תביעות נזקי גוף ותביעת שיבוב בגין תאונה ברחוב

תביעה זו, שהנה תביעה לפיצויים בגין ניזקי הגוף שנגרמו לתובע עקב התאונה, הוגשה נגד חברת "איאד שקיראת בניה ופיתוח בע"מ", הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") שהנה הקבלן המבצע והמעבידה של התובע בזמנים הרלוואנטיים לתאונה, נגד חברת "יעקב אליהו חברה לבניין בע"מ", הנתבעת 2, הקבלן הראשי ומזמינת העבודות, ונגד חברת מנורה, הנתבעת 3, המבטחת של שתי הנתבעות [footnoteRef:1].

במישור היחסים שבין הנתבעות למוסד לביטוח לאומי, נטען כי נוכח ההסכמה הדיונית לעניין שיעור הנכות הרפואית, בה נטל המל"ל חלק, אין הצדקה לשיבוב מענק הנכות ששולם לתובע שכן מענק זה משולם לפי החוק למי שנקבעה לו נכות רפואית בשיעור של 9% ומעלה.

ארוע התאונה – המחלוקת בזמנים הרלוואנטיים לתאונה, הנתבעת ביצעה עבודות בנייה במקביל במספר אתרים באיזור מבשרת ציון "הקסטל" בירושלים, וביניהם האתר בו עבד התובע לבניית בית בן חמישה מפלסים (כולל מרתף וקומת גג) ברחוב מצפה הבירה (להלן: "הבית").

...

לאחר עיון במכלול התיעוד הרפואי שהוגש ובמסמכי הביטוח לאומי, כולל הפרוטוקולים של הוועדות הרפואיות שבדקו את התובע והאישורים של הרופא התעסקותי, אני סבורה כי קיימת הצדקה לפסוק לו הפסד שכר מלא לתקופה של 12 חודשים, שכן גם לאחר תום התקופה בה נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור של 50%, הוא שהה בתקופת אי כושר בה הוכר כנכה נזקק ע"י המוסד לביטוחי לאומי, כאשר בתקופה זו המשיך להיות במעקב רפואי ולסבול מהגבלות, הומלצה לו חופשת מחלה ע"י רופאיו [footnoteRef:21] ובפועל גם לא עבד.

סוף דבר אני מורה על קבלת התביעה ועל חיוב הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סכום של 126,875 ₪ [footnoteRef:25].

] בנוסף, ישלמו הנתבעות לתובע הוצאות משפט בסכום של 4,200 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (אגרת ההליך ועלות חוות דעת מטעם התובע) ושכ"ט עו"ד בסכום של 29,688 ₪.

תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף עקב תאונת עבודה.

אתר הבניה בו התרחשה התאונה נמצא ברחוב הירקון 298 בתל אביב (להלן: "האתר") שם הוקם מלון של רשת ישרוטל.

המל"ל מבסס את תביעתו על סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, המסדיר את זכותו לשיבוב הגימלאות ששילם וישלם לתובע כתוצאה מהתאונה, מאת כל הנתבעות מלבד המעבידה.

...

לאחר שקילת טיעוני הצדדים ובחינת חוות הדעת השונות, ההתייחסות של המומחים האחד לממצאים של חברו, בחינת קביעות הועדות הרפואיות של המל"ל ובחינת התיעוד הרפואי שהוצג לתיק – מסקנתי היא כי יש לקבוע שהנכות של התובע הינה הבאה: בתחום הנוירולוגי – 40%, שכן לא שוכנעתי כי המדובר בסממנים של דימנציה בינונית ומסתברת יותר ההערכה כי המדובר בתסמינים של דימנציה קלה; בתחום העיניים – 24.5% - ודומה שאין מחלוקת של ממש לגבי תחום זה; בתחום הנפשי – 20% - שכן שוכנעתי לאמץ את חוות הדעת מטעם ההגנה במיוחד שעה שאין כל תיעוד לגבי טיפול בתחום זה משנת 2019 ועד עתה; בשל המצב אחרי הניתוח בגולגולת – 15% - וכאן, לא אוכל לקבל את עמדת מומחי ההגנה לפיה הנכות "נבלעת" בנכות שכבר קיימת בהיבט הניורולוגי; בשל הצלקת – 10% - אין מחלוקת; בשל סחרחורות או הפרעה בשיווי המשקל – 10% בהתאם לקביעות של מומחי התובע, אשר לא נסתרו בחוות הדעת מטעם ההגנה, אם כי יש כאן חפיפה בין הסחרחורת לבין חוסר שיווי המשקל.

