בין הצדדים מתנהלים מספר הליכים משפטיים בבית משפט קמא, כדלקמן:
תלה"מ 13121-07-22 – תובענה רכושית בין בני זוג, אשר הגישה המשיבה נגד המבקש;
תלה"מ 13220-07-22 – תובענה למזונות ומדור, אשר הגישה המשיבה נגד המבקש (להלן: "תיק המזונות");
תלה"מ 13275-07-22 – תובענה בעיניין החזקת הקטינים, קביעת זמני שהות, דרכי חינוך וטפול, אשר הגישה המשיבה נגד המבקש (להלן: "תיק בעיניין הקטינים");
תלה"מ 20265-04-23 – תובענה רכושית לסעד כספי בגין דמי שימוש בבית מגורי הצדדים ונזק שניגרם לבית, אשר הגיש המבקש נגד המשיבה.
כמו כן טען כי לנוכח העובדה שהגורמים הטיפוליים המליצו לא לכפות את הקשר, בנסיבות לא ייכפה קשר אך גם לא יסכים לשמש "כספומט" בלבד, וראוי כי אף המשיבה, אמו של הקטין, תבין זאת.
בית משפט קמא מיתעלם מהניכור של הקטין ומסרבנותו להפגש עם המבקש, וכן שגה בית משפט קמא עת לא השעה או הפסיק, ולו באופן זמני, את חיוב המזונות עבור הקטין, בהתעלמו מהאפשרות לפטור אדם מחובת תשלום מזונות מחמת היתנהגות מחפירה של הזכאי למזונות מכח סעיף 9 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959; כן היתעלם בית משפט קמא מהדין האישי העברי החל על הצדדים, על פיו הכירה הפסיקה באפשרות להפחית או לבטל חיוב מזונות ילדים מקום שהוכחה מרדנות מצד הילד כלפי ההורה החב במזונותיו; מחד גיסא בית משפט קמא לא קבע חיוב קשר בין הקטין לאביו ומאידך גיסא לא מאפשר הבאת ראיות באשר לסיבה לסרבנות הקשר; כן התעללם בית משפט קמא מכך שלמעשה אין שום הליך טפולי משותף דיאדי או אחר, והאחריות הוטלה על עצד אחד בלי לשמוע ראיות.
...
בכל הקשור לערעור על ההחלטה לעניין קביעת מועד דיון – סבורני כי בעניין זה יש טעם בטרונייתו של המבקש.
לנוכח האמור לעיל, אני מורה לבית משפט קמא לקבוע בהקדם מועד לדיון בבקשת המזונות הזמניים, במסגרתו יישמעו טענות הצדדים ויובאו ראיות בסוגייה, לפי תפוסת יומנו של בית משפט קמא ובהתאם לשיקול דעתו.
בכל הקשור לערעור על ההחלטה בעניין הטיפול בקטינים, סבורני כי אין להיעתר לבקשת המבקש בעניין זה. מקובלים עלי נימוקי האפוט' לדין, אשר הציגה בבהירות בעמדתה דנן, את הקשיים בפניהם ניצבים שני הקטינים ואת תרומתו הרבה של הטיפול הנוכחי לקטינה.
עוד סבורני כי הפתרון שהציעה האפוט' לדין, לפיו ניתן לקיים את שיתוף המבקש במצבה של הקטינה הטיפול בה, דרך המטפלת/מדריכה הורית של המבקש (ולא דרך המטפל עצמו, עמו המבקש טרם יצר שפה משותפת) – סביר ומקובל עלי.
לגבי הקטין, אשר היה כנטען בפגישה אחת עם המטפל ומאז מסרב לטיפול, הביעה המשיבה את עמדתה (ראו סעיף 11 לעיל), כי ככל שיסכים הקטין לטיפול אין התנגדות כי יטופל בכל מקום שיומלץ ויוחלט על ידי גורמי הטיפול – סבורני כי עמדה זו מתיישבת אף עם עמדת המבקש, ואין לי אלא להסכים עמה.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל אני מורה על קבלת בקשת רשות הערעור דנן בחלקה, כאמור בסעיף 21 לעיל.
