תביעות מזונות בין הורים לקטינים

כלל הוא שבדין שהסכמים (גם הסכמים בין הורים) נדרשים לכיבוד בין הצדדים עצמם (וראה: 045 פמ"מ – 22.07.1992 ) ורק בית 18 ( ע"א 3666/90 מלון צוקים בע"מ נ' עירית נתניה, מו( המשפט, כמופקד על אנטרסי ומזונות קטין, יכול לסטות מהם (וראה: בע"מ 2507/09 פלוני נ' 20 .

סכומים שהנתבע שילם על חשבון המזונות, בכסף בלבד ולידי האם מיום הגשת התביעה וכנגד קבלות ו/או אסמכתות – יכולים להיות מקוזזים על ידו, לעניין סכומים בהם חב עד ליום מתן פסק דין זה. בנוסף לדמי המזונות וכחלק מהם, יישא הנתבע במחצית ההוצאות הרפואיות החריגות שאינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי בו מבוטחים הקטינים.

...

סבור אני מתמונת המצב הכוללת שמן הראוי לחייב את האב במזונות הקטין .

( מצאנו בסיכומי התובעת מעין טענה שעניינה "דמי טיפול" (עמוד לטעמי, באין הורה מרכז ובשוויון זמני שהות אין התובעת זכאית לדמי טיפול.

סוף דבר מיום מתן פסק דין זה ואילך, לא יהא עוד האב חב במזונות הקטינים.

אשר לשאר צרכיה, בשים לב לכך שהתובעת עבדה בעסק המשפחתי עד הסיכסוך, לא הוכח כי עבדה במקום אחר עד למועד הגירושין (צורפו פרסומים למכירת בגדים ברשת החברתית אולם לא צויינה השנה בה הפרסומים פורסמו), בשים לב להכנסות האיש ולרמת החיים הגבוהה של הצדדים אשר לא הוכחשה ע"י הנתבע, ולאחר היתחשבות במזונות הקטינות בהם חוייב הנתבע, אני מחייבת את 11 ( הנתבע בתשלום מזונות בסך של 15,000 ₪ בגין התקופה שממועד הגשת התביעה ( 19.01.16 12 .

הוצאות: חרף העובדה כי מרבית טענות התובעת נדחו (למעט בסוגיית המזונות), מאחר ששוכנעתי כי אילמלא העיכוב במתן הגט מצדו של הנתבע, הליכים אלה לא היו באים לעולם וכן על מנת שלא להחריף את הסיכסוך בין הצדדים דבר אשר עלול להשפיע על איכות הקשר בין ההורים לקטינות – כל צד ישא בהוצאותיו.

...

דינן של טענות התובעת להידחות בשל כל אחד מהנימוקים הבאים: ראשית, ממכלול הראיות שהוגשו לתיק עולה כי המידע הרלבנטי המהותי היה בפני האישה וכי היא זו שבחרה לא להמתין לקבלת שאר הנתונים החסרים: אשר לבית המגורים, הצדדים היו מודעים להערכת שוויו (אמנם לא הוגשה לתיק חוו"ד שמאי אולם לטענת האיש נערכה הערכת שווי ע"י השמאי מר דרור ביתן, כאשר לטענתו שווי הבית הוערך בסך של 1,650,000 ₪ (עמ' 3 לפרוט' 27.11.14 ש' 24-26 ), ואילו לטענת האישה שוויו עמד על 1,800,000 ₪ (עמ' 2 לפרוט' מאותו היום, ש' 29-32 ).

לסיכום: התביעה לביטול הסכם הגירושין - תה"ס 62283-11-15 – נדחית.

, 01-16 – מתקבלת כפי שנקבע בסעיפים התביעה לאכיפת הסכם גירושין - תה"ס 11659-02-18 – נדחית.

הוצאות: חרף העובדה כי מרבית טענות התובעת נדחו (למעט בסוגיית המזונות), מאחר ששוכנעתי כי אלמלא העיכוב במתן הגט מצידו של הנתבע, הליכים אלה לא היו באים לעולם וכן על מנת שלא להחריף את הסכסוך בין הצדדים דבר אשר עלול להשפיע על איכות הקשר בין ההורים לקטינות – כל צד ישא בהוצאותיו.

וכך נפסק שם, מפי השופט פוגלמן בפיסקה 77 סייפא לפסק הדין: "...ומכל הנימוקים שיובאו בהרחבה להלן, סבורני כי הפרשנות אשר תטיב להלום את ערכי היסוד של שיטתנו המשפטית היא זו, שלפיה, בגילאי 6-15 החיוב במזונות הוא מדין צדקה, החל במידה שווה על שני ההורים, כתוצאה מכך, הדין לא יחייב עוד את חיובו הבלעדי של האב במזונות הכרחיים, ויחתור לחלוקה נטל הוגנת ושוויונית יותר בין ההורים תוך הבטחת טובת הילד...". בסעיף 3 לפסק הדין נפסק כי: "הוחלט פה אחד כאמור בחוות דעתו של השופט ע' פוגלמן.

ראו עמ"ש 45565-07-20 פ. נ' פ., מיום 18.2.2021 סעיף 19 לפסה"ד. דיון והכרעה: לשם הכרעה בתביעת מזונות יש לידון בצרכי הקטינות, ביכולת ההורים וביחס ההכנסות ביניהם.

...

