תביעת אי כושר עבודה חלקית לאחר פגיעה בעבודה

לפניי תביעה לניזקי גוף בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כפגיעה בעבודה.

לטענתו, הוא נעדר מהעבודה בעקבות התאונה לתקופה של שנה וחצי ולאחר תקופת אי הכושר חזר לעבודה חלקית בחודש אוגוסט 2010 ושכרו עמד על סך של כ-2,300 ₪.

הפסד כושר הישתכרות לעתיד בהיתחשב בשכרו של התובע עובר לתאונה, לעובדה כי הפך לעצמאי לאחר מכן וגיל הפרישה הוא 70, בגין הפסד כושר הישתכרות לעתיד אני פוסק על דרך האומדנא סך של 40,000 ₪.

...

כמו כן אני מקבל את הטענה כי נגרמו לו הוצאות בגין נסיעה לקבלת טיפולים רפואיים.

סיכום לסיכום סה"כ נזקיו של התובע מסתכמים לסך של 123,315 ₪.

לכן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 108,778 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ כחוק וכן החזר אגרה ראשונה בסך של 703 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

(12) התובעת הגישה לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה.

על רקע ההסבר כאמור לעיל בנוגע לשאלה אותה יש לבחון עת מדובר בארוע תאונתי, הנך מתבקש להשיב על השאלה הבאה: האם כתוצאה מהארוע התאונתי, כמתואר בהחלטת המינוי נגרמה לתובעת החמרה זמנית וחולפת, בעטיה נזקקה התובעת לטפול רפואי או נגרם לה אי כושר עבודה (מלא או חלקי)? "

הלכה היא שעל מנת שארוע תאונתי יוכר כפגיעה בעבודה נידרש שהארוע התאונתי יגרום לפגיעה פיזיולוגית, אובדן כושר עבודה (מלא או חלקי) או צורך בטיפול רפואי "בין מיד ובין לאחר מכן" (עב"ל (ארצי) 5272-05-20 יניב גולן – המוסד לביטוח לאומי (18.1.21).

...

על יסוד עמדת המומחה, אנו קובעים שהתובעת אינה זכאית לתשלום דמי פגיעה.

המומחה קבע שהליקוי (קרע בשרוול המסובב בכתף ימין) נובע בעיקרו מפגיעה כרונית, ושתאונת העבודה הובילה אך להחמרה זמנית בכאבים שהביאו את התובעת בסופו של דבר לבירור ומשם לניתוח ראשוני ולניתוח חוזר.

סוף דבר – התביעה מתקבלת והאירוע בעבודה מיום 4.2.20 יוכר כתאונת עבודה.

ביום 23.8.16 נפגע התובע בתאונת עבודה, ולאחריה פנה אל הנתבעת לשם מימוש זכויותיו על פי הפוליסות הנ"ל. הנתבעת מצידה, לאחר שביצעה בדיקות מטעמה, אישרה את זכאותו, ושילמה לו בהתאם לפוליסה תגמולי ביטוח: תשלום ראשון בסך של 9,122 ₪ בגין נכות תעסוקתית על פי פוליסת תאונות ; ותשלום נוסף בסך 5,311 ₪ בגין אי כושר עבודה לתקופה מיום 24.08.16 ועד ליום 25.10.16 בהתאם לתנאי פוליסת חיים (ראו: מכתבי הנתבעת מהתאריכים 3.4.17 ו-7.5.17 נספחים 4 ו-6 לתיק המוצגים מטעמה; וכן הסכמות הצדדים, כמצוין בעמודים 1 ו- 32 לפרוטוקול).

בהקשר זה טען התובע כי גם עבודה חלקית מתועדת בדו"ח זה. לפיכך, הנטל מוטל עליו להוכיח כי נעדר מעבודה בתקופה האמורה, אך הוא לא עמד בנטל זה, שעה שלא הביא את המעביד לעדות בבימ"ש בדבר תקופת ההעדרות הנטענת.

