כאשר הופנה התובע, ע"י בית המשפט להערת השמאי בחוות הדעת כי אינו קובע ירידת ערך, בשל תאונות קודמות במוקד אחורי של הרכב, השיב שאינו זוכר, כי יתכן שהיו "תאונות חנייה" וכי מאחר והרכב הוא ישן יש בו פגיעות שונות.
מסקנתי בדבר אי הוכחת נזק, מתבססת על דברי התובע עצמו ביחס לנזקים אחרים שנגרמו לרכבו עובר להתרחשות התאונה נשוא כתב התביעה, על תמונות השמאי ועל חוות דעת השמאי מטעם התובע, המתייחסת גם היא לתאונה קודמת באותו מוקד נזק.
אולם בהתאם להחלטת כב' שופט בית המשפט העליון ב – רע"א 10124/17 אשקר נ' סאלימן (פורסם בנבו) החלטתי שאין מקום לעשות כן. וכך נקבע בהחלטה האמורה:
"אכן, בית המשפט לתביעות קטנות נועד לפתוח את שערי המשפט בפני "האזרח הקטן" – בין היתר, באמצעות "פישוט הליכי הדיון, תוך הגמשת סדרי הדין ודיני הראיות" (רע"א 1868/16 רז נ' האפרתי, [פורסם בנבו] פסקה י (19.6.2016)).
...
אולם, נסיון זה למרבה הצער לא צלח, אף שהובהר לתובע כי בהכרעה שיפוטית, יכול ובית המשפט יגיע לכלל מסקנה כי דינה של התביעה להידחות.
מן הנימוקים המפורטים לעיל, אני דוחה את עתירת התובע לחיוב הנתבעים בתשלום פיצוי כלשהו בגין הנזק לרכבו.
למעלה מן הצורך יצוין, כי ממילא בהליך של תביעה קטנה, אין בעלי הצדדים זכאים לשיפוי בגין שכ"ט עו"ד.
סוף דבר:
התביעה נדחית.