תביעות שכנים בבניין משותף: סכסוך מתמשך ללא פתרון

מבחינת מכלול הראיות עולה כי הנזילה העיקרית, בגינה הוגשה התביעה, נבעה מכשל בחיבור בין הנקוז במטבח הנתבעים לצנור הנקוז של הבניין.

לאחר תיקון והחלפת החול הרטוב נפתרה בעיה זו. המומחה איתר מספר מוקדי רטיבות נוספים ושיער את הסיבה לגרימתם, אולם בסופו של יום הליקויים בחדר אורחים, חדר רחצה ומרפסת שירות זכו לטפול פשוט יותר על ידי השרברב ארביב והמומחה הבהיר כי מאמץ את הפיתרון שבוצע.

היתנהגות הנתבעים והסיבה להתמשכות התיקונים יפים למקרה הנידון הדברים של כב' השופט צ' זילברטל ברע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' אילנה משיח, 20.5.15: "הפרשה דנא היא דוגמה למצב דברים (לדאבון הלב שכיח במקומותינו) של מחלוקת (לגיטימית) בין שכנים, שהיקפה הכספי אינו רב (גם אם אינו מבוטל), שראוי היה לפתרה בהדברות ישירה, מחלוקת אשר צמחה למימדים בלתי סבירים רק בשל עמידה על קוצו של יוד, אי ויתור על טענות וחוסר נכונות להתפשר. לרקע זה בולט במיוחד חוסר הסבירות שבפניה לבית משפט זה, בניסיון להביא לפתחו את הסיכסוך האמור, שלהכרעה בו אין שום היבט עיקרוני או השלכות על הכלל, כדי שיתקיים, כארבע שנים לאחר הגשת התביעה, דיון חמישי בפרשה, כמפורט להלן.

ענייננו בסכסוך שכנים, שיגרתי למדי, שעניינו האחריות לרטיבות שהתגלתה בקירות הבית המשותף.

...

סוף דבר עקב כשלים בחיבורי ניקוז דירת הנתבעים וליקויים באיטום הדירה, חדרה רטיבות לדירת התובעים.

טענות אלו אינן רלוונטיות להליך זה. על כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים 40,462 ₪.

ההודעה לצד שלישי נדחית.

רקע ותמצית ההליכים הקודמים בין הצדדים: ביום 15.6.17 רכשו הנתבעים (להלן: "יוסלביץ") מן התובעים (להלן: "לוין") דירה אחורית בקומת קרקע, בבית משותף הנמצא ברחוב הגפן 12 בקרית ביאליק, הידועה כגוש 11555, חלקה 36, תת חלקה 1, על כל צמידויותיה (41/214 חלקים ברכוש המשותף) וכל המחובר לה חיבור של קבע (להלן: "הדירה"), בעבור סך של 1,545,000 ₪ (להלן: "ההסכם").

ביום 24.7.17, שלח בא-כוחם לשעבר של יוסלביץ ומייצגם בעסקת המכר, עו"ד עידו קפון, למייצג של לוין בעסקת המכר, עו"ד בועז סטלקול, "מכתב התראה" שבו הודיע עו"ד קפון על ביטול ההסכם מצד יוסלביץ, בטענה שלוין הסתירו מיוסלביץ סיכסוך שכנים ארוך ומתמשך, במיוחד עם אחת השכנות, וכן הסתירו את קיומם של הליכים משפטיים כנגדם, לפני המפקחת על רישום המקרקעין בחיפה (תיק תביעה 67/13), ולפני כב' השופט צ'יזיק, במסגרת הדיון בבקשה לנקיטת הליכי בזיון בשל הפרת פסק דינה של המפקחת [ה"פ (שלום חי') 37770-11-15], וכן את הליכי ההיתנגדות לפני הועדה המקומית לתיכנון ובניה, וכי תלוי ועומד כנגדם צו שפוטי המחייב אותם להנמיך את מפלס הקרקע בחצר המשותפת, ואשר טרם קוים על ידם.

ביום 29.8.20 הפקידו לוין בקופת ההוצל"פ את מלוא החוב בסך של 32,248.31 ₪, וביום 6.9.20 ניסגר תיק ההוצל"פ. במסגרת הידברות בין הצדדים בניסיון לגבש פיתרונות לסיום כלל המחלוקות בכל הערכאות, נפגשו בחודש 06/20 ב"כ לוין, עו"ד שבתאי, ב"כ יוסלביץ, עו"ד רוטנברג, ולוין עצמו, במשרדו של עו"ד רוטנברג (יוסלביץ עצמם לא נכחו בפגישה).

