תביעות קטנות בעל עסק הציב עובדים בפני עובדה מוגמרת

בית משפט לתביעות קטנות בעכו ת"ק 818-08-13 אלוק ואח' נ' שיש א. אביב ק. ביאליק בע"מ תיק חצוני: בפני כב' השופטת זהבה (קאודרס) בנר תובעים 1.יצחק אלוק 2.פניה אלוק נתבעת שיש א. אביב ק. ביאליק בע"מ פסק דין

לטענתם בעל העסק הציב אותם בפניי עובדה מוגמרת היות וכבר הכין את פלטת השיש בהתאם למידות של המטבח של התובעים ומבלי להיוועץ בעיניין בבני הזוג או לידע אותם שהשיש אינו השיש שהוזמן על ידם במקור.

...

השופט גולדברג (עמ' 475) אמר "סבורני כי על פי שיטת המשפט הנקוטה בידינו, כשבידי בעלי הדין לנווט בהסכמה הדדית את דרך ניהולו של המשפט ודרך סיומו, לסטות מדיני הראיות, להגיש כל ראיה שברצונם ואף ליטול בחזרה ראיה שכבר הוגשה, להצהיר על עובדות בלי להוכיחן, וכל כיוצא באלה הסכמות שבסדרי דין ובמהות שבית המשפט "קשור" להן ואינו מכניס ראשו ביניהן - אין מנוס מהמסקנה כי אמת והסכם - הסכם עדיף, בחינת "יקוב החוזה את ההר" כך גם בע"א 166/84 - ידידה בר אילן ואח' נ' ויקטור בן כנען .תק-על 86(4), 114 נקבע כי "...משהסכימו הצדדים, כי הדין ייחתך על פי בדיקת הפוליגרף הרי הם קשורים להסכמתם זו." ההלכה כיום היא לכן כי הצדדים רשאים להתנות על בדיקת הפוליגרף ובדבר שמדובר בהתנאה סבירה ובלבד שהוסברה להם היטב קודם לכן משמעות הסכמתם (ראו ערעור אזרחי 97 / 4027 סולפרד בע"מ ואח' נגד עמישי, חברה לשיווק בע"מ ואח' פ"ד נג(2) עמ' 555 והאיזכורים המופיעים שם).

לנוכח האמור, הנני מאמצת את תוצאות בדיקות הפוליגרף שנערכו לצדדים ואשר לפיהם נמצא נציג הנתבעת דובר אמת וכן עפ"י התרשמותי מהצדדים ומאותות האמת ולאחר שבחנתי את מסמכי בי הדין ודוחה את התביעה.

הנני מורה לתובעים ביחד ולחוד לשלם לנתבעת את הוצאות בדיקת הפוליגרף בסך 1400 ₪ וכן לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 700 ₪.

יתרה מכך, הנתבעים מעולם לא התריעו בפני התובעים, עמם חתמו את ההסכם, כי הדרישה של בני הזוג בן דב "תסכל" את בניית המעלית בהתאם להתחייבויותיהם, ובמקום זאת בחרו לפעול מאחורי גבם תוך שהם מציבים את התובעים בפני עובדה מוגמרת ומצערת.

על עובדות אלו אין חולק, אולם אין בכך בכדי להעלות או להוריד באשר להיותו של התובע איש עסקים בעל ידע נרחב ובעל ניסיון רב בתחום הבניה.

הנתבעים המשיכו וטענו כי לכל הפחות יש לחייב התובעים באשם תורם למצב אליו נקלעו הצדדים בשיעור שלא יפחת מ-50%, וזאת לאור השהוי בהגשת התביעה, היענותם לדרישות מישפחת בן-דב לשינוי מיקום ומידות המעלון, העובדה כי ידעו אודות הקמת מעלון ולא מעלית והיותם במתקנים דומים בטרם נתנו הסכמתם וחשוב מכל, העובדה כי לא קבעו בהסכם כל הוראה באשר למהות המתקן מבחינת מידות ואופן שימוש.

יתכן ואילו נעשו השלבים הללו ביחד ובתאום עם התובעים יכולים היו הצדדים להגיע להסכמות ביניהם תחת האילוצים הנ"ל לגבי בניית מעלית במידות קטנות יותר, אם בכלל או שהיו משתכנעים כי בניית המעלון הוא המוצא היחיד או בבחינת הרע במיעוטו בנסיבות והיו פועלים יחד להגשת בקשה מתוקנת להיתר וכל התביעה הזו לא הייתה נולדת.

...

זאת במיוחד לאור העובדה שבסוגיה זו נבחנה כבר על ידי גורם מקצועי אובייקטיבי ונפנה לסיכום חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט השלום, בעניין אשר קבע כי : מסקנות וסיכום מבחינה טכנית ואובייקטיבית לא הייתה בעיה להתקין מעלית תקנית שתתאים לשימוש ראוי ונוח.

אשר על כן התביעה לסעד הנוסף של הריסה כאשר קיים הצו הריסה שעל הוועדה המקומית לבצעו - נדחית.

תוצאה אשר על כן, מכל המקובץ לעיל, הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את הסך של 93,000 ₪.

