השוטר תאמר שינאן לקח חלק בהובלה ובהצבעה ובלווי המנוח לקבר אביו והעיד על דברי הנאשם לפיהם הוא שומע קולות והנאשם רשם זאת, לבקשתו של העד, על דף (ראה מיזכר ת/52).
לאחר שהנאשם קנה סמים וחזר לביתו, הוא הגיע למקום בו רכבו של המנוח בא מולו, והוא זז ימינה, על מנת שהמנוח יוכל לעבור עם מכוניתו, וסימן לו לעבור, המנוח נימנע מלעבור: "פתח את החלון ואמר לי מה אתה עושה פה בן זונה, ירד מהרכב. אני המשכתי להיות ברכב. רץ אליי, אני הייתי מסטול ראיתי אותו שהוציא מהחגורה סכין או נשק, זה בן אדם שרצח את אבא שלי בדם קר וכל הזמן רודף אחריי הוא בא לכווני לרצוח אותי, אני לא אשקר ולא אגיד שלא הוצאתי את הנשק. אני הוצאתי את הנשק, הוא גדול ממני. הוא המשיך לכיוון שלי עם סכין או נשק, הוצאתי את הנשק ויריתי לכיוון שלו ונפל על הריצפה. לא רציתי להרוג אותו. נפל על האדמה וברחתי". הנאשם הוסיף כי היה רואה את אחותו בבית עם תמונת אביו ואת אימו ואחיות אביו וסבתו וכולן בוכות.
הוסיף כי המנוח לא רק קלל אותו, אלא קלל את אביו: "בנוסף לזה שהוא רצח את אבא שלי הוא מקלל את אבא שלי גם. אני היה לי שכל והשתגעתי, הפסקתי להיות ער אני מסטול לא רואה מה יש מולי... אני סיפרתי את האמת סיפרתי את הכל ומה שיהיה יהיה זה מה יש..." (שם, עמוד 8).
לאחר תיקון 39 לחוק העונשין, די לנאשם לעורר ספק סביר שמא קיים סייג לאחריות פלילית, כדי שנטל ההוכחה יחזור לתביעה להסרת הספק.
גם לגבי מועד מציאת כלי הנשק באו גרסאות משתנות (ת/5 – 5 חודשים לפני הארוע, ת/15 – חודשיים), גם תרגיל החקירה בין הנאשם לאימו מעיד על הלך נפשי אצל הנאשם: הנאשם נראה מדבר "ללא מילים" עם אמו, לוחש באוזנה, מהנהן לחיוב לשאלה אם ירה במנוח ולאחר שהחוקר ניכנס ושואל את הנאשם אם הוא שומע אותו, הנאשם מהנהן לכך שאכן הוא שומע אותו, זה בנגוד למצג הדברים לפיהם חדל מלתקשר.
...
לצד זאת, חוקקה בתיקון הוראת סעיף 301א'(ב) הקובעת: "על אף הוראות סעיף קטן (א), התקיימה נסיבה מחמירה כאמור באותו סעיף קטן, אך מצא בית המשפט, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, כי מתקיימות נסיבות מיוחדות שבשלהן המעשה אינו מבטא דרגת אשמה חמורה במיוחד, רשאי הוא להרשיע את הנאשם בעבירה לפי סעיף 300". בנוסף, הוראת סעיף 301ב(א) לתיקון קובעת: "על אף האמור בסעיפים 300 ו – 301א, הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם והמעשה נעשה כשהנאשם היה נתון במצב של מצוקה נפשית קשה עקב התעללות חמורה ומתמשכת בו או בבן משפחתו, בידי מי שהנאשם גרם למותו, דינו – מאסר חמש עשרה שנים. (ב) על אף האמור בסעיפים 300 ו – 301א, הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם באחת מהנסיבות המפורטות להלן, דינו – מאסר עשרים שנים:
אופן התנהלות הנאשם מאז פגש במנוח בנסיבות כפי שאלו פורטו לעיל, בצירוף אמירותיו לאחר מכן בדבר נקמת מות אביו, מוליכים למסקנה כי יכול היה לשקול מעשיו, תכנונם מראש וגובשה החלטה להמית את המנוח.
שירלי רנר, שופטת
התוצאה:
לפיכך אנו מרשיעים הנאשם בעבירות רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"), נשיאת נשק, עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק, והחזקת נשק – עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק.
