תביעות מאוחדות לזיקת הנאה לצורך גישה ומעבר

.4 עיזבון המנוח חסין מחמוד שעלאן גנאיים ע"י ב"כ עו"ד נאדר כבהה פסק דין פתח דבר- הטיעונים בה"פ 2339-05-16 בפני שתי תביעות שאוחדו.

היא נישאלה האם בצד מערב של המרפסת היתה גדר והשיבה-"לא, היה עמוד, עשו כניסה, כמו דלת, שער קטן". העדה הופנתה לתמונה 11 לכתב התביעה המתוקן ונשאלה מה נמצא בתמונה, היא השיבה-"אני מזהה חלק מהחלקה שלהם ממזרח, ריקה ויש 4 בלוני גז. יש לי תמונה יותר ברורה. רואים מזגן, בלוני גז". בחקירתה החוזרת נישאלה העדה הכן ממוקמים עמודי החשמל בצד המערבי או המזרחי של זיקת ההנאה והשיבה-"בצד המערבי יש זיקת הנאה. בגבול ביני לבין החלקה של נימר, במערב" (עמ' 35 לפרוטוקול ש' 16- עמ' 36 ש' 6).

המבקשים הפנו לתע"צ הוועדה לתיכנון ובנייה שם בפיסקה 3.1 נרשם כי "קיים צורך להבטיח דרכי גישה פנימיים כבסיס למתן שירותי תנועה ותחבורה, וכתנאי למתן היתרים, זיקות הנאה יכולים בהחלט לממש צורך זה..." ובסעיף 3.2- "...זכויות הבנייה בשטח תואי זיקת ההנאה נגזר מהייעוד ונכלל בחישוב ואינו נגרע". באשר לרוחב זיקת ההנאה בפועל נטען כי זיקת ההנאה מורכבת משני קטעים ורוחבה נע בין 3.4-4 מטר בהתאם לעדות מומחה המבקשים שלא נסתרה.

המבקשים הפנו לעדויות בנוגע לאשפה ומעבר רכבים בזיקת ההנאה.

נטען שקיומה של דרך חלופית שיכולה לשמש את המבקשים, דבר המוכחש, היא אחד מהשיקולים שיש להביא בחשבון, עת מבקשים לשקול את ביטול זיקת ההנאה וכי הוכח שהמבקשים עשו ועדיין עושים שימוש בזיקת ההנאה לצורך הגעה לביתם, רגלית וברכב וכן מקבלים שירות מהעירייה באמצעות אותה זיקה, כגון פינוי אשפה.

...

עוד אציין כי מהנדס המועצה לא זומן למתן עדות בפני בית המשפט ואני מקבל את האמור בתעודת עובד הציבור שהוגשה מטעמו.

באשר לטענה לפיה המשיבים לא טענו ולא הצביעו שזיקת ההנאה אינה משרתת עוד את המטרות שלשמן הוענקה ולא הצביעו על שינוי מצב המקרקעין המצדיקים את ביטולה, הרי שדין הטענה להידחות.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית ההמרצה בתיק 2339-05-16 וקבלת ההמרצה בתיק 6258-10-16, באופן בו תבוטל זיקת ההנאה במקרקעין.

האם על בית משפט זה להמשיך ולדון באותם הסעדים מתוך התביעות ההדדיות שעניינם יצירת זיקת הנאה ורישומה, או שמא יש להעביר עניין זה להכרעת בית המשפט המחוזי, אשר הסמכות העניינית לידון בכך מסורה לו ואם כן, האם יש להעביר לבית המשפט המחוזי גם את שאר הסעדים הנלווים בתביעות ההדדיות, שעניינם שימוש וחזקה או שמא על בית משפט זה להמשיך לידון בהם או לחילופין האם יש לעכב את הדיון בהם עד להכרעה בנושא זיקת ההנאה – אלה השאלות שעומדות להכרעה במסגרת החלטתי זו. רקע עסקינן בשתי תביעות, הנדונות במאוחד, העוסקות בסכסוך בין התובעים (אופיר גל ואחי'), בעלי הדירות בבניין הנמצא ברחוב פרץ חיות 11 בת"א, לבין הנתבעים (ערן ניסן ואח'), בעלי הדירות בבניין הסמוך, הנמצא בכתובת פרץ חיות 9, ת"א. הבניין ברחוב פרץ חיות 9 היה עד לפני מספר שנים ביניין נטוש.

