תביעות נגד משרד הביטחון בגין קצין התגמולים

בתי הדין המינהליים שליד בית משפט השלום בחיפה ועדות העירעור מכוח חוק מישפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושקום) עמ"ח 39183-10-15 איסור פירסום תיק חצוני: בפני כבוד השופט אפרים צ'יזיק – יו"ר הועדה מר דוד לוקוב – חבר הועדה דר' אלכס קורת – חבר הועדה מערערים 1.קזס אוסנת 2. קזס ויטלי ע"י ב"כ עוה"ד יואב אלמגור ואח' משיב קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השקום ע"י ב"כ עוה"ד נפתלי קפשוק פסק דין

לטענת המערערים, המסקנה המסתברת הנה כי הפרעתו הנפשית של המנוח התפתחה עקב אי מתן טפול נפשי בתחילת השרות, ולכן, בשל אופיו הסוצאלי של חוק מישפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושקום), תש"י – 1950, הרי שאין לראות בסירובו של המנוח לקבל טפול נפשי פסיכיאטרי במהלך השרות או בעצם אי הגשת תביעה כנגד משרד הבטחון במהלך השרות הצבאי או לאחריו בכדי להשליך על אחריות הצבא על נסיבות התאבדותו משום שתביעתם של המערערים הנה אוטונומית ובלתי תלויה בדרך היתנהלותו של המנוח.

...

לטענת המערערים, המסקנה המסתברת הינה כי הפרעתו הנפשית של המנוח התפתחה עקב אי מתן טיפול נפשי בתחילת השירות, ולכן, בשל אופיו הסוציאלי של חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י – 1950, הרי שאין לראות בסירובו של המנוח לקבל טיפול נפשי פסיכיאטרי במהלך השירות או בעצם אי הגשת תביעה כנגד משרד הביטחון במהלך השירות הצבאי או לאחריו בכדי להשליך על אחריות הצבא על נסיבות התאבדותו משום שתביעתם של המערערים הינה אוטונומית ובלתי תלויה בדרך התנהלותו של המנוח.

אנו סבורים כי לא עלה בידי המשיב לסתור את החזקה אשר נקבעה במסגרת הוראת סעיף 2(ב) לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה שלפיו במקרים של מחלה, חבלה, או החמרת מחלה קצין התגמולים נדרש לשלול את האפשרות כי המוות נגרם בשל תנאי השירות, ולשכנע באמצעות הצגת ראיות כי בתנאי השירות לא היה גורם בעל פוטנציאל לגרום לחבלה או למחלה שהביאו למוות או שהגורם למוות הינו אירוע חיצוני לשירות (ראה : ע"ו (מחוזי חיפה) 30049-01-18 מוחמד ודחיה גדיר נ' קצין התגמולים מיום 25.3.2018).

בענייננו קצין התגמולים לא הוכיח בראיות פוזיטיביות את הגורם לפרוץ המחלה ולא עמד גם בנטל לשלול קיומו של גורם סיכון פוטנציאלי בתנאי השירות, ולכן מתקיימת בענייננו החזקה כי מחלתו של המנוח נגרמה עקב השירות, אותה מחלה אשר בסופו של דבר הובילה למותו.

סוף דבר : אשר על כן, אנו מוצאים לנכון לקבל את הערעור במלואו ולבטל את החלטת המשיב מיום 6.9.2015 על כל הנובע ומשתמע מכך לעניין זכויות המערערים על פי חוק.

גם אם נצא מנקודת הנחה שהנתבע הגיש פנייה לחברת ענבל, הרי שחברת ענבל הודיעה לעורך הדין כבר בחודש מאי 2020 כי אין בסיס להגשת תביעה כנגד ענבל והדרך המשפטית ההולמת לטפול בבעיה הנה באמצעות פנייה לקצין התגמולים של משרד הבטחון.

בהעדר כל אישור שכזה, אין לי אלא לקבוע שהנתבע לא פנה בכל דרך למשרד הבטחון ועל כן לא החל לטפל בתיק התביעה שהגיש התובע.

...

אני מורה לנתבע להשיב לתובע אך כל שכר הטרחה שגבה ממנו בסך של 15,000 ₪ וזאת תוך 20 יום מהיום.

