תביעות משפטיות של פלאפון נגד חברות אחרות

לטענת התובע, הוא פנה לפלפון ביום 15.6.12 בדרישה לפצוי והתראה לפני הגשת תביעה משפטית, ובהעדר תשובה עניינית פנה שוב לפלפון ביום 24.12.15 אך לטענתו לא קיבל שום מענה עינייני.

פלאפון מוסיפה וטוענת כי על התובע לצרף את הקבלות בגין התיקונים שביצע וכי ראש הנזק של עוגמת הנפש נטען כלאחר יד. פלאפון הגישה הודעה לצד שלישי כנגד חברת אי. בי. אס. סאל תיקשורת בע"מ (להלן – "החברה המתקינה"), שם טענה כי היא זכאית לפצוי ו/או שיפוי מאת הצד השלישי הואיל והנזקים לתובע נגרמו כתוצאה ממעשיה או מחדליה של החברה המתקינה.

כך למשל טענה, כי התובע לא ציין במדויק מתי בוצעה ההתקנה, ואם זו בוצעה בחודש ינואר או פברואר לא הגיוני שיוזמן שמאי בחודש מרץ; המתקינה מציינת פער בין מועד הבדיקה הנקוב בחוות דעת השמאי לבין התאריך שנקוב בראש חוות הדעת; המתקינה מציינת כי אין תעוד לפניות מצד התובע לחברת פלאפון למעט מכתב אחד שנכתב כארבע שנים לאחר הנזק הנטען באופן שמעורר ספקות אודות אמינות התביעה; ולטענתה השמאי לא צירף תמונות נזק.

בחקירתו הנגדית של התובע על ידי נציג החברה המתקינה טען זה האחרון כי הכבל שבתמונות יכול להיות שייך לחברה אחרת; כי אין קבלות בגין התיקון וכי הוא מכחיש כל קשר לעבודה שמוצגת בתמונות.

בהקשר זה חשוב להוסיף ולציין, כי עיון בכתב ההרשאה שצורך לכתבי ההגנה של פלאפון ושל החברה המתקינה ואשר עליו כביכול חתם התובע או מי מטעמו, מלמד בסעיף 9 כי: "המורשה (פלאפון – הערה שלי מ.ר.א.) תהא אחראית על פי דין לכל נזק ו/או הפרעה ו/או מורד שיגרמו כתוצאה משימוש בשטח למרשה ו/או לכל צד ג'." ללמדך שבניגוד לטענות שהועלו בכתבי ההגנה, דוקא פלאפון היא הנוטלת על עצמה אחריות לנזקים הנגרמים בהקשר זה ולא התובע המרשה.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בעיון בכל כתבי הטענות על נספחיהם, ולאחר הדיון שהתקיים בפניי במעמד כלל הצדדים, השתכנעתי לקבל את התביעה בחלקה, ולהלן אנמק.

לאור כל האמור השתכנעתי לקבל את גרסתו של התובע, שלא נסדקה .

אני סבורה כי הנתבעות ידעו אודות הטענה לנזק זמן רב מראש, היו בידיהן כתובת התובע ופרטיו (שהלוא הותקן מגבר בביתו), והן יכלו – לו רצו בכך – לסור אל ביתו ולצלם או לבחון את השטח גם בסמוך לאחר פניותיו הראשונות וגם לאחר הגשת התביעה.

בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה ת"ק 24051-07-13 צפריר נ' פלאפון תיקשורת בע"מ תיק חצוני: בפני כב' הרשמת בכירה אושרית הובר היימן תובע אריה צפריר נתבעת פלאפון תיקשורת בע"מ פסק דין

מן החשבוניות שצורפו לכתב התביעה עולה, כי שם הלקוח הנו "איכות מגורים", שכתובתו ומספר הזהות שלו, שונים מכתובת התובע ומספר הזהות של התובע ועוד צוין בחשבונית "אצל דני צפריר". התובע לא הבהיר לביהמ"ש מיהו אותו דני צפריר, מה הקשר בין התובע לבינו ובין חברת "איכות מגורים" לבינו.

