תביעות נזיקין נגד ארגון החמאס ומעורבים בפיגועים

ככל שמדובר בנתבעים האחרים, לא הוכחה ברמה הנדרשת במשפט האזרחי מעורבותם ברצח באופן היוצר חבות בנזיקין, ולכן התביעות נגד הנתבעים 5-13 נדחות.

בפרק הסיום של חוות דעתו כותב שפיצן את הדברים הבאים (סעיף 308; ההדגשה הוספה על ידי): "מחדליה של הרש"פ מלפעול לפירוק חמאס וגא"פ, או לפחות מלפגוע בהם פגיעה אמיתית, קשה, רציפה ומתמשכת – מחזקים את מסקנותיהם של המומחים יוסי קופרווסר ויוני דחוח-הלוי, שחוות דעתם הוגשו לבית משפט זה ע"י עורכי הדין ניצנה דרשן-לייטנר ורועי כוכבי, בדבר קשריהם של הרש"פ, אש"פ ופת"ח עם הארגונים האסלאמיסטים הללו ובדבר השותפות-בפועל שנוצרה בין צדדים אלה, ב'מאבק המזוין', ב'היתנגדות' וב'ג'יהאד' נגד ישראל והיהודים, בתקופה הרלוואנטית לחוות הדעת (מאז הקמת הרש"פ) ובפרט במהלך האינתיפאדה השניה. לפיכך אני שותף למסקנות אלה, על כל המשתמע מכך ביחס לאחריות הרש"פ, אש"פ ופת"ח לפיגועים שבוצעו ע"י חמאס וגא"פ במהלך התקופה הרלוואנטית ועל אחת כמה וכמה – במהלך אינתיפדת אלאקצא, כולל הפיגועים במדרחוב בירושלים ב-1 בדצמבר 2001 (פיגוע של חמאס), בבית מישפחת גביש באלון מורה ב-28 במרץ 202 (פיגוע של חמאס), ובקו 830 של אגד סמוך לצומת מגידו ב-5 ביוני 2002 (פיגוע של גא"פ). תביעות בגין שלושת פיגועים אלה (ת"א 2526/08, ת"א 4421/02 ו-ת"א 7498/05, בהתאמה) הן חלק מהתביעות שבמסגרתן מוגשת חוות דעת זו". 3506.

לא כן בתיקים שבפניי שבהם שוכנעתי כי כמות הראיות הייתה מספקת כדי להטיל את האחריות בנזיקין על הרש"פ, אש"ף וערפאת, ומבצעי הפיגועים (כאשר הוכח כדבעי ביחס לכל מבצעי פיגוע בכל תיק; בחלק מהתיקים, לא הובאו ראיות מספיקות ביחס למבצעי הפיגועים והתביעה נגדם נדחתה).

...

תת פרק נח.6 (רצח ישראלית בפיגוע ירי בציר כיסופים שברצועת עזה (ת.א. 3258/09)) מאחר ובהחלטת חבות/אחריות עסקינן, אני קובע בזה כי ביחס ל-ת.א. 3258/09, כל הנתבעים, כולם יחד וכל אחד לחוד, אחראים בנזיקין לכל הנטען בכתב התביעה.

אני מחייב את הנתבעים כולם, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים שכר טרחת עורך דין בתיק זה בסך של 100,000 ₪.

אני מורה, אפוא, לרש"פ, אש"ף ויאסר ערפאת, כולם יחד וכל אחד לחוד, לשלם לב"כ התובעים סכום כולל של שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, רק עבור ההליכים עד שלב זה בלבד, סך של 5,545,000 ₪ (חמישה מיליון וחמש מאות וארבעים וחמש אלף ₪).

ההליכים האזרחיים בבית משפט זה – החלטת החבות בבית משפט מחוזי זה, במחלקה האזרחית, הוגשה התובענה בתיק זה, כנגד הרשות הפלסטינאית וארגון השיחרור הפלסטינאי, אש"פ, בגין נזקיהם של התובעים, בעקבות פיגוע ירי האמור, שארע ביום 25.8.01 (להלן: הפיגוע), ואשר בו נרצחו שלושה אלה: יניב בן שלום ז"ל (שיורשיו הם התובעים 2); רעייתו, שרון בן שלום ז"ל (שיורשיה הם התובעים 1); ואחיה – דורון יוסף סוורי ז"ל (שיורשיו הם תובעים 5).