בנוסף, אני מורה לנתבע לשלם לתובע סך של 3,000 ₪ וזאת בגין עוגמת נפש יתרה שגרם לתובע וכן בגין טרחה שטרח בתיק והשחתת זמן, לרבות שיחות טלפון מרובות שניהל ופגישות שהתקיימו.

כן אני מורה לנתבע שישלם לתובע סך של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

תביעת המערער נגד משרד הבטחון ביום 6.06.2018 הגיש המערער בקשה להכרה בסרטן הערמונית, אותו קשר לפעילותו בקישון במסגרת קורס חובלים ("להלן: "התביעה").

לפיכך, גם אם היה עולה בידו של המערער להראות כי החלטת המשיב הדוחה את תחולת קבלת תביעתו בטעות יסודה, דבר שלא הוכח בפנינו, עפ"י סעיף 35 (ב) ההחלטה החדשה מתוחמת להחלה רטרואקטיבית לתקופה של עד שנה מיום שינוי המדיניות, רק החל ממועד של שנה קודם למתן "ההחלטה העדכנת" (ראו:רע"א 4406/10 מאיר בוחבוט נ' משרד הבטחון - קצין התגמולים, 26.06.12).

...

סיכומו של דבר אנו מקבלים את עמדת המשיב כי המועד הקובע לעניין חידוש הבקשה הוא 10.2.2022, יומיים לאחר ששר הבטחון אימץ את המלצות צוות הפעולה לשינוי מדיניות ההכרה בצוללי הקישון, וכי זהו מועד חידוש הבקשה בעקבות שינוי המדיניות.

סיכומו של דבר, לא נפל פגם בהחלטת המשיב ועפ"י הדין המועד הקובע, קרי המועד בו תחול הכרה במערער כנפגע נחל הקישון וההכרה בתביעתו יהיה מועד חידוש הבקשה כפי שנקבע ע"י המשיב, 10.2.2022.

אשר על כן הערעור נדחה.

נוכח העיכוב הממושך שנפל בהכרעת קצין התגמולים בתביעה במישור הנפשי, הגיש התובע בשנת 2016 תביעה ברשלנות כנגד קצין התגמולים, לפצוי בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, בשל ההתרשלות בטיפול בתביעתו להכרה בו כנכה צה"ל בתחום הנפשי (ת"א (שלום ת"א) 19234-07-16; להלן: ההליך הקודם).

אציין, כי תביעתו של התובע נסמכה, בין היתר, גם על עדותה של גב' דליה ****, מאגף השקום – קצין התגמולים, במשרד הבטחון (להלן: ****), במסגרת ההליך הקודם.

בהקשר זה חשוב לציין, כי בעבר הרחוק חל הכלל לפיו לא ניתן לתבוע רשות מינהלית בגין נזקים שנגרמו כתוצאה ממעשיה והחלטותיה אלא שכיום מקובל "עיקרון השוואת המעמד של הרשות הציבורית למזיק הפרטי" (כפי דברי כב' השופט י' עמית ברע"א 2063/16 גליק נ' משטרת ישראל, פסקה 14 (19.1.2017), במובן זה שעל הרשות המינהלית – כמו כל מזיק אחר – מוטלת חובה לנקוט אמצעי זהירות סבירים על מנת למנוע נזק (ראו, ע"א 7224/21 מדינת ישראל – משרד הבטחון נ' פלוני, פיסקה 10 (6.8.20023) והאסמכתאות שם).

] ביוני 20' לאור העיכוב הזה שלא קיבלנו את החומר מהביטוח הלאומי, אתי כהן פנתה לרופאה בביטוח הלאומי, זאת רופאה שיעבדה איתנו בזמנו במשרד הבטחון בשל הכרות שלה איתה כדי לקדם ולייעל ולמצות את העניין.

...

על רקע זה המשיך התובע בהתדיינות ארוכת שנים מול קצין התגמולים ובסופו של דבר, בחודש אוקטובר 2016 – וכמעט שנתיים לאחר שהתקבלו תוצאות המבחנים שערך קצין התגמולים בהיבט הנפשי – התקבלה החלטת קצין התגמולים להכיר בתביעתו של התובע במישור הנפשי.