ואולם, יש לזכור כי פניית התובע אל הנתבעת בדרישה לתשלום תגמולים בגין אי כושר עבודה בתקופה השנייה הייתה רק לאחר הגשת התביעה, וכי מענה מלא ושלם מהנתבעת ביחס לשתי הפוליסות ניתן במסגרת כתב ההגנה מטעמה שהוגש לאחר מכן (ראו: סעיפים 8-12 לכתב ההגנה).

...

התובע טען בתביעתו כי הוא זכאי לסך האמור על רקע נזקי גוף שנגרמו לו בעקבות התאונה הנ"ל, שבעקבותיה נותר עם נכות צמיתה בת 10% בגין פגיעה בכושר הראיה בעין ימין, כפי העולה מחוות דעתו של מומחה בתחום רפואת העניים, ד"ר ח' גרזוזי - אותה צירף.

ויודגש, את עדותה של מומחית בית המשפט, מצאתי כעדות מקצועית, סדורה, קוהרנטית ואמינה ביותר.

סיכומו של דבר - חוות דעתה של המומחית נבחנה ביסודיות רבה במהלך חקירתה הנגדית ע"י ב"כ התובע, ומאחר וחוות הדעת לא הופרכה, אלא אף כאמור חוזקה, ובהעדר נימוקים לסטות ממסקנות המומחית - קל וחומר, אין כל נימוק כבד משקל שלא לקבל את מסקנותיה של מומחית בית המשפט, הרי אני קובעת שיש לאמצן ובמלואן ולקבוע כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בתחום רפואת העיניים עקב התאונה נשוא התביעה.

התוצאה לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

לגבי הארוע מיום 8.8.1998 לא הוגשה תביעה לנתבע להכרה בארוע כפגיעה בעבודה.

בהתאם, הועברה למומחה ביום 25.1.24 שאלה כדלקמן: "תשומת לבך, כי בהתאם לפסק דין עב"ל (ארצי) 10501-05-21 בועז שפירא - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 16.12.2022, נוכח העובדה כי מדובר בארוע תאונתי ולא בפגיעה בעבודה בעילת המקרוטראומה, השאלה שאותה יש לבחון היא האם הארוע התאונתי גרם בין מיד ובין לאחר מכן לפגיעה פיזיולוגית בתובע, ולא קיומו של קשר סיבתי בין הארוע התאונתי והליקוי הרפואי ממנו סובל התובע. בהתאם לפסיקה בגדר פגיעה פיזיולוגית יבואו אובדן כושר עבודה, מלא או חלקי, אפילו אם הוא תולדה של כאב בלבד או פגיעה שהצריכה ריפוי ושקום. כמו כן נפסק כי גם אם הארוע התאונתי גרם להחמרה זמנית וחולפת בליקוי רפואי שהיה קיים במבוטח קודם לכן, וכתוצאה מההחמרה הזמנית והחולפת נגרמה פגיעה פיזיולוגית כמוגדר לעיל, הארוע התאונתי יוכר כפגיעה בעבודה.

בחוות דעתך מיום 4.12.2022 קבעת, בין היתר, כי "על פי התעוד הרפואי הענף, אין כל החמרה מבנית אנטומית בצואר או בגב התחתון עקב הארוע 18.2.2022. לכל היותר ניתן לייחס החמרה זמנית חולפת בכאבי צואר וכתף". במענה לשאלות הבהרה מיום 28.5.2023 קבעת כי "בצואר מדובר לכל היותר בהחמרה זמנית וחולפת בכאב" וכי "כפי שנקבע בספק החמרה זמנית וחולפת בכאב (שמראש מוגדר ככאב כרוני כולל המלצה יום למחרת הארוע לטפול בקנביס רפואי, מצב שאינו קשור לארוע חריף)". על רקע ההסבר כאמור לעיל בנוגע לשאלה אותה יש לבחון עת מדובר בארוע תאונתי ולא בפגיעה בעבודה בעילת המקרוטראומה, הנך מתבקש להשיב על השאלה הבאה: האם כתוצאה מהארוע התאונתי, כמתואר בהחלטת בית הדין מיום 21.11.2022 נגרמה לתובע החמרה זמנית וחולפת, בעטיה נזקק לטפול רפואי או נגרם לו אי כושר עבודה (מלא או חלקי)?"

