מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת אחים בגין עוגמת נפש מקבירת מנוח שלא בקבר שרכש

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"צ 58587-11-14 אהרון ואח' נ' י. שלום בע"מ ואח' ת"צ 38292-01-15 פרץ ואח' נ' יניר מערכות בע"מ ואח' ת"צ 38191-01-15 דיין ואח' נ' סלמור - סחר חשמל בנלאומי ש.ש. (1992) בע"מ ואח' ת"צ 19765-12-14 צ'יקו נ' באג מולטיסיסטם בע"מ ת"צ 29165-11-14 ארד ואח' נ' שאוב לורנץ בע"מ ת"צ 52057-10-14 רחמים ואח' נ' ניופאן בע"מ ואח' ת"צ 2404-10-14 דדו ואח' נ' ברימאג דיגיטל אייג' בע"מ ואח' תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כבוד השופט יחזקאל קינר המבקשים (בת"צ 2404-1014) המבקש (בת"צ 19765-12-14) המבקשים (בת"צ 29165-11-14) המבקשים (בת"צ 52057-10-14) המבקשים (בת"צ 38191-01-15) המבקשים (בת"צ 38292-01-15) המבקשים (בת"צ 58587-11-14) 1. לירן דדו 2. רועי דנן דורי צ'יקו 1. עידו ארד 2. גבי ארד 1. יניב רחמים ו-13 אח' 1. סבטלנה דיין 2. מרדכי בן עמי 1. עידו פרץ 2. יניב רחמים 3. אילן דרורי 4. יקיר ניסים 5. טל נברו 6. אבי נשיא 1. אסף אהרון 2. ציון בוריה 3. אלי ארד 4. מאור אוחנה 5. שלמה צברי 6. גדעון אמסלם 7. קיריל בורד 8. טל נברו 9. יניב יעקב 10. יפית זהב המשיבים (בת"צ 2404-1014) המשיבה (בת"צ 19765-12-14) המשיבה (בת"צ 29165-11-14) המשיבים (בת"צ 52057-10-14) המשיבים (בת"צ 38191-01-15) המשיבות (בת"צ 38292-01-15) המשיבות (בת"צ 58587-11-14) 1. ברימאג דיגיטאל אייג' בע"מ 2. ברימאג שירות בע"מ באג מולטיסיסטם בע"מ שאוב לורנץ בע"מ 1. ניופאן בע"מ 2. קרט ישראל בע"מ 3. מיני ליין בע"מ 4. סמ-ליין בע"מ 5. אלקטרה מוצרי צריכה 1951/1982 בע"מ 6. ישפאר מוצרי צריכה בע"מ 7. בי.אס.אייץ' מכשירים ביתיים בע"מ 1. סלמור סחר חשמל בנלאומי ש.ש בע"מ 2. דפלומט מפיצים (1968) בע"מ 3. מ.מ.ס מולטי מרקטינג סרביסס בע"מ 4. הנקודה החמה בע"מ 5. מודן אלקטרוניקה בע"מ 6. בי קונקט טכנולוגיה בע"מ 7. מ. ברוכים ובניו בע"מ 1. יניר מערכות בע"מ 2. קלינטון סחר בנלאומי 2000 בע"מ 3. אלקטרו חנן בע"מ – ניתן פסק דין
דיון נזק בלתי ממוני סעיף 20(ה) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") קובע כי: "בית המשפט לא יפסוק בתובענה ייצוגית פיצויים לדוגמה, וכן לא יפסוק פיצויים בלא הוכחת נזק, למעט בתביעה כמפורט בפרט 9 בתוספת השניה, ואולם אין באמור כדי למנוע פסיקת פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון". ישנם שני סוגים של נזק לא ממוני: (א) נזקים לא ממוניים של אובדן הנאה או אובדן נוחות או הטרדה או עוגמת נפש.
