תביעות קטנות בתאונת דרכים בין רכב למשאית

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 53576-01-20 בן דוד נ' אלדן תחבורה בע"מ לפני כבוד השופטת חנה קלוגמן התובעים: יעקב בן דוד הנתבעים: אלדן תחבורה בע"מ פסק דין

התביעה שבפניי עניינה דרישת התובע לפצוי בגין נזקים שנגרמו לו עקב תאונת דרכים שארעה בין רכבו לבין רכב הנתבעת ביום 16.03.17.

הצדדים: התובע היה בעל רכב מסוג משאית.

...

אני מקבלת בעניין זה את עמדתה של הנתבעת.

סוף דבר: לאור האמור לעיל ואחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות והנספחים לא מצאתי כי התובע הרים את נטל ההוכחה בעניין הנזק העסקי, אך זכאי הוא לתשלם בסך 2,660 ₪ בגין 70 אחוז מההשתתפות העצמית.

כמו כן אני קובעת כי ככל והתובע ישלם פריימה גבוהה יותר בגין פוליסת ביטוח הרכב עקב תאונה זו, יהא על הנתבעת לשפות אותו ב70% מהתוספת וזאת כנגד הצגת קבלה בגין התשלום.

עניינה של התביעה ניזקי רכוש בגין תאונת דרכים בין רכב התובע, הונדה סיוויק, מ.ר. 58-990-51 (להלן: "רכב התובע") לבין משאית דאף, מ.ר. 71-383-67, (להלן: "המשאית").

כאמור ניתנה לו היזדמנות מלאה, ואף הנחיות ברורות, כמתבקש בבית המשפט לתביעות קטנות, אך הוא נימנע מלעשות כן. אני קובעת כי אי הבאת הראיות מעידה כי אין בחזקתו ראיות לטענתו, דוחה את טענותיו, ומחייבת אותו במלוא סכום התביעה, 6,632 ₪ (עלות תיקון הנזק לפי חוות דעת שמאי ושכר טירחת שמאי), ואגרת המשפט בסך 66 ₪.

...

פסק הדין לא ניתן רק בשל העדר ההתייצבות, אלא נומק, ואפנה בקצרה לבסיס החיוב נגדו: "אני קובעת כי הנתבע מס' 1 אחראי כלפי התובע, כבעלים רשום של המשאית בזמן התאונה, ובהעדר הוכחה אחרת מטעמו. סעיף 162(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובע: "כל מקום שהוראות חלק זה מטילות אחריות על נוהג ברכב תחול האחריות גם על בעל הרכב; זולת אם הוכיח בעל הרכב שהעבירה נעשתה בלי ידיעתו והסכמתו או שנקט בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע את ביצועה". לאחר שבוטל פסק הדין, וניתנה לנתבע הזדמנות נוספת להביא את העניין לדיון מלא, אני קובעת כי הוא נמנע מהבאת ראיות, והדבר פועל לחובתו.

אני קובעת כי התובע הוכיח את תביעתו, ועל הנתבע היה להוכיח את טענתו כי בניגוד לרישום במשרד הרישוי אינו בעל הרכב, ולכן אין חלה עליו האחריות, הקבועה בתקנות התעבורה.

כאמור ניתנה לו הזדמנות מלאה, ואף הנחיות ברורות, כמתבקש בבית המשפט לתביעות קטנות, אך הוא נמנע מלעשות כן. אני קובעת כי אי הבאת הראיות מעידה כי אין בחזקתו ראיות לטענתו, דוחה את טענותיו, ומחייבת אותו במלוא סכום התביעה, 6,632 ₪ (עלות תיקון הנזק לפי חוות דעת שמאי ושכר טרחת שמאי), ואגרת המשפט בסך 66 ₪.

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעילתן ניזקי רכוש והפסדים על רקע תאונת דרכים.

תמצית העובדות וטענות הצדדים תאונת הדרכים ארעה ביום 28.06.2021 בין כלי רכב, משאית, מ"ר 37-511-55 שבעת התאונה היה בבעלות התובע והנתבע שכנגד 1 ונהוג בידו ומבוטח על ידי הנתבעת שכנגד 2 בביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "המשאית") לבין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 74-427-84 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבע 1 והתובע שכנגד ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח ניזקי רכוש לרבות ביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "הפרטית") (ולהלן: "התאונה").

דיון והכרעה על יסוד כל החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להיתקבל באופן חלקי ודין התביעה שכנגד להדחות, מהנימוקים המפורטים להלן, באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976: לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי, אני קובע כי גרסת נהג המשאית הנה מסתברת יותר מאשר גירסתו של נהג הפרטית.

...

משכך, אני סבור כי הפרטית סטתה שמאלה לנתיב נסיעתה של המשאית, מבלי שנהג הפרטית נותן דעתו למשאית ולסיכון הרכב הכרוך בסטייה שמאלה בנסיבות העניין.