ברבות השנים השתנתה גישה זו בשני מישורים, סוג הפצוי הניתן בגין הפרת חובת תום הלב בניהול מו"מ וסעדים נוספים מלבד פיצוי [ראו: עניין חלפון; וכן: ע"א 6370/00 קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ"ד נו(3) 289 (2002) שם העניק בית המשפט העליון פצויי קיום מכוח סעיף 12 לחוק החוזים].

...

התביעה הכספית המונחת לפניי לעניין השבת כספים שנגבו על ידי ה"ה יוסלביץ במסגרת תיק הוצאה לפועל שפתחו, אינה בסמכותו של בית משפט זה, ולכן אני מורה על מחיקתה.

גב' יוסלביץ סברה כי ההצעה אינה מספיק אטרקטיבית לטעמה מבחינה כספית: "מעבר לזה אני מוסיפה עוד 50,000 ₪ על מה שכבר שילמתי שכר טרחה. אני מסתכלת על אותה נקודת זמן שגרתי בשכירות כבר 3 שנים שזה 150,000 ש"ח. אני מסתכלת על זה שבאותה נקודת זמן היה משבר קורונה, ועו"ד רוטנברג כשהוא נתן לי את הסיבות שלו למה כדאי לי ללכת על ההצעה הזאת הוא אמר לי שהדירה הזו שווה היום אולי מיליון, 200,300 ₪ (צ"ל 1,200,000-1,300,000 ₪). אני מסתכלת בכמה אני יכולה למכור אותה, לא בהרבה. הייתי צריכה להחזיק את הדירה עוד שנה וחצי כדי להמנע ממס שבח. כשאתה קונה את הדירה אם אתה מוכר אותה ברווח צריך לשלם מס. גם על זה הסתכלתי זה שאני צריכה להחזיק אותה עוד תקופה. בכל השקלול של כל הדברים האלה, הגענו למסקנה שההצעה הזו היא לא הטבה בשבילנו" (פרו', עמ' 15, ש' 22-14).

ואולם, קביעתי כי יוסלביץ נהגו בחוסר תום לב בעיתוי בו נסוגו מן המו"מ, אין בה כדי להוביל למסקנה כי יש להביא לשכלול ההסכם.

לפיכך, התביעה נדחית.

אקדמות מילין והרקע למחלוקת הצדדים הניצים הם שכנים המתגוררים באותו ביניין משותף.

עוד נטען כי הנתבעים עושים שימוש לרעה בהליך ההטרדה, שהוא הליך פלילי, כך לטענתם, לצורך פיתרון סיכסוך אזרחי, והכל במטרה לזכות בכספי פיצויים שלא כדין מהתובעים.

אשר לעוולת לשון הרע, נטען כי נקבע זה מכבר בפסיקה כי גידופים וקללות הנאמרים במהלך סיכסוך בין שכנים אינם מהוים "לשון הרע". מכאן, יש להורות על דחיית התביעה נגד הנתבעת 2 בהיבט זה. עוד נטען בפן הראייתי, כי התובעת לא הוכיחה את גירסתה, שעה שעדת התביעה, אשר הובאה כדי לחזק את גרסת התובעת, היא עדה בדויה, שמסרה עדות כבושה שלא היה לה כל זכר לא בהליך הקודם, לא במסגרת כתב התביעה הנוכחי ואף לא בתצהיר העדות הראשית של התובעת עצמה.

לפיכך, גם בהנחה שהנתבעים מסרו למישטרה מידע לא מבוסס, משמדובר במחלוקת שהיא באופיה אזרחית (סיכסוך שכנים בנוגע לעינייני הבית המשותף), מוטלת על הרשות החוקרת החובה לבדוק את המידע, לפני נקיטת צעדים על פיו, וכך היה במקרה הנידון לפנינו.

קיומו של סיכסוך שכנים מתמשך בין הצדדים הניצים, לכשעצמו, אינו מלמד על יסוד הזדון בהגשת התלונה למישטרה והבקשה לצוו מניעת הטרדה מאיימת.

...

