ודוק: אינני מתעלמת מכך, שגם התובעים הגישו תובענה כנגד עמותה, אשר קיים ספק גדול לגבי כושרה המשפטי להיתבע, ואף הם לא מצאו ישות משפטית רלבאנטית אחרת, אלא שאין לגזור גזירה שווה מרשלנותם הלכאורית של התובעים ככל שקיימת – לענין רשלנותו הברורה של המבקש, שכן, אילו סבר המבקש כי בידו עילת תביעה טובה כנגד העמותה, היה עליו לבצע את הבירורים הרלבנטיים בעת הגשת התובענה כנגדו.
לא זו אף זו, אף אם היה מוכח להנחת דעתי, כי המנוח היה מנהלה של העמותה, לא הונחה התשתית העובדתית הנדרשת לאחריותו של המנוח לפעילות העמותה בכלל, והאימוץ נשוא כתב התביעה בפרט, וממילא לא הונחה תשתית עובדתית ו/או ראייתית באשר לחבותו ו/או חבות יורשיו לפיצוי התובעים, ואף לא הובהר האם היו לעזבון נכסים ומה עלה בגורלם.
...
עילת התביעה כנגד ד"ר טננבאום, הינה, בין היתר, עילת-תביעה עצמאית, המייחסת לו רשלנות באופן בדיקת הילד, רשלנות שגרמה בסופו של דבר לאימוצו, בעיקר על-סמך המלצתו של ד"ר טננבאום.
העתרות לבקשה בעת הזו, תיגרום לעינויי-דין בלתי-נסבלים לבעלי הדין, ותפגום במלאכת עשיית הצדק, ומשכך, ועל-סמך כל הנימוקים שפורטו, אין כל מקום להעתר לבקשה.
לאור האמור, ובהמשך להחלטתי מיום 10.9.09, הנני קובעת כדלקמן:
הנתבעת 1 נמחקת בזאת.