ורק אם יוכח כי גם מנקודת מבט קבוצתית רחבה מדובר בנזק פעוט וקל ערך, תידחה התביעה בשל היותה "de minimis"" [ור' גם: דנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק, חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(6) 385 (2003); ע"א 10262/05 אביב שירותים משפטיים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, ההנהלה הראשית (11.12.2008); ת"א (מחוזי ת"א) 1372/95 יורשי המנוח תופיק ראבי ז"ל נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (7.10.2008); ת"צ (מחוזי מרכז) 34556-04-10 גלזר נ' פלאפון תיקשורת בע"מ (15.9.11)].
המסקנה באשר לנזק הבלתי ממוני הנתבע היא, איפוא, כי ככל שמדובר בטענה לעוגמת נפש בשל השקעת זמן בבירורים אודות תקופת האחריות עבור טובין שאינם תקולים – כי אז אכן מדובר ב"זוטי דברים", ואין לפסוק סעד של פיצויים במקרה זה (כאמור לעיל, לחברי הקבוצה שלא נגרמה תקלה לטובין שרכשו עדיין קיימים סעדי האכיפה).
...
נוכח האמור לעיל, טענת ההשתק השיפוטי נדחית.
אין בעצם העלאת הטענה בדבר נזק "ממוצע" כדי לפגום בעילת המבקשים בתובענת רחמים, וזאת בכפוף למסקנה כי רק למבקשים יניב רחמים וציון עקרי בתובענה זו, שטענו לעריכת בירורים בעקבות תקלה במוצרים שרכשו, קיימת זכאות אפשרית לפיצוי, ככל שיוכיחו את עילותיהם.
טענת ההשתק השיפוטי נדחית.

בהליך תיק פשעים חמורים (תפ"ח) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

השוטר תאמר שינאן לקח חלק בהובלה ובהצבעה ובלווי המנוח לקבר אביו והעיד על דברי הנאשם לפיהם הוא שומע קולות והנאשם רשם זאת, לבקשתו של העד, על דף (ראה מיזכר ת/52).
לאחר שהנאשם קנה סמים וחזר לביתו, הוא הגיע למקום בו רכבו של המנוח בא מולו, והוא זז ימינה, על מנת שהמנוח יוכל לעבור עם מכוניתו, וסימן לו לעבור, המנוח נימנע מלעבור: "פתח את החלון ואמר לי מה אתה עושה פה בן זונה, ירד מהרכב. אני המשכתי להיות ברכב. רץ אליי, אני הייתי מסטול ראיתי אותו שהוציא מהחגורה סכין או נשק, זה בן אדם שרצח את אבא שלי בדם קר וכל הזמן רודף אחריי הוא בא לכווני לרצוח אותי, אני לא אשקר ולא אגיד שלא הוצאתי את הנשק. אני הוצאתי את הנשק, הוא גדול ממני. הוא המשיך לכיוון שלי עם סכין או נשק, הוצאתי את הנשק ויריתי לכיוון שלו ונפל על הריצפה. לא רציתי להרוג אותו. נפל על האדמה וברחתי". הנאשם הוסיף כי היה רואה את אחותו בבית עם תמונת אביו ואת אימו ואחיות אביו וסבתו וכולן בוכות.
הוסיף כי המנוח לא רק קלל אותו, אלא קלל את אביו: "בנוסף לזה שהוא רצח את אבא שלי הוא מקלל את אבא שלי גם. אני היה לי שכל והשתגעתי, הפסקתי להיות ער אני מסטול לא רואה מה יש מולי... אני סיפרתי את האמת סיפרתי את הכל ומה שיהיה יהיה זה מה יש..." (שם, עמוד 8).
לאחר תיקון 39 לחוק העונשין, די לנאשם לעורר ספק סביר שמא קיים סייג לאחריות פלילית, כדי שנטל ההוכחה יחזור לתביעה להסרת הספק.