עם זאת, יש להפחית את גובה המע"מ מסכום הקבלה מאחר שהתובע אישר כי הוא עוסק מורשה (עמ' 8, שורות 25-24 לפרוטוקול) ומן המפורסמות שעוסק מורשה רשאי לקזז מס תשומות לרבות מע"מ. לכן, בגין עלות תיקון נזקי המשאית ישלמו הנתבעים לתובע העיקרי סך של 21,610 ש"ח. לגבי הפסדיו של התובע העיקרי בדבר אבדן ימי עבודה, נסיעות, טלפונים, עגמת נפש וטרחה, הרי שלא צורפו אסמכתאות המוכיחות את הנזק בפועל ומדובר בראש נזק שהועלה רק כדי לנפח את סכום התביעה.

התביעה שכנגד נדחית.

בית משפט לתביעות קטנות בחדרה ת"ק 27545-08-18 טורקו נ' עמאש ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת רקפת סגל מוהר תובע דוד טורקו נתבעים 1.נאגי עמאש 2.אברהם עמרם ובניו בע"מ 3.ק"ש חתמים ח.פ. 514466630 פסק דין

רקע בתאריך 27.9.17 סמוך לשעה 12:00, ברח' הנשיא בחדרה (להלן: "הצומת"), אירעה תאונת דרכים בין רכבו של התובע מסוג מזדה מ.ר. 80-473-65 ( להלן: "רכב התובע") לבין משאית מ.ר. 85-837-52 השייכת לנתבעת 2, בה נהג באותה עת נתבע 1 ואשר היתה מבוטחת על ידי נתבעת 3 (להלן: "המשאית").

גרסת נהג המשאית (נתבע 1) וטענות הנתבעים נתבע 1 הטוען כאמור כי התאונה אירעה כתוצאה מהתפרצות רכב התובע ממקום חנייתו אל תוך נתיב נסיעתו בכביש, תיאר את שאירע כך: "... אני נסעתי ברח' הנשיא לכיוון ישר בנתיב הימני, יש שם שני נתיבים. זה היה לפני הרמזור של הלל יפה ולא לפני הרמזור של הרב קוק. אני נסעתי בצד ימין. פיתאום אני רואה אותו שיצא מצד ימין מהשביל של החניה שם בצבע ירוק כחול, ואז אני נסעתי והוא נסע מימין לשמאל ואז פגעתי בצד השמאלי שלו מהצד ולא מאחור. זה מה שהיה... ברב קוק אין רמזור ישר, יש רק לשמאל. זה היה ברח' הלל יפה, ברמזור לפני הפניה להלל יפה...". בתשובותיו לשאלות התובע ולשאלותי השיב נתבע 1 כי לא ראה את רכבו של התובע יוצא ממקום החניה ו/או מאותת, וכי הפעם הראשונה בה הוא הבחין בו היתה "... בדקה התשעים לפני הרמזור. בכלל לא חשבתי שהאוטו הזה נוסע. לפני הפניה להלל יפה...". נציג נתבעת 3 טען כי מיקום הנזקים בצד השמאלי של רכב התובע, די בו כדי לתמוך בגירסת נתבע 1 ומשכך בקש לדחות את התביעה.

...

לאור כל אלה, הנני קובעת כי התאונה ארעה כתוצאה משילוב של התרשלות התובע ביציאה מחניה לכביש שלא היה פנוי דיו באותה עת, עם התרשלות נתבע 1 באי מתן תשומת לב מספיקה לנעשה בדרך לפניו ואי שמירת מרחק מרכב התובע שיצא ממקום חנייתו לפניו בכביש.

סוף דבר, התוצאה היא שאני מחליטה לחלק את האחריות להתרחשות התאונה במקרה זה בין התובע ונתבע 1 באופן שווה (50%-50%).

הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, את מחצית נזקיו המוכחים בסך של 5,732 ₪ (מחצית מ- 800 ₪ שכ"ט השמאי + 9,865 ₪ עלות תיקון הנזק).

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעילתן ניזקי רכוש והפסדים על רקע תאונת דרכים.

תמצית העובדות וטענות הצדדים תאונת הדרכים ארעה ביום 28.06.2021 בין כלי רכב, משאית, מ"ר 37-511-55 שבעת התאונה היה בבעלות התובע והנתבע שכנגד 1 ונהוג בידו ומבוטח על ידי הנתבעת שכנגד 2 בביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "המשאית") לבין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 74-427-84 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבע 2 והתובע שכנגד ומבוטח על ידי הנתבעת 1 בביטוח ניזקי רכוש לרבות ביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "הפרטית") (ולהלן: "התאונה").

בפסק דיני נקבע כך: על יסוד כל החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להיתקבל באופן חלקי ודין התביעה שכנגד להדחות, מהנימוקים המפורטים להלן, באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976: לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי, אני קובע כי גרסת נהג המשאית הנה מסתברת יותר מאשר גירסתו של נהג הפרטית.

...

לאור מסקנתי זו ברור הוא כי חרף קביעתי בסוגיית האחריות לתאונה, שלפיה האחריות היא של נהג הפרטית, אני קובע כי לא עלה בידי התובע העיקרי להוכיח את נזקו.

הואיל והנזק הוא מרכיב יסוד בתביעה הנזיקית, ברור כי דין התביעה העיקרית הוא דחייה.

סיכום התביעה העיקרית והתביעה שכנגד נדחות שתיהן.