בפיסקה 21 לפסק-הדין שניתן בהליך הקודם, ציין בהקשר זה כב' השופט יריב, כי: "בענייננו, 'טורטר' התובע בין פקידים, פניותיו תויקו בתיקים לא נכונים, הוא נדרש לנהל מעקב אחר הטיפול בפנייתו במקום שקצין התגמולים, שזה תפקידו, יוודא כי הבקשה מטופלת בלוחות זמנים סבירים, ונתקל בחומה ביורוקרטית אטומה בבואו לנסות ולקבל סעד (וראו לעניין זה התשובות שקיבל כאשר ביקש מימון ביניים). אני סבור כי התנהלות זו מצדיקה מתן פיצוי בגין עוגמת נפש.

לכן, גם בהליך זה, ובשל התרשלותו של המל"ל, אני סבור כי יש לפסוק לטובת התובע פיצוי בגין נזק לא-ממוני, המשקף את עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב העיכוב הרב והבלתי סביר בעליל, בהעברת מסמכי המל"ל לקצין התגמולים; עיכוב שהוביל בתורו לעיכוב ממשי בהעברת תגמולי קצין התגמולים לתובע.

סוף דבר התביעה מתקבלת אפוא במובן זה שעל הנתבע לשלם לתובע פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בסך של 30,000 ש"ח. בנוסף ישלם הנתבע לתובע הוצאות בסך של 5,000 ש"ח ושכר טרחת עורך-דין בסך של 10,000 ש"ח. כל הסכומים האמורים ישולמו לתובע בתוך 14 ימים.

לפנינו תביעה כנגד החלטת הנתבע מיום 11/12/2022, לדחות את תביעת התובעת להכיר בארוע מיום 22/08/2021 כתאונת עבודה.

התובעת הגישה לנתבע טופס "תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה/מחלת מיקצוע", בו מסרה, בין היתר, כי נפגעה ביום ראשון, ה- 22/08/2021, בשעה 09:00, בנסיבות שכדלקמן: "ביום 22.08.2021, כאשר הגעתי לבסיס בבוקר הרגשתי כאבי אוזניים מלווים בכאבי ראש חזקים. פניתי למרפאה לבדיקת רופא היחידה, ולאחר בדיקה פיזית הוא נתן לי 5 ימי מנוחה ומרשם לטפול תרופתי. בשל תקופת הקורונה והדממת קיץ בית המרקחת בבסיס היה סגור ולכן נאלצתי לעלות מהבסיס לביקור רופא בעפולה בשביל לקבל את הטיפול התרופתי בהתאם להמלצותיו של רופא היחידה. בנוסף, מצ"ב מיסמך המסביר את הפגיעה באוזניים ובעיניים (כפו הראיה) בזמן הטיפול בבית החולים איכילוב.". בנוסף, התובעת ציינה כי ביום 08/11/2021 טופלה באיכילוב (המרכז הרפואי תל-אביב ע"ש סוראסקי) ואושפזה במשך שבוע, וכן ציינה כי הגישה תביעה לאגף השקום במשרד הביטחון בגין הפגיעה האמורה, ותביעתה נדחתה.

התובעת טענה כי מאז היא מתמודדת עם כפל ראיה, רעשים ולעיתים חירשות, וכי הפגיעה ארעה "תוך כדי שרות של 24/7", וכן מדובר בפגיעה "בעקבות משימה הקשורה בעסוק השירות". נציין כי מהמסמכים אשר צורפו לכתב התביעה, עלה כי בקשת התובעת להכרת "זכות נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום), התשי"ט-1959, נדחתה (מכתב קצינת התגמולים מיום 24/07/2022), ובמכתב זה הופנתה תשומת ליבה של התובעת לאפשרות בירור זכאותה לפי פרק י"ג1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – החוק).

...

נציין כבר כעת כי אנו דוחים את כלל הטענות האמורות.

על סמך כלל הראיות אשר מונחות לפנינו, הגענו למסקנה לפיה לא אירעה לתובעת "תאונה" כלשהי, לרבות תוך כדי ועקב שירותה בקבע.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.