גם לגבי מועד מציאת כלי הנשק באו גרסאות משתנות (ת/5 – 5 חודשים לפני הארוע, ת/15 – חודשיים), גם תרגיל החקירה בין הנאשם לאימו מעיד על הלך נפשי אצל הנאשם: הנאשם נראה מדבר "ללא מילים" עם אמו, לוחש באוזנה, מהנהן לחיוב לשאלה אם ירה במנוח ולאחר שהחוקר ניכנס ושואל את הנאשם אם הוא שומע אותו, הנאשם מהנהן לכך שאכן הוא שומע אותו, זה בנגוד למצג הדברים לפיהם חדל מלתקשר.
...
לצד זאת, חוקקה בתיקון הוראת סעיף 301א'(ב) הקובעת: "על אף הוראות סעיף קטן (א), התקיימה נסיבה מחמירה כאמור באותו סעיף קטן, אך מצא בית המשפט, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, כי מתקיימות נסיבות מיוחדות שבשלהן המעשה אינו מבטא דרגת אשמה חמורה במיוחד, רשאי הוא להרשיע את הנאשם בעבירה לפי סעיף 300". בנוסף, הוראת סעיף 301ב(א) לתיקון קובעת: "על אף האמור בסעיפים 300 ו – 301א, הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם והמעשה נעשה כשהנאשם היה נתון במצב של מצוקה נפשית קשה עקב התעללות חמורה ומתמשכת בו או בבן משפחתו, בידי מי שהנאשם גרם למותו, דינו – מאסר חמש עשרה שנים. (ב) על אף האמור בסעיפים 300 ו – 301א, הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם באחת מהנסיבות המפורטות להלן, דינו – מאסר עשרים שנים:
אופן התנהלות הנאשם מאז פגש במנוח בנסיבות כפי שאלו פורטו לעיל, בצירוף אמירותיו לאחר מכן בדבר נקמת מות אביו, מוליכים למסקנה כי יכול היה לשקול מעשיו, תכנונם מראש וגובשה החלטה להמית את המנוח.
שירלי רנר, שופטת התוצאה: לפיכך אנו מרשיעים הנאשם בעבירות רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"), נשיאת נשק, עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק, והחזקת נשק – עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

בכתב התביעה שכנגד טען כי יש לחייב את הנאשם לפצותו בגין ירידת ערך הדירה בשל בנייתה שלא בהתאם לתכניות, בגין דמי שכירות בתקופה שהדירה לא נימסרה ובשל עוגמת נפש.
לשאלת המאשימה מה הבין מדברים אלה ענה המתלונן: "...אני מבין שזה איום... היות ובגבעת שאול נמצא הר המנוחות אז אני מבין שזה איום לרצח או ללא יודע מה..." (פרוטוקול מיום 29.01.17, עמ' 18, שור' 3, 7-8).
בעיניין זה, הוסיף כי לאחר ארוע ההצתה, פנתה אליו ואל אחיו, רפי ניסנוב, מסוארי, וסיפרה להם שעזרא גנב מתיקה אלף ש"ח. עדות גברת ליזה זלטין ביום 28.04.19 העידה לפניי גברת ליזה זלטין (להלן: זלטין), עורכת דין אשר ייצגה את הנאשם בעירעור שהגיש לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעיניין מכירת הדירה.
אולם, גם אם הכיר המחוקק בשקט הנפשי של הפרט כערך מוגן מפני פגיעה שלא כדין, אין לבחון את יסוד "האיום", הוא היסוד הפיזי שבעבירה לפי סעיף 192, לפי קנה מידה סובייקטיבי של האדם שכלפיו הופנה האיום.
...
לאור זאת, סבורני כי יש לזכות את הנאשם מחמת הספק.
על יסוד האמור, לא שוכנעתי כי במקרה לפנינו מלמדות הראיות, מעבר לספק סביר על אשמתו של הנאשם.
עם זאת, החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירת האיומים לפי ס' 192 לחוק.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום חדרה נפסק כדקלמן:

עוד הדגישו, כי מדובר, למעשה, במחדל כפול, משום שבסופו של יום גם המנוחה ז"ל נקברה שלא במקום בו ייחלה, בימי חייה, להיקבר.