בפסיקת ההוצאות, הבאתי בחשבון את התייצבותה של הנתבעת באמצעות נציגה לשלושה דיונים בפני בימ"ש זה, וכן את העובדה שלאורך כל הדרך הייתה נכונה הנתבעת להגיע להסכמות עם התובע, לפנים משורת הדין ועל מנת לייתר את הצורך במיצוי ההליך המשפטי (לרבות מתן זכויים בסכומים ניכרים ומחיקת חוב כנגד השבת המכשירים), אולם אלו נדחו, פעם אחר פעם, ע"י התובע.

...

עוד טען התובע, כי בניגוד לסיכום עם הסוכן, חויב ביתר בסכום מצטבר של 25,609 ₪.

נוכח כל האמור, אני דוחה את טענת התובע כי נספח ב' מהווה את הסכם ההתקשרות בין הצדדים, וכן אני דוחה את טענותיו כי תוכנו של נספח ב' עולה בקנה אחד עם הזיכויים להם הוא טוען.

ביהמ"ש הוא המכריע בסופו של דבר, עפ"י מכלול הראיות שבפניו, ורשאי הוא לדחות מסקנות המומחה (ראה ע"א 974/91 עמידר חב’ קבלנית לבניין נ’ הועדה לתו"ב זמורה, פ"ד נ (5)104 ) .

סוף דבר – התביעה נדחית.

לעניין זה טען נציגת הנתבעת כדלקמן: "התובע הגיע ואמר שאבד לו המכשיר ומבקש תביעת ביטוח. אמרנו לו שביצע כבר תביעת ביצוע. אמר שהוא לא ביצע. אמרנו שזה בוצע ע"י בחור בשם קובי קינן, נציג שלנו שביצע את תביעת הביטוח ותפעל את זה. אמרנו לו שיגיש תלונה במישטרה על שהתחזו אליך ועשו משהו בשמך. התובע הלך ואמר שיגיש. הלך וחזר. התובע מכיר את קובי קינן ושוחח אתו בטלפון בנוכחות נציגה שלנו. התובע חזר מול הנציגה ואמר אני לא מגיש תלונה. אמרנו לו כל עוד לא תגיש תלונה מבחינתנו אנו לא רואים במקרה הזה מקרה של הונאה שמישהו היתחזה לו. גם כשקיבלנו את התביעה אמרה הלישכה המשפטית שאם יגיש היום תלונה יקבל את כל הכסף חזרה." (פ' ע' 2 ש' 3-9).

בנושא התלונה למישטרה העיד מר חרזי כדלקמן: "נאמר לי ללכת להגיש תלונה. כשהגעתי למישטרה נאמר לי על סמך מה אני מגיש תלונה על נציג פלאפון. אמרו לו שעל סמך עדות שמיעה בלתי אפשרי ושאני יכול להגיד תלונה נגד חברת פלאפון וזה יותר הגיוני כי אני עובד מול חברת פלאפון שמעסיקה אנשים שמתעסקים עם כרטיסי אשראי של אנשים. בעצם האדם המסוים הזה רכש מכשירים על חשבוני כשבכלל אין לי את הטלפונים האלה. הנציגה של חברת פלאפון מכפישה את שמי ואומרת לי גנב ועל כך רציתי לתבוע." (פ' ע' 2 ש' 12-6).

