הילדים לבד ואז הבעל מגיש בשלהי 2012 תביעת מזונות כנגד האשה ואז מגישה האשה בקשה טאקטית בהוצל"פ, בין לבין יש דיון במאי 2013 בבית משפט לעינייני מישפחה, בתיווכה של השופטת גדיש מגיעים להבנות ומוחקים את התביעה ומתחייבים לשאת בהוצאות הילדים והרפואה שווה בשווה כאשר הוסכם על הורות משותפת, לאחר הדיון בבית המשפט פונה הבעל ללישכת הוצל"פ בכפר סבא ומגיש טענת פרעתי והם אומרים לו שהם לא ברי סמכא לידון בעיכוב ההליכים מי שבר סמכא הוא הגורם שאישר את ההסכם וזה בית הדין, יתר על כן, פנה לבית המשפט ובית המשפט הפנה אותו לבית הדין הרבני."
בית הדין סיכם את ההליכים:
"ביום כ' בשבט תשס"ז (8.2.2007) אישר בית הדין הסכם גירושין ונתן לו תוקף, בהסכם נכתב כי האב ישלם מזונות בסך 4,600 ש"ח, ביום כ"ט בתמוז תשע"ב (19.7.2012) אישר בית המשפט בכפר סבא הסכמות הצדדים לפיהם ההוצאות החריגות ישולמו בשווה, ביום כ"ב באייר תשע"ג (2.5.2013) ניתן פסק דין בבית המשפט לסילוק סופי של תביעת המזונות של האבא כנגד האם. לטענת הגרוש היות והבקשה היא לבטל את פסק הדין שניתן בבית הדין המאשר את ההסכם, הרי שהסמכות לכך נתונה לבית הדין שאישר ההסכם". ב"כ הגרושה השיבה כי "המדובר בהסכם (פשרה) גירושין שהגיעו אליו הצדדים בהסכמה בלא סיוע בית הדין, לבקשת הצדדים אישר בית הדין את ההסכם, ממועד האישור ועד היום כל העניינים הקשורים בהסכם זה נדונו בתביעות שונות בבית משפט לעינייני מישפחה, כפי שנאמר לעיל, עומדת ותלויה כיום תביעה לאכיפת הסכם מ־2007, אילו סבר או סובר האב כי דינו של ההסכם להתבטל ומעבר לטענת השהוי ממועד האישור ועד בקשת הביטול, רשאי האב להגיש תביעה נגדית לביטולו של ההסכם [...] המזונות שלא משולמים ולא שולמו שקל אחד עד היום, מתנהלים בתיק הוצל"פ וככל שהאב סבור ששילם או שעד מועד זה יש פסק דין שמבטל פסק דין מ2007, יואיל האב להגיש בקשה בטענת פרעתי, מכל הטעמים האלה אין לבית הדין סמכות."
בתום הדיון שנערך ביום ב' בכסלו התשע"ה (24.11.2014), דיון שגם בו עלה נושא הסמכות, נתן בית הדין את החלטתו ולפיה:
"לאחר העיון והדיון בית הדין מחליט כי ענין סמכות בית הדין לידון בעיניין הרכוש יוחלט אם יהיה צורך בכך, רק לאחר פסיקת בית הדין בתביעת הגרוש לביטול פסה"ד והסכם הגירושין.
אלא שעדיין יש לקבל טענתו של הגרוש מדין הברחה מנושים כמבואר בחושן משפט (סימן רמו סעיף ג), הגרוש טען שכתב כל נכסיו לאישתו ע"מ להבריח מרשויות המס, ועל כך הביא ארבעה עדים בפנינו, גם אישתו הודתה שאמרה לאחר הגט שהכול פקטבי, אמנם האשה סייגה זאת בכך שהיה מטיל אימה ואומר לה בבית מה לומר לאחרים.
...
לאור האמור, הערעור נדחה.
אולם מנגד, האישה ויתרה על כתובתה, וכן ויתרה חלקה בזכויות הסוציאליות והפנסיה של הבעל, וכן ויתרה על חלקה ברכב, אין כאן כלל גדר של "כותב כל נכסיו לאשתו."
על כן כאמור, אני מסכים ומצטרף למסקנה הקובעת שאין לבטל בתיק זה את הסכם הגירושין בתואנה שההסכם פיקטיבי.
הרב יעקב זמיר – ראב"ד
לפיכך, כאמור, תביעת הגרוש נדחית.
