תביעות שכנים בגין נזקי כלבים

עניינה של תביעה זו בסכסוך שכנים.

התובעים, בעלי יחידה מס' 3 בבית המשותף ברחוב חנה רובינא 6 בחיפה הגישו כנגד הנתבע - הבעלים של יחידות מס' 1 ו - 2 בבית המשותף, תובענה כספית על סך 225,040 ₪ במסגרתה עתרו להורות לו לשלם להם כספים שנתקבלו אצלו שלא כדין ופיצויים בגין נזקים לא ממוניים שנגרמו להם כתוצאה מהשכרת אחת היחידות שבבעלותו לצורך לניהול עסק של גן ילדים.

מנגד, תאר מקרה בו התובעת ירדה לחצר הבית המשותף עם כלב של חברתה והפחידה את נכדיו ששהו במקום.

...

סיכום לאור האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: אני מקבל את התביעה העיקרית ומחייב את הנתבע לשלם לתובעים פיצוי בסך של 30,498 ₪ בגין דמי שמוש ראויים בחצר המשותפת עבור התקופה החל מיום 14.1.2013 ועד ליום 31.8.2015 וכן, פיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין נזק לא ממוני עקב מטרד ליחיד.

בנוסף, הנתבע ישלם לתובעים את הוצאותיהם בגין אגרת התביעה, שכ"ט המומחה מטעמם (על פי קבלות שיציגו בתוך 7 ימים), חלקם בשכ"ט המומחה מטעם בית המשפט וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 8,500 ₪.

בכל הנוגע לתביעה שכנגד - אני מורה לתובעים להצמיד את צנרת המזגן לקיר הבית המשותף ולחפותה (כפי שעשו עם צנרת המים בהתאם לפסק דינה של כבוד המפקחת), על מנת להקטין את הפגיעה בחזות הבית המשותף, וזאת בתוך 90 ימים.

בכל אחת מהתביעות התבקש סעד כספי בגין היזק לרכוש, מיטרד ליחיד, הטרדה, עגמת נפש ונזקים נוספים שנגרמו, עפ"י הנטען, בשל סיכסוך השכנים.

גם טענות על מטרדים, כגון חפצים שנשארו במקלט, או כלב שנותר בחדר המדריגות לא הוכחו כדבעי, וממילא – לא הוכח קיומו של נזק בגינם ולצערי לאחר שמיעת הצדדים נוצר הרושם כי הגשת התביעות ההדדיות, בהמשך לתלונות החוזרות במישטרה, הנו חלק מהניסיון להתיש אחד את השני.

...

הכרעה לאחר שבחנתי את כלל הטענות והראיות ולאחר שהתרשמתי מעדותם של הצדדים ויתר העדים, הגעתי למסקנה כי דין שתי התביעות להידחות.

אני מורה אפוא על דחיית שתי התביעות ללא צו להוצאות.

כאמור לעיל, למרבה הצער, בין שתי המשפחות החולקות שכנות משותפת, וקו גבול משותף, קיים סיכסוך עתיק יומין, "מזה שנות דור" כהגדרת התובעים, הנוגע לגבולות בין הצדדים, ולנושאים נוספים לא מבוטלים, אשר יתוארו בהרחבה בתביעות נוספות התלויות ועומדות בפני מותב זה ומתנהלות בין הצדדים שבכותרת.

לטענת הוועדה המקומית עיקר טענותיה של מישפחת לוין הנן כנגד אי העמדתו לדין של מר בן יעקב, אולם עיון בכתב התביעה מלמד כי אין ממש בטענת הוועדה המקומית וטענותיה של מישפחת לוין הנן כנגד התרשלות הוועדה המקומית באי אכיפתה את תנאי ההיתר על מישפחת בן יעקב, ובגין הנזק הכספי שניגרם להם בגין כך, ולא רק בשל אי העמדתו לדין של מר בן יעקב ו/או דרישה לאכיפת תנאי היתר הבניה.