עד למועד זה היתקיימו בהליך לא פחות מ- 9 דיונים בסה"כ אשר רובם המכריע (8 מתוכם) נימנע מלהתקיים נוכח מחדליהם של המבקש והנתבעת 2 עצמם וממילא כי התמשכות ההליך עומדת לפתחם של הנתבעים אשר מנעו פעם אחר פעם את היתנהלות ההליך כמו גם הציבו את המשיב ואת בית המשפט בפני עובדה מוגמרת כי לא ניתן לנהלו.

אופן השתלשלות האירועים מדבר בעד עצמו ככל שנוגע למחדלי הנתבעים ולכך כי ההליך התמשך וחרג בהתנהלותו מגבול הסביר, המקובל והראוי לתיק זה. דוקא הנתבעים הם אלו שגרמו לתובע לכלות את זמנו בדיונים עקרים ובזבוזו של זמן צבורי יקר וזאת בשים לב כי מלכתחילה הוגש ההליך בבית משפט לתביעות קטנות אשר אמור היה להתחיל ולהסתיים תוך פרק זמן קצר יחסית.

במו"מ בין התובע לנתבע סוכם כי שיעור העמלה יהיה 1%+ מע"מ, הנתבע הצהיר כי הוא הדירה ורק בדיעבד התברר לתובע כי המדובר בדירה בבעלות בתו הגב' יפעת חן- הנתבעת 2.

התובע לא היה יעיל ולא הגורם היעיל בכל הקשור לעסקה שנחתמה בזכות הליך גישור כשהגורם היעיל היה עו"ד שמלה יצחק שניהל את הליך הגישור בין הצדדים לאחר שהעסקה כשלה כתוצאה מהתערבות אישית של המתווך בעיסקה כשמסר לרוכשים מידע שהנתבע 1 עוזב את הארץ וניתן ללחוץ אותו על המחיר.

...

במסגרת פסק הדין שניתן אז נקבע כי: "עיון בתיק מעלה כי ההזמנה לדיון נשלחה לכתבת הנתבעים כפי שנמסרה במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין שהוגשה על ידי הנתבע 1 (המבקש) אלא שאין אינדיקציה לכך כי הנתבעים קיבלו את ההזמנה לדיון היום שכן אישורי המסירה לא נסרקו לתיק עדיין. בנסיבות אלה אין מנוס מדחיית מועד הדיון. בהתאם לבקשת הביטול ציין הנתבע 1 כי הוא נוהג לחלק את זמנו בשהייתו בישראל ובחו"ל מן הראוי כי הנתבע 1 היודע כי מתנהל הליך בבית המשפט יטרח לבדוק למתי נקבע הדיון בעניינו משכך מובהר לנתבע 1 כי באחריותו לוודא את מועד הדיון שיקבע ככל שלא יתייצב למועד הבא שיקבע ידון התיק בהעדרו על כל המשתמע מכך... המזכירות תזמן את הנתבע 1 באמצעות שליח מהמען כפי שמופיע בבקשה לביטול: רחוב אוריה 10 רמת בית שמש... מובהר בזאת כי ככל שיתברר בדיעבד כי לדיון זומנו הנתבעים והתקבל אצלם זימון יוכל התובע לדרוש פסק דין בהעדר הגנה וממילא ללא צורך בדיון נוסף." לדיון מיום 16.9.18 לא התייצב התובע ובפסק הדין דחה בית המשפט את תביעתו וקיבל את התביעה שכנגד שם נכתב: "זהו דיון שביעי שמתנהל בתיק זה אלא שעד היום לרבות היום לא הצליחו הצדדים להתכנס ולהתייצב בבית המשפט. התובע לא התייצב לדיון. הזמנה בדבר הדיון הומצאה לו אישור המסירה סרוק לתיק... לכן החלטתי לדון בהעדרו." נוכח בקשתו של התובע לביטול פסק הדין, נקבע דיון בבקשה ליום 13.2.19 שאליו לא התייצבו הנתבעים.

שוכנעתי כי סיכויי הגנת המבקש 1 קלושים עד כדי לא מתקיימים וממילא כי דין בקשתו לביטול פסק הדין להידחות.

סוף דבר- בקשת המבקש/הנתבע 1 לביטול פסק הדין- נדחית.

התובעים היתנגדו לבקשה וביום 23.5.2022 היתקיים קדם משפט שבמסגרתו נדונו בין היתר טענות הנתבעים לסילוק ההליך על הסף וניתנה לצדדים אפשרות להשלים את טיעוניהם בעל-פה בעיניין זה. במהלך ישיבת קדם המשפט האמורה ציינתי בפני ב"כ התובעים, כי ספק אם עילת התביעה, המעשה והשאלות המשפטיות והעובדתיות, הנם משותפים לתובעים כולם באופן המקיים את הוראותיה של תקנה 26(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין), לפיה "מותר לצרף בכתב תביעה אחד, כתובע או כנתבע, כל אדם הדרוש לצורך הכרעה ביעילות ובשלמות בתובענה, ובילבד שהתובענה מעוררת שאלה עובדתית או משפטית משותפת לכל בעלי הדין" [ההדגשה שלי – ר' ג'].