"אני מנהלת צוות בפלפון. אני עובדת בחברה שש שנים. פגשתי את האדון כשהגעתי לאחת הנציגות שלי שלא הבינה למה ההישתתפות העצמית בביטוח גבוהה. בדקתי את העניין וציינו במפורש שבתאריך ככה וככה האדון ביצע תביעת ביטוח. אחיו של התובע טען שלא ביצע תביעת ביטוח. ציינתי בפניו את התאריך ושם הנציג. הוא הכיר את הנציג. הוא זז החוצה ושמעתי אותו מדבר עם הנציג, קובי. התקשרתי לקב"ט של פלאפון ושאלתי מה הנוהל ואמר שיש מערך מסודר והלקוח צריך להגיש תלונה במטרה ואז פלאפון בעצם מזכה אותו. הסברתי לאדון. בהתחלה אמר שיילך להגיש תלונה. חזר לאחר כמה ימים. הבאתי לו עוד מכשיר חילופי. הוא לקוח עסקי והסכמתי לתת לו לקוח חלופי ויש לכך תעוד. הוא טען שצריך מכשיר כי איבד את המכשיר החלופי ונתתי לו עוד מכשיר חלופי, זה משהו חריג. במצב רגיל הלקוח לו מקבל שני מכשירים חלופיים. הסברתי שעליו להחזרי את המכשיר החלופי תוך שבוע ימים. בהתחלה הסכים להגיש תלונה במישטרה. לאחר כמה ימים חזר וטען שלא מוכן להגיש תלונה במישטרה. הסברתי לו שאם לא יגיש את התלונה במישטרה לא יוכל לקבל את הסכום. הסברתי לו מה הראציונאל של להגיש תלונה במישטרה. הסברתי לו שמחלקת ביטחון תזכה אותו על הסכום במידה ויגיש תלונה. כשחזר פעם שניה לא הסכים לקבל את הענין והתעקש לדבר עם הקב"ט של פלאפון שדיבר אתו. בסופו של דבר הוחלט שאם לא מגיש תלונה במישטרה פלאפון לא מזכה אותו." (פ' ע' 2 ו-3).

היה לחברה בנסיבות הענין יסוד סביר לבדוק את הנושא וזאת לאור מעשים דומים שהתגלו בקשר עם אותו "קובי" (עובד החברה שנטען כי פעל שלא כדין תוך אימות זהויות של לקוחות החברה אלו או אחרים).

...

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ההליך בסך 350 ₪ וגם זאת בתוך 30 יום מהיום.

סה"כ תשלם הנתבעת לתובע סך של 1,600 ₪ תוך 30 יום באמצעות שיק לפקודת התובע.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, לסילוק מלא וסופי של התביעה, סך של 1,600 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

בהתאם לייפוי כוח שהעבירה לו המועצה ומסמיכים אותו לייצגה, התובע ייצג את המועצה בשישה תיקים כדלקמן: ערר מס' 232/14 שהתנהל בפני ועדת ערר מחוזית (להלן: "התיק הראשון"), עתירה מנהלית שהוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת במסגרת עת"מ 19407-11-14 (להלן: "התיק שני"), תביעת לשון הרע שהוגשה כנגד תושב כפר כנא במסגרת ת.א 44670-11-14 (להלן:" "תיק שלישי"), תביעה לביטול פסק דין שהגיש עובד המועצה נגד המועצה לבית הדין לעבודה במסגרת תיק סע"ש 40078-12-14 (להלן: "התיק הרביעי"), תביעת ניזקי גוף שהגיש תושב כפר כנא כנגד המועצה במסגרת ת.א 47812-06-14 (להלן: "התיק החמשי") ותביעה כספית שהגישה חברת פלאפון נגד המועצה במסגרת ת.א 23716-08-10 (להלן: "התיק הששי").

העבודות המשפטיות של המועצה מבוצעות על ידי היועץ המשפטי שלה וחל איסור על העברת עבודה משפטית לעורך דין חצוני, בנגוד להוראות חוזר מנכ"ל משרד הפנים מספר 5/2009, שם נקבע כי אין למסור עבדוה לעורך דין חצוני כאשר טיב עבודה זו בעבודת היועמ"ש. עוד נקבע בחוזר הנ"ל שהעברה פרטנית של תיקים היא בגדר חריג וזאת בכפוף להחלטת ועדה מקצועית המורכבת ממנכ"ל, גזבר ויועץ משפטי, מה שלא היתקיים במקרה הנידון.