התובעים כאמור צירפו צילומים לכך, וטוענים כי הם זכאים לפצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו ע"י הכלבה ובגין המיטרד ליחיד אשר נגרם להם, והפנו לעגל מת, חתולים מתים, שערים שבורים והטרדת הבקר.

...

מיותר לציין כי בנסיבות אלו, בהן לא הונחו בפני כל ראיות לתאונה הנטענת, לא הצליחו התובעים שכנגד להרים את נטל ההוכחה לאירוע הנטען, ודינן של טענותיהם אלו להידחות.

סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת בזאת ואני מחייבת את הנתבע – מר זאב לוין, לשלם לתובע, מר אהוד בן יעקב סך של 4,000₪ אשר ישולמו תוך 30 יום ואם לא הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד כולה, על כל רכיביה, נדחית.

לא זו אף זו, הגם שנאמר באותו אישור נטען כי הכלבה פטורה מחיסון, הרי עיון בתדפיס שהתובע הציג במועד הדיון מעלה כי הכלבה חוסנה ביום 29/10/20, שלושה ימים בלבד לאחר ארוע הנשיכה, וישאל השואל בצדק מדוע הכלבה חוסנה ככל שהיא לא היתה מעורבת בארוע הנשיכה ובפרט מקום שהיא פטורה מחיסון! בדיון שהתקיים ביום 28/7/21 ונדחה לבקשת התובע על מנת לאפשר לו זימון עדת הראיה לארוע הנשיכה, הנתבעת הודיעה כי גם היא מצטרפת לבקשת הדחיה היות שבדעתה להזמין מספר שכנים שהיו עדים לארוע שיאששו את עדותה כי אין המדובר בכלבתה.

סעיף 41א לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) קובע, שבתובענה בשל נזק לגוף על ידי כלב חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (הבעלים) לפצות את הניזוק ואין נפקא מינה אם הייתה או לא הייתה התרשלות מצידו של הבעלים, הווי אומר כי מדובר באחריות מוחלטת.

...

כאמור, אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי מדובר בטעות בזיהוי.

באשר לטענת ההגנה של הנתבעת בדבר פערים שנתגלו לכאורה בעדויות התביעה ביחס לצבע הכלב אין בידי לקבל זאת, שכן התובע וגם העדה הניטראלית הסבירו כי דובר בשעת חשכה וכי דובר בכלב כהה עור.

יתרה מכך, אין בידי לקבל את טענת הנתבעת בדבר סתירה נוספת שנתגלתה לכאורה בעדויות התביעה ביחס לטענה באם התובע התקדם והמשיך לחפש אחר כלבתו או שמא נשאר במקום והבחין בנתבעת קוראת לכלבתה, הרי בעניין זה התובע העיד כי אומנם הוא התקדם במעט על מנת לחפש אחר כלבתו, ג'ני, אך בה בעת הבחין בנתבעת קוראת לכלבה התוקפת ומכניסה אותה לחצר ביתה.

בשקלול מכלול השיקולים שפורטו לעיל, בשים לב לאופי הפציעות שנגרמו לתובע ולכלבה ג'יני והעובדה כי נדרש אף טיפול רפואי בבית חולים, וכן בהינתן הקבלות שצורפו בגין ההוצאות השונות שנגרמו לתובע וכן בשים לב לרכיב הכאב והסבל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 7,000 ש''ח בצירוף הוצאות משפט בסך 700 ש''ח. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום המלא.

רקע משפטי: הוראות החוק לעניין היזק על ידי כלב הוספו לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן-הפקודה), בשנת תשנ"ב ואלו הן ההוראות הנוגעות לענין שבפנינו: "41א.בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן-הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצדו של הבעלים.

בעדותה בפני ציינה, כי אין היא יודעת האם מישהו מן השכנים ראה את התאונה (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 27-28).

...

גם בעולמו של המשפט העברי מצאנו היתייחסות לנושא גידול הכלבים והאחריות לנזקים הנגרמים בעטיים.

אשר על כן התביעה נדחית.