בפסק הדין האמור, כתב כב' השופט פרקש כי "מדובר במעשה טירור שנעשה מתוך כוונה ומודעות מלאה לגרום למותם של הנרצחים ולנזק למשפחותיהם". יתירה מכך, לטענת התובעים, בנגוד לנסיבות שבפרשת גביש, רצח המנוחים בתביעה דנן נעשה במעורבות ישירה ורצונית של דרגי המנהל והביצוע הבכירים ביותר של הנתבעת 1, כלומר של יאסר ערפאת – יו"ר הנתבעת 1, מרואן ברגותי המזכיר הכללי של תנועת השילטון בגדה, אחמד ברגותי ואבו סטחה – פקידי מנהל וקציני בטחון מסכל אצל הנתבעת 1.

סקירה זו העלתה כי רק בארבע מקרים נפסקו פיצויים עונשיים, ולמקרים אלו משותפת העובדה כי מדובר במעשים שהם בראש ובראשונה בעלי אופי פלילי, שבהם נגרמו ניזקי גוף חמורים ומוות (יצויין כי בשניים מהמקרים דובר בתביעות נגד החמאס ונגד הרשות הפלסטינאית, בגין מעשי טירור, שבהם לא הוגש כתב הגנה).

מסקנתו של כב' השופט אנגלרד היא, כי היות וירדה מעל הפרק האפשרות ליתן לנכה (או לנפגע פעולות האיבה) לקבל פיצויים בגין חלק מראשי הנזק על ידי המל"ל, וחלק נותר של ראשי הנזק מן המזיק עצמו, הרי שחזרנו לנקודת המוצא של סעיף 36(א) לחוק הנכים, לפיו, הנכה אינו זכאי לגבות כספים על-פי שתי העילות, עילת התביעה הנזיקית ועילת התביעה מכוח חוק הנכים, כאחת.

...

בנוסף, אמורים הדברים בנוגע לאוריאל בן שלום, בת אל בן שלום, אודליה משה בן שלום, ומשה עצמון – אחיהם וגיסם של המנוח יניב בן שלום ז"ל, ולאור זאת, גם תביעותיהם נדחות.

כ.7 הפיצויים לאסתר בן שלום תובעת מס' 10 – אסתר בן שלום – היא אמו של המנוח יניב בן שלום ז"ל. מן הטעמים המנויים למעלה, אני קובע כי היא עונה על הדרישה הראשונה שבהלכת אלסוחה.

הגעתי למסקנה כי הגב' אסתר בן שלום – כמו ההורים של הנרצחים האחרים – זכאית לפיצויים עונשיים בסכום של 5,000,000 (חמישה מיליון) ₪.

הנתבעים 6-11, עבאס בן מוחמד אל-סייד, אחמד חאלד עבד לטיף ג'יוסי, פתחי רג'א אחמד חטיב, מעמר פתחי שריף אבו אלשייך, מוהנד טלאל מנצור שרים ונצר סאמי עבד ראזק יתאימה הם אנשים פרטיים שעל פי הנטען בכתב התביעה היו בזמנים הרלוונטים לתובענה, חברים באירגון החמאס שהיו מעורבים בפיגוע.

הנתבעת מכחישה מעורבותה כמסייעת או יוזמת פעולות טירור נגד מדינת ישראל לרבות הפיגוע נושא התובענה דנן.

במקרה דנן, עילת התביעה נגד הרשות היא בהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), בהיותה ישות משפטית ולאחר שהתובעת תיקנה את כתב התביעה והוסיפה עילה נזיקית מובהקת נגד הרשות, אין מקום לקבל טענות הנתבעת בהקשר זה. כללי בררת הדין בכתב ההגנה טענה הנתבעת שבהתאם לכללי בררת הדין, הדין החל הוא הדין החל בשטח הרשות (סעיף 8).

...

במקרה דנן סבור אני שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח קיומה של אחריות מצד הנתבעת לאירוע.

לסיכום, מהאמור לעיל עולה, כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את אחריות הנתבעת לאירוע ולנזקים הנטענים.

סוף דבר סופו של יום, אני מורה על דחיית התובענה.

המערערים, הוריה של המנוחה ועזבונה, הגישו לבית המשפט המחוזי תביעת נזיקין נגד מדינת ישראל, היא המשיבה כאן (להלן בהתאמה: התביעה והמדינה).