זאת, בעיקר בשים לב לכך שבעוד שלגבי התובעים 2-1 ו-10-9 נטען כי התקשרו עם הנתבעים (או חלקם או מי מהם) בהסכמים נפרדים למתן שירותי ייעוץ עסקי, הרי שהתובעים 3 ו-11 התקשרו עם הנתבעים (או חלקם או מי מהם), על-פי כתב התביעה, בהסכמים נפרדים לשכירות מקרקעין.

אכן, התובע 7 לא היה צד להסכם הפשרה (שכן ההסכם הוגש במסגרת התביעה שהתנהלה בבית משפט השלום בירושלים בין הנתבעת 2 ושבו בלבד), ואולם בהליך התביעה הקטנה שהוגש על-ידי התובע ושבו הוגשה הודעה מטעמו של שבו שבמסגרתה התבקש בית המשפט לתביעות קטנות "לתת החלטה בתיק בדבר הסכם הפשרה". בעקבות בקשה זו ניתן בתיק התביעה הקטנה ביום 7.12.2020 פסק-דין (כב' הרשם הבכיר א' יפרח) המורה על מתן תוקף של פסק-דין להסדר הפשרה אף במסגרת תיק התביעה הקטנה וכן על סגירת התיק.

ברי, כי בעל-דין אינו רשאי לעשות דין לעצמו ולהגיש לבית המשפט כתב טענות בהקף החורג מזה שנקבע בתקנות, מבלי להגיש בקשה להגדלת הקף ותוך ניסיון להציב את בית המשפט ואת בעל הדין שכנגד בפני עובדה מוגמרת.

...

זאת ועוד, גם אם הייתה מוגשת בקשה כאמור היה עליה לצלוח את המשוכה הקבועה בתקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין, שלפיה תנאי להגדלת היקף הינו הצגת "טעמים מיוחדים" התומכים בכך (לכללים הרלוונטיים בהקשר זה ראו החלטתי בע"א 122/21 עורב טכנולוגיות בע"מ נ' פקיד שומה חולון (28.2.2021)).

יצוין, כי לא שוכנעתי מטיעוני ב"כ התובעים במהלך ישיבת קדם המשפט כי קיימים במקרה זה טעמים מיוחדים המצדיקים הגדלת היקף.

התוצאה היא אפוא שבהסכמת ב"כ התובעים, התביעה מטעם התובעים 2, 3, 8 ו-11 נמחקת.

רקע ברקע לבקשה תביעה קטנה מיום 1.3.23 בסך 10,000 ₪, שהגיש התובע כנגד הנתבעות לפצוי בגין הנזקים שנגרמו לטענתו לאופנוע שבבעלותו בתאונת דרכים מיום 27.11.22 באשמת נהג רכב הנתבעות.

מכל מקום, גם לו אניח כי טענתה העובדתית של נציגת הנתבעות נכונה וכי נודע לנתבעות על הדיון יומיים בלבד לפני מועד הדיון ולא הצליחו לזמן את הנהג – לא ברור מדוע לא הגישו בקשה לדחות הדיון מטעם זה. אם לא די באמור, דומני כי בחירתן של הנתבעות לשלוח לדיון מתמחה העובדת במשרד עו"ד המייצג את מנורה ביטוח מהוה משום עזות מצח, ומשקפת היתנהגות מזלזלת המבקשת להציב עובדות בפני בית המשפט ולהניח א-פריורית כי יינתן למתמחה היתר לייצג את הנתבעות על אף שהדבר לא התבקש ולא ניתנו לכך כל טעמים – וודאי לא טעמים חריגים ומניחי דעת.

סעיף 63 (ב) לחוק בתי המשפט מחיל את איסור הייצוג גם על מי שאינו עו"ד אך עוסק בייצוג בדרך קבע; כאשר הייצוג נעשה במהלך עסקיו הרגיל של עסקיו של המייצג; וכאשר הייצוג נעשה בתמורה.

בכל מקרה אין מדובר באישור אוטומאטי, וודאי שאין להניח א-פריורית כי יינתן, ואין זה ראוי להציב בפני בית המשפט עובדות מוגמרות לעניין זה. כאמור, לא הוגשה כל בקשה להתיר ייצוג בידי מתמחה טרם הדיון (ואף לא במעמד הדיון עצמו).

...

שקלול נתונים אלו, בצירוף סיכוייה הלא מבוטלים של התביעה להתקבל בסופו של יום, ולו בחלקה הארי (בשים לב לדברים שפירטתי לעיל), מוביל אל המסקנה שעלויותיה המצרפיות של ההחלטה לביטול פסק הדין בתיק זה עלולות להיות גבוהות מעלויותיה המצרפיות של הותרת פסק הדין על כנו (גם תחת ההנחה שיכול והיה ניתן פסק דין שונה במעט לאחר דיון נוסף).

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המזכירות מתבקשת להמציא החלטתי לצדדים גם באמצעות כתובת הדוא"ל. ניתנה היום, י"ד אלול תשפ"ג, 31 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.