עוד נטען כי התובע צירף קבלות שאינן רלוונטיות לגבי פריט זה, כגון הוצאות בגין קצף גילוח, שתייה ומוצרי מזון, ולפיכך, אין לפסוק פיצוי לתובע בראש נזק זה. סבורני כי למרות שהתובע יכול היה לצמצם את נזקיו בראש נזק זה, ולו לגבי חלק מההוצאות, אין ספק כי לתובע היו הוצאות הן בגין הטיפולים הרפואיים והן בגין נסיעות עודפות בסמוך לאחר התאונה – אותם אני מעריכה בסכום כולל של 50,000 ₪ (וראו כי למעשה בסיכומי התובע אין טיעון לגבי הוצאות רפואיות אלא בעיקר לגבי הוצאות נסיעה).

" בהינתן ההלכה הנ"ל – על הצדדים לבצע את החישובים בהתאם, כלומר – לחשב מחדש את ניכוי תקבולי המל"ל לגבי העתיד מהפיצוי לתובע, ובכל מקרה – גם ללא "החישוב מחדש" הנזק גבוה מאשר תקבולי המל"ל והתביעה לא "נבלעת". סיכום – נוכח כל האמור מעלה במקובץ, התביעה של התובע נגד כל הנתבעות מתקבלת, ועל כולן, ביחד ולחוד, לפצותו בסכומים המפורטים בפסק הדין, בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% ובתוספת מע"מ, החזר אגרת בית המשפט והחזר עלויות שכרם של כל המומחים אשר הגישו את חוות הדעת מטעם התובע (בהתאם לקבלות שישלח התובע לנתבעות).

לפניי שתי תביעות, שהוגשו על ידי התובעת, לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, בשתי תאונות שונות.

תאונה זו, שאינה מושא התביעה שבכותרת, תכונה בפסק הדין "התאונה השלישית". בגין התאונות הנ"ל הוגשה גם תביעת שבוב על ידי המל"ל, שאוחדה עם שתי התביעות שבכותרת.

בדו"ח הרפואי שערכו נציגי מד"א נכתב: "בדרכה לעבודה נתקלה בשרשרת ברחוב ונפלה". חזוק לטענת התובעת, לפיה שרשרת הברזל, בה היא נתקלה, היתה רפויה ולא מסומנת, באופן שלא ניתן היה להבחין בה במועד היתרחשות התאונה, מצאתי בעדות העד מטעם הנתבעות 1 ו – 2, מר איהאב אלעסיבי, ששמש כמנהל תחנת הדלק במועד היתרחשות התאונה (עמ' 40 שורות 8-9).

...

השאלות שבמחלוקת למקרא כתבי הטענות וסיכומי הצדדים, שלוש שאלות שנויות במחלוקת בין הצדדים בכל הנוגע לסוגיית החבות בתאונה הראשונה: האחת – האם התובעת נפלה כתוצאה מהיתקלות בשרשרת הברזל? השנייה – האם שרשרת הברזל היוותה מפגע? השלישית – האם התובעת ידעה שהמעבר בו היא עוברת הוא מתחם פרטי וסגור? הכרעה בשאלות שבמחלוקת לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בראיות, מצאתי לקבל את גרסת התובעת ולקבוע על פיה ממצאים עובדתיים, חרף היותה עדות יחידה.

אין בידי לקבל טענתן זו של הנתבעות 1 ו – 2, שכן הגעתי למסקנה, כי טענת התובעת, לפיה היא לא הבחינה בשרשרת הברזל בשל החשיכה ששררה במקום התאונה בעת התרחשותה, איננה הרחבת חזית, וזאת מהטעמים המפורטים להלן: ראשית, כבר בטופס תביעה לתשלום דמי פגיעה (בל/211), שהגישה התובעת למוסד לביטוח לאומי, בנובמבר 2015 או בסמוך לכך, היא טענה, כי לא הבחינה בשרשרת הברזל בשל החשיכה ששרה במקום ובמועד התאונה.