יפים לעניין זה הדברים שציין השופט נ' סולברג ממש לאחרונה, בע"א 993/19 פלוני נ' משרד הבטחון (5.7.2022): "חוסר ההתאמה של דיני הנזיקין למצב מלחמתי מתבטא, באופן מובהק, גם במישור הראייתי. שדה הקרב מאופיין באירועים אינטנסיביים, באנדרלמוסיה, בתחלופת כוחות תדירה, בפיצוצים עזים ובשריקת כדורים. הדבר יוצר קשיים ראייתיים למכביר; הן לתובעים, הן למדינה הנתבעת. אלו כמו אלו, יתקשו באיתור ראיות חפציות, בשיחזור האירועים, ובמציאת רישומים רפואיים רלבאנטיים. אכן, התעוד 'מזמן אמת', דל וחסר. ישנם גם קשיים ראייתיים נוספים, אשר עלולים להקשות דוקא על המדינה להיתגונן מפני תביעות מסוג זה: חלק מחומר הראיות, מטבע הדברים, הוא חומר מודיעיני חסוי, שלא ניתן לחשיפה; הארוע הנזיקי, מתרחש, בדרך כלל, בשטח שלמדינה אין גישה אליו; המתקנים הרפואיים שבהם טופל הניזוק, ככלל, אינם נגישים; קיים קושי לא מבוטל באיתור ובהבאת חיילים לעדות לאחר שחרורם מהשרות הצבאי. כמו כן, נוכח יחסי האיבה והעוינות, גם מהימנות העדים שמביא כל צד לתמיכה בגירסתו – מוטלת בספק. הקשיים הראייתיים מתעצמים, שעה שמדובר בעימות מזוין מול ארגון טירור, כארגון החמאס. פעילי הטרור אינם מכבדים את 'עיקרון ההבחנה' בין לוחמים לאזרחים, שביסוד דיני העימות המזוין. הם אינם נושאים נשק בגלוי, ובכוונת מכוון נטמעים באוכלוסיה אזרחית תמימה, תוך סיכונהּ" (פס' 101).

בתוך כך, בעיניין בני עודה, הנשיא א' ברק ציין שמונח זה "בא להבחין בין פעולות שהלחימה מעורבת בהן לבין פעולות שהלחימה אינה מעורבת בהן, כגון פעולות אזרחיות או משטרתיות" (שם, בפס' 5).

...

בכתב ההגנה טענה המדינה, בעיקרו של דבר, כי יש לדחות את התביעה שכן מות המנוחה אירע במהלך פעולה מלחמתית של צה"ל, ובהתאם לסעיף 5(א) לחוק, המדינה פטורה מאחריות בנזיקין בגינה.

בעיני מסקנה זו נובעת בעיקר ממכלול הנסיבות האופפות את הפעולה: מהתקופה בה היא בוצעה - תקופה מתוחה עם התראות רבות וקונקרטיות מפני חדירת מחבלים למוצב; מכך שהפעולה בוצעה בשטח שהיה סמוך למוצב צבאי שהוקם במקום לצרכים צבאיים (ולא לצרכי "שיטור"); מכך שהמנוחה היא זו שהתקרבה אל המוצב וחדרה לשטח האב"מ עד למרחק של כ-100 מ' משער המוצב (ולא הכוחות הם אלה שהגיעו לשטח בו הייתה המנוחה); ומכך שהמוצב שכן מחוץ לאזור מיושב ואף היה מרוחק מבית המגורים הקרוב ביותר ביישוב רפיח מרחק של כ-200 מטר.

באופן דומה, אני סבורה כי השאלה האם בראייה אובייקטיבית נשקפה לחיילי המוצב סכנה מהמנוחה שהתקרבה למוצב – לאור מינה או גילה הצעיר, אף היא שאלה שהאפשרות לבחון אותה נשללת מכוח הוראות החוק.

מטעם זה אני סבורה כי לא ניתן לקבל את טענתם העיקרית של המערערים לפיה הואיל ומבחינה אובייקטיבית לא נשקפה לחיילים כל סכנה במהלך האירוע, הרי שאין מדובר בפעולה מלחמתית.

]השופט י' עמית: ] שני ערעורים שעניינם תביעות נזיקין שהוגשו על ידי נפגעי פעולות טירור ובני משפחותיהם, כנגד ארגון החמאס ומעורבים נוספים בפיגועים.

...

בשל כל האמור, לא מצאתי להתערב בגובה הפיצוי העונשי שנפסק לזכות המערערים בע"א 7819/21, ודין ערעור זה להידחות.

משלא מצאנו לשנות את קביעותיו הנכוחות של בית משפט זה בעניין בן שלום, ומבלי שנעלם מעינינו האמור בפסקה 11 לפסק דינו של בית משפט קמא – אנו סבורים כי יש להיעתר לבקשתם החלופית של המערערים בע"א 7822/21 ולהחזיר את הדיון בעניינם לבית המשפט המחוזי.

סוף דבר: ע"א 7822/21 מתקבל באופן חלקי כמפורט בפסקה 17 לעיל.