סבורני כי הליך מניעת הטרדה מאיימת לא נכנס לגדר הוראת סעיף 60 לפקודה, ובהקשר זה אין עוולת הנגישה חלה על הליכים מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, מאחר והחוק הנ"ל אינו מגדיר "הטרדה מאיימת" כעבירה פלילית, ואף לא כעוולה אזרחית, והוא מתמצה במתן סעד אזרחי לקורבן/הנפגע (ראו: החלטת כב' הרשמת ש' ליבוביץ, מבית המשפט העליון, לפיה הליך הטרדה מאיימת הוא הליך אזרחי, וזאת בנוגע לסיווגו של ההליך במסגרת בקשה לפטור מאגרה; רע"א 1282/06 קריספי נ' אבוטבול (07.06.2006)).

על מנת להוכיח עוולת הנגישה, יש להוכיח כי פעולות הנתבעים נעשו בזדון ובמטרה להזיק, ברם התובעים לא עמדו בנטל זה. סיכומה של פרק זה - התובעים לא הוכיחו כי התקיימו יסודות עוולת הנגישה, הן ביחס להגשת התלונה במשטרה והן ביחס להליך ההטרדה, ולכן דינו של חלק זה בתביעה להידחות.

סוף דבר לשיטה אחרונה, התביעה נדחית בזה.

בין התובע, קבוץ איילת השחר, לבין הנתבעת, חברת הקבוץ, סיכסוך ארוך ומתמשך בעיניין הקמת מעלון והנגשת דירת מגוריה הממוקמת בקומה השנייה בבית משותף בקבוץ.

חרף העובדה כי עסקינן בתביעה לקבלת צו מניעה שיאסור על הנתבעת לבצע עבודות בניה ללא היתר ואישורים מתאימים, בית המשפט גילה רוחב לב וניסה לא פעם להביא את הצדדים לפיתרון מהותי לסיום שורש המחלוקת בנוגע להקמת המעלון.

הקבוץ טען כי הקמת המעלית טעונה היתר בניה, והביע היתנגדותו לבניית מעלון במקרקעין השייכים לו ללא תכנית מאושרת ומפוקחת תוך פגיעה בזכויות השכנים וסיכונם.

אין רלוואנטיות לטענות הצדדים בדבר הליך שיוך הדירות וזכאות הנתבעת לשיוך הדירה, שעה שמדובר בעבודות אשר ממילא טעונות היתר בניה ואישור הקבוץ בתור הבעלים של הקרקע, וככל ומדובר בבית משותף, אזי נידרשת גם הסכמת בעלי הדירות בבניין המשותף.

...

שוכנעתי כי הקיבוץ יצא ידי חובתו בניסיון לקדם את נושא המעלון.

לנוכח האמור, אני מקבלת את התביעה במלואה.

רקע וטענות הצדדים הצדדים הם שכנים בבית המשותף ברחוב רמב"ם 28 באשקלון וכל אחד מהם הוא בעל הזכויות בדירת גן בבניין, (בפועל מדובר בשני בניינים צמודים והנתבעת היא בעלת הזכויות של דירה מספר 8 ברחוב רמב"ם 28).

התובעת טוענת כי היא בעלת הדירה במשך כשלושים שנים, ואילו הנתבעים שעברו לגור בסמוך לפני שנים אחדות מחרחרים ריב ומדון, וכל ניסיונותיה לפייסם ולמצוא פיתרונות לתלונותיהם, לא צלחו.

ארון קודם אף חסם לתקופה מסוימת את חלון התובעים, ואף עקב סיכסוך עם שוכר קודם אטם זה לתקופה קצרה את החלון בניילון.

במצב דברים שבו האירוע העוולתי, הכולל מרכיב נזק, הוא אירוע מתמשך המוליד עילות תובענה בזו אחר זו, הכלל הוא כי כל עוד נמשך המצב הפוגעני המתמשך, אין התובענה חסומה, ככל שהיא מתייחסת לעילות תביעה שקמו בזו אחר זו ואשר מבחינת מועד הווצרותן ועד הגשת התביעה הן מצויות עדיין בתוך תחומי תקופת ההתיישנות.

...

לאור מסקנה זו אין משקל לדו"ח שהגישה הנתבעת כראיה (נ/1) בניסיון להוכיח כי הבניה התיישנה.

סוף דבר הנתבעת בנתה גג מעל לפטיו ופתחה בקיר דלת, באופן ששינה את יעוד השטח משטח פתוח המשמש כחצר פתוחה, לשטח שירות לדירה המשמש כמחסן, חדר כביסה, ויכול לשמש גם כחד לשימושים אחרים.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בסך של 30,000 ₪, נכון למועד פסק הדין.