...

אשר על כן, יש לדחות את התביעה.

לאחר שעיינו בחוות דעת המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, כמו גם בטענות הצדדים בהליך, לא מצאנו הצדקה עובדתית או משפטית לסטות מחוות דעת המומחה.

סוף דבר על יסוד האמור, הגענו למסקנה כי יש לאמץ את חוות דעתו של המומחה, אשר קביעותיו היו ברורות, מנומקות ונשענו על התשתית העובדתית והרפואית שהוצגה לו. כפועל יוצא, דין התביעה להידחות.

הארוע הוכר כתאונת עבודה.

תביעת התובע להכיר בפגיעה בצוארו ובברכו השמאלית כ"פגיעה בעבודה", נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בטענה, כי "תביעתך שבנידון אושרה ביום 7.12.2021 בגין חבלת גב תחתון, אגן וכתף ימין. יחד עם זאת, בהתאם לחוות דעת רופא המוסד, עליי לדחות את האבחנות בצואר ובירכיים, שאינן קשורות לתנאי עבודתך/לפגיעה בשבנדון". הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי וד"ר עידו ציון מונה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין כאשר הוא נתבקש להשיב על השאלות המקובלות באשר לקשר סיבתי רפואי בין הארוע, לבין המצב הקיים בצוארו ובברכו השמאלית של התובע.

האם כתוצאה מהארוע התאונתי, מיום 29.9.21 כמתואר לעיל, נגרמו לתובע ליקוי קבוע או החמרה זמנית וחולפת בצואר ובברך שמאל שבעטיים נזקק לטפול רפואי או נגרם לו אי כושר עבודה (מלא או חלקי), ואם כן – למשך איזו תקופה? יובהר, כי בגדר פגיעה פיזיולוגית יבואו הזקקות לטפול רפואי או אובדן כושר עבודה, מלא או חלקי, אפילו אם הם תולדה של כאב בלבד או פגיעה שהצריכה ריפוי ושקום.

16.12.21 ד"ר ביטון – ממשיך להתלונן על כאבי גב וכאבים צואר – נבדק אצל ד"ר אלקינאווי שבקש לבצע אולטראסאונד ו-MRI של כתף ימין אין תלונות נוספות או בדיקה או בדיקה אך הפניות ל-US ברך שמאל; ו-MRI כתף שמאל?? על יסוד כל האמור, ובהתאם להנחיית בית הדין על פיה, בגדר פגיעה פיזיולוגית יבואו הזקקות לטפול רפואי או אובדן כושר עבודה מלא או חלקי אפילו אם הם תולדה של כאב בלבד או פגיעה שהצריכה ריפוי ושקום - האם יש בכל המסמכים והממצאים המובאים לעיל כדי להצביע על פגיעות בצואר ובברך שמאל כתוצאה מתאונת העבודה בחודש ספטמבר 2021? לא. כפי שפורט התעוד הרפואי לתחילת רישומים הקשורים לצואר או לברך שמאל הנם לאחר פרקי זמן רחוקים מהחבלה (לעניין הברך) או ללא כל הסבר מינימאלי הקושר בין הארוע להפניה לסיטי לכל אורך עמוד השידרה.

...

אשר לממצאים עצמם – משקובע המומחה כי מדובר בממצאים ניווניים ולא חבלתיים, הרי שגם אם הייתי מגיעה למסקנה כי התובע נחבל בברך שמאל ובצוואר במסגרת האירוע, עדיין, לא מתקיים הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הנזק שלו טוען התובע.

לאור כל האמור, משלא מצאתי כל עילה לסטות מהאמור בחוות הדעת, מתקבלת חוות דעתו של ד"ר ציון והנני קובעת, כי הפגיעות בצווארו ובברכו השמאלית של התובע אינן נובעות מהאירוע מיום 29.9.21 ואין לראות בהן כ"פגיעה בעבודה".

אשר על כן, התביעה נדחית.