התובעת 4 ציינה כי הגיעה לארץ ממקום מגוריה בחו"ל רק יום לאחר הלוויה, ואחותה ביקשה להכין אותה נפשית ביום העלייה לקבר "כדי שלא אכנס להלם", משום שהמנוח ניקבר בחלקה אחרת מזו שרכש, שהיא חלקה טובה פחות וסמוכה לשירותים.
כך למשל התובעת 4 העידה, כי לו הייתה נוכחת במועד הרלוואנטי לגילוי המחדל, הייתה מונעת את קבורת המנוח ז"ל בחלקה החילופית, והסבירה כי תביעתה איננה רק בגין עגמת הנפש שלה, אלא גם כיורשת זכויות המנוח ז"ל אשר: "הוא חסך שקל לשקל כדי לקנות חלקת קבר, זה היה לו מאוד חשוב. בזמנים האלה שהוא חסך, הוא חסך גם מאיתנו הילדים וגם מאימא שלנו. זו הייתה בקשתו האחרונה – להיקבר ליד המשפחה, אבל זה לא קרה, לצערנו" (עמ' 4 שורות 4-6 לפרוטוקול).
...
אינני מקבלת טענה זו. אני מעדיפה בעניין זה את עדותה של התובעת 3 שהעידה על שיחה טלפונית שנערכה בין בונה המצבה (להלן: "בורקין") לבין קודי, במהלכה התבקש אישור לבניית מצבה גבוהה ב- 10 ס"מ מהגובה הנהוג, שיחה שהתקיימה בנוכחותה.
בהקשר זה טען אבוחצירא בעדותו כי הנתבעות עושות את שניתן, באמצעות חברות ניקיון, על מנת לשמור על ניקיונו וכבודו של המקום, ואני סבורה כי אין להטיל בכך דופי.
לאחר שבחנתי טענות הצדדים ושקלתי טיעוניהם, החלטתי לחייב את הנתבעות לפצות את התובעת ז"ל (המנוחה) בסך של 90,000 ₪ ואת כל אחד מהתובעים 2-4 בפיצוי בסך 20,000 ₪.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2024 בשלום אשקלון נפסק כדקלמן:

נוסף על אלה, תובע התובע את עלות שכר השמאי בשיעור של 600 ₪ וכן עוגמת נפש, אבדן ימי עבודה והוצאות בסך 1,000 ₪, כך שסכום התביעה הכולל עומד על הסך של 17,578 ₪.
אציין, כי במהלך הדיון עלתה טענה, כי אחריותה של הנתבעת הנה לניזקי טבע שנגרמו לרכוש המשותף ומכאן אחריותה, גם ללא אחריות נזיקית לנציגות.
...
בנוסף, האירוע מתיישב עם המסקנה שנציגות לא נקטה זהירות סבירה ולפיכך חל הכלל של הדבר מדבר בעד עצמו ועל הנציגות נטל הראיה שלא התרשל.
" ככל שהדבר נוגע לקביעת בתי המשפט, כי מדובר בדבר מסוכן, או הדבר מדבר בעדו, שאז נטל ההוכחה עובר לשכמי הנתבע, הרי שקביעת בית המשפט נעשית בסופו של דבר, לאחר שהובאו לפניו כלל הראיות, כאשר במקרה דנן, איני סבורה, כי היתה מניעה כלשהי לפיה התובע יציג ראיות כלשהן הנוגעות לעץ שנפל, בפרט ככל שהדבר נוגע לתכונות מיוחדות שהיו לעץ, באופן שבו יועבר הנטל לשכמי הנתבעים, זאת כאמור, כאשר התובע עצמו הינו מי שמשמש כחבר וועד הבית, כך שאין לוועד הבית עדיפות כלשהי באיתור המידע על פני התובע.
סוף דבר, התביעה נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו