תביעות נגדיות בעקבות טעות ברישום מקרקעין

בטרם החתימה על הסכם המכר הפקידה המוכרת את הבקשות לרישום צוי הירושה בלישכת רשום המקרקעין, אך במהלך הטיפול בבקשות התברר כי ברשומי הזכויות נפלה שגגה במספרי הזהות, דבר אשר הצריך טפול מקדים לתיקונם ע"י הגשת בקשה לתיקון הרישום.

הנתבע הגיש תביעה שכנגד בגין שכר טירחה שנטען כי התובעת נותרה חייבת לו וזאת במסגרת ייצוגו המשפטי במספר הליכים שונים ובין היתר ההסכם מושא התביעה דנן.

...

התובעת לעומת זאת, טוענת כי דין הבקשה להידחות.

איני מקבל טענת התובעת בעניין זה. התנהלות התובעת בתביעה הנ"ל היתה התנהלות רשלנית שכן היא הגישה את התביעה כנגד מנהלי עיזבון המוכרת וכנגד מיופה כוחה בשיהוי ניכר, לאחר שכבר חולק העיזבון; היא אף צירפה לתביעה נתבעים שאינם מהווים אישיות משפטית.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מורה על מחיקת התביעה.

התביעה כולה מבוססת על רצון התובעת לחמוק מקיום הוראות מפורשות בחוזה המכר והסכם השתוף, המטילות עליה חובה לרשום בית משותף, וקובעות שיתרת התמורה החוזית תשולם רק לאחר רישום זה. התובעת המתינה 9 שנים, ראתה שערכי המקרקעין עלו, ולאחר שהפרה את ההסכם ואת חובתה לרשום בית משותף, היא מבקשת לבטל את ההסכם בטענות שונות ומופרכות, תוך שאינה מסתירה את רצונה לסחור בנכס לפי ערכו הגבוה יותר.

טענות הצדדים בסיכומיהם: התובעת/הנתבעת שכנגד טענה בסיכומיה שמכירת הנכס נעשתה כפי שהוא, והעובדה שקיימת פלישה למחצית המקרקעין שבבעלות עמידר היתה כנראה לא ידועה ולא מוסכמת, וברור שבנסיבות אלו אי אפשר היה לרשום בית משותף עד להסדרת נושא הפלישה עם עמידר, ובהעדר הסכמה עם עמידר אין סיכוי להסכמה של רמ"י. מכאן שרישום בית משותף מחייב הסכמת כל הצדדים במקרקעין, ומשלא ניתנה לכך הסכמה מלכתחילה מעמידר, ראוי ונכון לקבוע שדין ההסכמים להתבטל בהעדר אפשרות לקיים את ההסכם כפי שהוא.

התובעת לא הצביעה על טעמים לביטול החוזה מחמת הטעות הנטענת, שהיא בסמכות בית המשפט, ומותנית בחיובה בפיצויי הפרה וקיום.

אני דוחה את טענת התובעת כאילו משום שהתגלתה טעות סופר בחוזה המכר, שעה שנאמר שבעת העברת הזכויות לקונה תרשם משכנתא לטובת המוכר, בשעה שמדובר במשכנתא על זכויות הקונה לטובת הבנק, אין לתת משקל ללשון חוזה המכר בנושא התחייבויותיה של התובעת לרישום בית משותף והשגת הסכמת רמ"י. אין קשר בין הדברים.

...

אני מורה על מינוי ב"כ התובעים שכנגד, עו"ד גיא זוהר ככונס נכסים שיבצע בשם הנתבעת שכנגד את הפעולות הנחוצות לשם השלמת רישום הבית המשותף, השלמת עסקת המכר ורישום הזכויות על שם התובעים שכנגד, על חשבון הנתבעת שכנגד.

כמו כן אני מחייב את הנתבעת שכנגד לשלם לתובעים שכנגד פיצויים בגין הפרת חוזה המכר בסך 240,000 ₪.

בהעדר התייחסות הנתבעת שכנגד לבקשה לפיצול סעדים, אני מקבל את הבקשה ומתיר לתובעים שכנגד לפצל את הסעדים בגין הפרת התחייבויות הנתבעת שכנגד.

קק"ל איננה חולקת על תוקפו של הסכם החליפין ומסכימה לאכיפתו, אך במסגרת כתב התביעה שכנגד שהגישה, היא מבקשת כי האכיפה תיעשה על ידי ביצוע בקירוב, כך שיופחתו מן המקרקעין המועברים ממנה למנוחים 226 מ"ר וזאת בשל טעות שנפלה בחישוב השטח המועבר לה. על פי הסכמת הצדדים, תוכרע המחלוקת בהתאם לחומר הקיים בתיק ובכלל זה תצהירי עדות ראשית שהגישו הצדדים, בלא שהעדים נחקרו בבית המשפט.

רק במסגרת כתב ההגנה והתביעה שכנגד שהגישה קק"ל בשנת 2023, היא טענה לראשונה כי ההפרש בשטח החלקה נוצר בשל אותה טעות ברשום ולא בשל ההפקעה ודרשה לגרוע מן החלק שיועבר למנוחים שטח דומה.

...

יתרה מכך, הסכמי חלוקת העיזבון אשר קיבלו תוקף של פסק דין, ממילא משקפים הסתמכות של יורשי המנוחים על המצב הקיים, הסתמכות שאף היא מצדיקה שלא להיעתר לדרישתה של קק"ל לגרוע חלק מתוך החלקות שעליה להעביר לבעלות המנוחים.

סיכום על יסוד האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

התביעה שכנגד נדחית.

לטענת משה, התביעה שכנגד היא תביעה טורדנית וקנטרנית, היא הוגשה בחוסר תום לב ולא נועדה אלא לטרפד את התביעה שלו לפירוק השתוף ולעכב את הדיון בה. משה גם טוען כי יש למחוק את התביעה שכנגד מאחר שהיא אינה בסמכותו של בית משפט זה. לטענתו, תביעה למתן צו לרשם המקרקעין לרשום זכויות היא בסמכות בית המשפט המחוזי, ואילו התביעה לביטול הסכם העזבון היא בסמכותו של בית המשפט לעינייני מישפחה.

טענותיו בדבר רשלנות, מרמה, עושק, טעות, הטעה, עשיית עושר ולא במשפט (ר' , למשל, סעיף 17 לתביעה שכנגד), הן טענות שנושאן אחר ונסיבותיהן שונות לחלוטין.

...

בשל מסקנה זו אינני צריכה להכריע בשאלה, אם די באי תשלום האגרה הנכונה על מנת למחוק את התביעה.

כאמור, הגעתי לכלל מסקנה שאין לבית משפט זה סמכות לדון בתביעה שכנגד.

לכן, כאמור, אני מקבלת את בקשתו של משה ומורה על מחיקת התביעה שכנגד.

הנתבעים טוענים, כי יש לסלק את התביעה כנגד הנתבע 3 על הסף, בהעדר יריבות, לדחות את התביעה כנגד נתבעים 2 -7 ו-9-10; לדחות את הטענה ביחס לריבית בגין איחור בתשלום, לאור מחדלי התובעת שלא גבתה את תשלומי שכר הטירחה ישירות מהרוכשים; לדחות את התביעה נגד הנתבעות 1 ו- 8 בכפוף לתשלום סכומים שאינם שנויים במחלוקת; להורות לתובעת לשחרר את מלוא הכספים המוחזקים בנאמנות ומעוכבים על ידה בקיזוז חובות של הנתבעות 1 ו-8 מכספי נאמנות שלהן בלבד; להורות לתובעת להחזיר לנתבעים סך 22,828 ₪ המהוה תשלום ביתר; להורות לתובעת לסיים את רישום הבתים המשותפים והסדרת הזכויות על שם הרוכשים בלישכת רישום המקרקעין.

דין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים, אם בשל טעות או במכוון, כדין טענה שנזנחה [ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ''ד מט(2) 102(1995)].

בהמשך חקירתו הנגדית סייג ואמר: "ת: ... אני טוען שהחברה היא בפועל חברה של נועם והכסף עובר לנועם אבל גם אם אני טועה, נועם הוא אורגן של החברה והוא חייב ב, וחל עליו לפחות סעיף 54 לחוק החברות. אני חושב שיותר מזה אבל," (פ', ע' 33, ש' 18 -22).

ראו לעניין זה בסעיף 8 לכתב התביעה: "הנתבעים סיכמו עם עו"ד בן-חיים שתמורת עבודתו, ישלם לו כל אחד מהנתבעים שכר טירחה בשיעור 2%..." ובסעיף 16 לכתב התביעה: "הנתבעים כולם מכרו את הבתים שבנו, וכל אחד מהם חייב לשלם לעו"ד בן-חיים ו/או לתובעת סכום בשיעור 2%.." זאת ועוד, ניתן להסיק מחקירתו הנגדית של בן חיים עולה, כי אין תשתית לטענה, לפיה חבות הנתבעים היא ביחד ולחוד: "ש: אתה יכול לשייך לי את הסכומים ששולמו לפי התיקים?

...

מכאן, שאין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה יש לחייב את כל הנתבעים ביתרת החוב ביחד ולחוד.

בהיעדר שיוך של הכספים ששולמו לכיסוי חובות כל אחד מהנתבעים, לא הוכחו בפניי חובות הנתבעים 2, 7-4, 9 - 10 ולכן יש לדחות את התביעה כנגדם.

סוף דבר הנתבעת 1 תשלם לתובעת סך סך 10,695 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, ממועד הגשת התביעה.