עוד טען כי העסק אינו "מתרומם" מזה שנים, ומתנהל על "אש נמוכה, מתוך כוונה לסוגרו, בשל סיבות שאותן פירט, והדבר ידוע לתובעת. ראו עמוד 7 שורה 22 ועד עמוד 10. מקובלת עלי התמיהה שעלתה ב"כ התובעת ביחס לשאלה מדוע הנתבע אינו מקדם סגירת העסק. מה גם שהנתבע לא צירף אישורים רפואיים לתמיכה בטענותיו. על כן בעניין זה אני מבכרת את חוות דעת רו"ח וקנין שבחן את שווי העסק וכתב בעמוד 6 לחוות דעתו:

בעמ"ש (מרכז) 65692-11-19 ד.ס. נ' ל.צ.ס. בסעיף 29 לפסה"ד מיום 22.9.2020 נאמר: "...אחת הבעיות העולות בעת חישוב הוצאות שכירת המדור היא, כי אם ניקח את הסכומים בהם נושא בפועל כל אחד מההורים ונגזור מהם את שיעור חיובו של כל אחד מהם, הרי שאנו נותנים פתח למי מההורים לשכור מדור בעלויות גבוהות לצורך שינוי שיעור החיוב כלפי משנהו, כך אם יחסי ההכנסות הוא כדוגמה 40-60 לטובת האב והצדדים חולקים זמני שהות שווים, הרי שאם האב ישכור דירה בעלות של10,000 ₪ והאֵם בעלות של 5,000 ₪ ולא יחוב, לכאורה, האב מאומה לאם. על מנת להתגבר על עניין זה אנו סבורים כי הדרך הראויה לחשב את רכיב המדור לקטין המתגורר בשני בתים היא בדרך של הערכת עלות מדור סבירה בעניינו וחלוקת אותה עלות בין הצדדים ע"פ יחס זמני השהות ושיעור השתכרותם". התשלום החודשי של המשכנתא שנטלו הצדדים, הוא סך 6,200 ₪.

אני מקבלת את טענת הנתבע.

משפסיקת המזונות נגזרת מההכרעה בשאלת המשמורת וזמני השהות, יש לידון תחילה בתביעת המשמורת, ולהכריע בסוגיה זו. תביעת המשמורת (תלה"מ 19384-08-20): עיקר טענות האיש: לטענת האיש, מאז ומעולם הוא נהג כאב למופת לקטינות עבורו הן כל עולמו, הוא השקיע ומשקיע בהן את כל מרצו, בחינוך ובטיפול בהן.

במצב הדברים כיום, כאשר לאב אין מסוגלות הורית טובה, ואין ביכולתו לספק את צרכיהן הרגשיים, הפיזיים, החינוכיים והחברתיים של הקטינות, הוא אינו מעורב בחיי הקטינות, התיקשורת בינו לבין האם ובינו לבין הקטינות לקויה ובפרט בתקופה האחרונה, אין שתוף פעולה בין ההורים, הקטינות מביעות היתנגדות רבה למפגשים, ומאחר והאב אף מצא לנכון לשתף אותן בתכנים שאינם מתאימים לגילן, האב אינו יכול לקיים משמורת משותפת, ויש להורות על צימצום זמני השהות עם האב.

...

תביעת האם למזונות הקטינות בתלה"מ 39002-11-20-10-20- מתקבלת באופן חלקי.

תביעת האב לפירוק שיתוף בתלה"מ 19326-08-20- מתקבלת באופן חלקי.

אשר לפסיקת הוצאות, מאחר ושני הצדדים מיוצגים על ידי הסיוע המשפטי, ועל מנת לא להסלים את הסכסוך בין הצדדים, וכשטובת הקטינות לנגד עיני, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

תביעת מזונות קטינים מקטני קטינים, עת בין ההורים הפרישי שכר משמעותיים לטובת האם התובעת, אך זמני השהות של הקטינים עם האב הנתבע, אינם כוללים לינה באמצע השבוע, כך שעיקר נטל גידול הקטינים על כתפי האם התובעת.

...

בפסק דין מיום 26.9.2023, שנתן תוקף להסכמת הצדדים, הוסכם כי עיתוי התשלום יהא 30 יום לאחר מתן פסק דין זה. מזונות זמניים, ביום 17.3.22 נפסק כי עד החלטה אחרת, ישלם הנתבע, על חשבון מזונותיהם הזמניים של הקטינים ואחזקת מדור, סך 2,100 ₪ לחודש.

לכן מסקנתי היא שפוטנציאל השתכרותה גבוה מתלושי השכר שהוגשו לחודשים 6/22-11/22.

על כן, מעת שהנתבעת תשכור דירה למגוריה עם הקטינים או תשלם משכנתא עבור דירה שנרכשה לשם מגוריה עם הקטינים, ישלם הנתבע נוסף על המזונות, סך השווה לשיעור 30% מדמי השכירות/משכנתא בו תישא התובעת (לאחר הפחתת סיוע בדיור ובהתחשב בזמני השהות) ולכל היותר סך 1,400 ₪ לחודש.

כפוף להצגת הסכם שכירות תקף או אישור תשלום החזר משכנתא עבור דירה בה יתגוררו התובעת והקטינים, ישלם הנתבע, נוסף למזונות, סך השווה לשיעור 30% מדמי השכירות/משכנתא בו תישא התובעת (לאחר הפחתת סיוע בדיור ובהתחשב בזמני השהות) ולכל היותר סך 1,400 ₪ לחודש.