גם מיסמך חוות דעת עליו מסתמך התובע וחתום על ידי גזבר המועצה ומנכ"ל המועצה אינו ממלא אחר הוראות הדין הנ"ל, היות ואינו חתום על ידי ראש המועצה והחשב המלווה, מה גם שמסמך זה נערך בתאריך 15.1.15, לאחר חודש 11/2014, המועד בו לטענת התובע הוא קיבל מינוי המועצה לטפול בתיקים (עמ' 13 לפרוטוקול , ש' 1-12), לא זו בלבד, עסקינן במסמך כללי המופנה לראש המועצה בהמלצה למינוי עורכי דין חצוניים למועצה ולא במסמך המסמיך את התובע באופן ספציפי לטפל בתיקים נשוא התביעה.

קביעת השכר הראוי נעשית לפי נסיבותיו של כל מקרה, על פי השיטות המקובלות לקביעת שכר טירחה, למשל שכר לפי בסיס חודשי או שנתי, שכר לפי מספר שעות העבודה ועוד, ותוך שיקלול של מכלול הנתונים, בין היתר, משך הזמן שנידרש לטפול מצד עורך הדין, הקף השרות המשפטי שניתן ומידת מורכבותו, מהות העניין בו טיפל עורך הדין, הותק והמוניטין של עורך הדין ומידת מומחיותו בתחום מושא התביעה [עניין עדיאל הנ"ל וכן ע"א 5786/15 אזורים חברה להשקעות בפתוח ובבנין בע"מ נ' ברוך חסן (03.09.2017).

...

נטל הוכחת שיעור השכר הראוי מוטל על כתפי התובע בהיותו המוציא מחברו עליו הראיה ובמקרה זה אני סבורה כי לא הונחה על ידו תשתית ראייתית מספיקה לצורך הוכחת שיעור השכר הראוי המגיע בנסיבות העניין בגין עבודתו.

בענייננו לא שוכנעתי, כי יש להחריג את המקרה שבפניי מהרציונל העומד מאחורי דרישת החוק בעניין התחייבויות של הרשויות מקומיות עם קבלנים לביצוע עבודות בתחומי הרשות המקומית, התחייבות שהינה כספית באופייה ובמהותה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני קובעת שהתובע לא הוכיח את תביעתו ולפיכך לא עלה בידו להוכיח זכאותו לתשלום בגין הטיפול בתיקים נשוא התביעה ולפיכך, דין התביעה להידחות.

התובע הפנה בסיכומיו לפסה"ד בעיניין ת.א. (שלום חיפה) 45933-09-12 בו התקבלה, לטענתו, תביעה דומה כנגד חברת פלאפון, אלא שעיון בפסה"ד מעלה כי קיימים הבדלים רבים בין העובדות שם לבין המקרה הנידון.

נטען כי מדובר בתביעה קנטרנית משוללת בסיס משפטי או תשתית ראייתית, כי תיק ההוצל"פ ניפתח כנגד התובע וכנגד אישתו לפי פסק דין חלוט לאחר שההתראה והאזהרה נימסרו לתובע כדין.

במקרה הנידון, אף אם תאמר כי יש בהטלת העיקולים ונקיטת הליכים משום לשון הרע, הרי שלא מיתקיים רכיב הפירסום שכן הנתבעת איננה המפרסמת אלא גורמים אחרים הם שפירסמו דבר העיקולים.

...

הנתבעת טוענת כי קיים מעשה בית דין בעניין זה וכי התביעה הינה בגדר ניסיון בלתי ראוי ל"עקיפת" פסק דין חלוט שניתן נגד התובע ומשקיים מעשה בית דין, דין התביעה דחייה על הסף.

התוצאה היא שהתביעה מתקבלת בחלקה, בעילת ההפסד בגין ניכוי מס הכנסה והוצאות נלוות כך שהנתבעת תשלם לתובע את הסך של 3,500 ₪ בתוספת הוצאות המשפט בסך כולל של 1,750 ₪.