תביעה שטרית בגין שיק שחולל בסך 40,000 ₪ אותו מסר הנתבע לתובע, על חשבון חוב שהיה לו.
הנתבע אינו מכחיש כי מסר לתובע את השיק, על חשבון החוב ולטענתו מדובר בשיק ביטחון שנימסר כבטוחה להסדרת החוב.
בנוסף טען כי יש לדחות את התביעה על הסף בהיעדר מיסמך בכתב המתייחס להסכם ההלוואה בהתאם לסעיף 2 לחוק הלוואות חוץ בנקאיות (שלימים תוקן החוק ושונה שמו ל"חוק אשראי הוגן", בעקבות תיקון מס' 5, התשע"ז – 2017).
...
לטענת התובע, לאחר שהנתבע לא עמד בהחזר תשלומי ההלוואה, הגיעו הצדדים להסכם להסדרת תשלומי יתרת החוב, כאשר סוכם שהנתבע ישלם לתובע סכום של 60,000 ₪ בשני שיקים עוקבים, שיק ראשון בסך 40,000 ₪ שתאריך פירעונו 21/4/19 ושיק נוסף בסכום של 20,000 ₪.
יתר על כן ניתן להתרשם כי הנתבע בעדותו ובתצהיריו מנסה בכוונת מכוון ליצור בלבול בין הסכומים השיקים והתשלומים, השונים כדי להקשות על בירור העובדות, אלא שבסופו של דבר כאמור נותרה במחלוקת שאלה פשוטה והיא, האם כגרסת הנתבע הוא אכן שילם לתובע במזומן את סכום החוב שאינו במחלוקת בהליך הנוכחי – 40,000 ש"ח. משלא הוכח כי הסכום שולם במזומן יש לחייבו בתשלום סכום החוב שלא היה במחלוקת.
הנתבע עצמו אישר כי היה חייב לתובע סכום של 40,000 ₪, בהתאם לסיכום שהושג בביתו של מר מולא, אך לטענתו שילם לתובע את הסכום במזומן.
ב. לתצהיר הנתבע מיום 20.05.21)
לאור כל האמור אין מקום לדחות התביעה על הסף, בהעדר מסמך בכתב.
התוצאה:
אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
40,000 ₪ - סכום התביעה – סכום השיק שחולל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 21.04.2019 (מועד פרעון השיק) ועד למועד התשלום המלא בפועל.
