עניינה של התביעה שלפניי, תשלום חוב בגין צריכת מים חקלאית, בהתאם לספרי התובעת, אגודה שיתופית, אשר סיפקה מים לנתבע.
...
הנתבע נאחז במלים: "סה"כ לסוף 2012 יתרת חובה של 31,880 ₪." ואילו התובעת נאחזת במלים: "על מימי הנגב להשלים זיכויים."
לשיטת הנתבע, יש לאפס את כרטיסי הנתבע לסוף ספטמבר, כך שהכרטיס יחל ביום 1.1.13 בסכום של 31,880 ₪ ואילו התובעת טוענת, כי המומחה אמנם עיין בכרטיסים וראה את הסכומים בהם, אך בסופו של דבר, החלק האופרטיבי בפסק דינו הוא החלק הנוגע לזיכויים וזהו החלק היחיד שיש ליישם בכרטסת הקיימת.
במסגרת האיזון בין הצדדים ולאחר שבית המשפט עיין בחשבונות עצמם, הרי שנראה, כי ניתן באופן כללי לברור מתוך החשבונות את אותם פגמים בחשבונות, כשבסופו של דבר, מי שעליו מוטל נטל ההוכחה, הוא זה שצריך להפסיד בשל העדר יכולת להבין את החשבונות.
באותו יום בוצעו תיקונים בחשבון בשל שינויי תעריפי מים, כך שבסופו של דבר, לאחר כל התיקונים, הגיעה יתרת חובו של הצרכן בכרטיס 7 לסך של 1003.60 ₪.