בנוסף, התובעת קיבלה דמי אבטלה בסכום של 15,967 ₪ לאחר פיטוריה ממקום עבודתה בעקבות התאונה הראשונה, כך שיש לנכות גם סכום זה. סוף דבר מכל המקובץ אני פוסק לתובעת פיצויים כדלקמן: תאונה ראשונה בגין התאונה הראשונה, ישלמו הנתבעות 1 ו – 2 לתובעת סך של 81,000 ₪, לפי הפירוט כדלקמן: הפסד שכר לעבר ולעתיד – 200,500 ₪.

התאונה השנייה בגין התאונה השנייה, ישלמו הנתבעות 3 ו – 4 לתובעת 1 סך של 313,000 ₪, לפי הפירוט כדלקמן: הפסד שכר לעבר ולעתיד – 205,000 ₪.

על כל אחד מהסכומים שנפסקו לעיל, יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בתוספת מע"מ. כן ישלמו הנתבעות הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪ (עבור 5 ישיבות בבית המשפט וביקור במקום), הוצאות בגין חוות דעת בסך של 11,415 ₪, וכן האגרות ששולמו בפתיחת ההליך ובגין פסק הדין.

עסקינן בתביעה בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע 1 לטענתו (להלן יקרא גם: "הנפגע"), עקב תאונת עבודה שארעה לו ביום 31.3.13 וכן תביעה לשיבוב תגמולי המל"ל ששולמו לתובע 1.

כשהחלה התביעה הקודמת להתברר, טענה חברת הביטוח "הכשרה", כי הקבלן האמור אינו רלוואנטי, שכן הוא היה מעורב בבניית גני ילדים ברחוב מושא הליך זה, אולם בשנת 2011, ולא בשנת 2013.

...

משלא נעשה הדבר אני קובע נגדו כי התביעה התיישנה.

סוף דבר, התביעה כנגד הנתבעת 2 - וקסלר גיא בע"מ נדחית בעילה של התיישנות.

התביעה כנגד הנתבעות 4 ו – 5 הטענה להתיישנות נגדן נדחית כאמור בהחלטה זו. לגבי המשך ההתנהלות בתיק זה: התובעים יודיעו תוך 30 יום מה עמדתם לגבי הנתבעים 1 (המעביד כאפייה) שלא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון ולגבי הנתבעת 3 (מגדל חב' לביטוח) לאחר שאקבל את עמדתם אודיע על המשך ההתנהלות בתיק זה. ניתן בזה פטור מיתרת האגרה החלה לעניין דחיית התביעה כנגד הנתבעת 2.

רקע כללי ותמצית טענות הצדדים ענייננו בתביעה עיקרית ובתביעה שכנגד בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכבי הצדדים, במסגרת תאונה שהתרחשה ברח' א.ס. לוי ברמלה ביום 19.7.20, בין רכב התובעת לרכב הנתבעות (להלן: התאונה).

התביעה העיקרית היא תביעת שבוב, שהוגשה ע"י המבטחת, ששילמה למבוטחה את הפיצויים בגין הנזקים לרכבו הנובעים מהתאונה.

לטענת נתנאל, פגע רכב הנתבעות ברכבו מאחור וגרם להדיפתו באופן שנגרמו לו ניזקי גוף המתוארים על ידו כ"צליפת שוט".

ברי כי אין עניינה של התביעה שלפניי בנזקי הגוף והדברים מצויינים אך ורק לשם שלמות התמונה.

רקע דיוני אמנם ענייננו בתביעה לניזקי רכוש רגילה בסדר דין מהיר, כאשר סכום התביעה איננו גבוה, אולם מצאתי לנכון להתייחס למספר הערות דיוניות: האחת: ענייננו בתביעה עיקרית שהוגשה כבר ביום 23.12.20 בגין התאונה.

...

יודגש כי בסופו של דבר ונוכח התנגדותו של ב"כ הנתבעת, לא נעשה שימוש באפליקציה זו, כאשר ב"כ הנתבעת אף טען כנגד ב"כ התובעת כי זה איננו יכול להעיד במקומו של נתנאל.

סוף דבר ותוצאה עולה מכל המקובץ כי לפנינו גרסה סדורה, אמינה וקוהרנטית של נתנאל, אל מול גרסה שקרית, נסתרת מאליה ומתפתחת של פידה.

לפיכך אני מורה על קבלת התביעה העיקרית במלואה.