תביעת הנתבעים (ת"א 56206-07-17) הינה, איפוא, לקבלת הסעדים הבאים: צו עשה שיחייב את התובעים לחתום על שטרות לרישום זיקת הנאה הדדית שתאפשר מעבר כלי רכב לחניית הנתבעים (ס' 84); צו מניעה קבוע האוסר על התובעים להפריע או למנוע את הסרת הגדר (ס' 85); צו עשה קבוע שיחייב הפרדה בין שביל הולכי הרגל לבניין התובעים ולבין כביש הגישה לחניית הנתבעים באמצעות אדניות (ס' 86); צו שיחייב רישום זיקת הנאה בלישכת רישום המקרקעין (ס' 87); תביעה כספית בסך 338,500 ₪ על נזקים שנגרמו לנתבעים בשל סרוב התובעים לאפשר גישה ומעבר כאמור (ס' 88).

...

האם על בית משפט זה להמשיך ולדון באותם הסעדים מתוך התביעות ההדדיות שעניינם יצירת זיקת הנאה ורישומה, או שמא יש להעביר עניין זה להכרעת בית המשפט המחוזי, אשר הסמכות העניינית לדון בכך מסורה לו ואם כן, האם יש להעביר לבית המשפט המחוזי גם את שאר הסעדים הנלווים בתביעות ההדדיות, שעניינם שימוש וחזקה או שמא על בית משפט זה להמשיך לדון בהם או לחילופין האם יש לעכב את הדיון בהם עד להכרעה בנושא זיקת ההנאה – אלה השאלות שעומדות להכרעה במסגרת החלטתי זו. רקע עסקינן בשתי תביעות, הנדונות במאוחד, העוסקות בסכסוך בין התובעים (אופיר גל ואחי'), בעלי הדירות בבניין הנמצא ברחוב פרץ חיות 11 בת"א, לבין הנתבעים (ערן ניסן ואח'), בעלי הדירות בבניין הסמוך, הנמצא בכתובת פרץ חיות 9, ת"א. הבניין ברחוב פרץ חיות 9 היה עד לפני מספר שנים בניין נטוש.

בפניי שתי תובענות מאוחדות, שעניינן זיקת הנאה לצורך גישה ומעבר בחלק מהמקרקעין הידועים כחלקה 3 בגוש 30170 וחלקה 111 בגוש 30171, שהזכויות בהם שייכות לתובעים בת"א 43640-05-12 (להלן – התובעים).

...

בהקשר זה יצויין, כי טענת התובעים, כי יש להגביל את המחאת זכות המעבר משיקולים של טובת הציבור, כיוון שהדבר יוביל ל"סכנה תעבורתית של ממש בכניסה לתחנה ויזיק לסדר הטוב והתקין בעיר" (סיכומים משלימים, פסקה 20), נטענה בעלמא ולא נתמכה בחוות דעת מומחה, ועל כן אין בה די כדי להוביל למסקנה שונה.

על יסוד כל האמור הנני קובעת, כי בהיעדר הסכמה מפורשת של קונה מגרש בזק לביצוע מלוא החיובים המוטלים על בזק מכוח ההסכם, מנועה בזק מלהמחות לאותו צד שלישי את זכות המעבר ההסכמית במגרש תחנת הדלק.

סוף דבר התביעה בת"א 43640-05-12 – נדחית.

הדיון בשתי התביעות אוחד.

גדסי ורדא חולקים שביל גישה, דרך מעבר לרכב ולהולכי רגל שיוצאת מחצרם ועד לרחוב הבנים ועוברת לאורך מיגרש 24/1 ולאורך חלקתו של רדא, חלקה 25.

בתמורה, נקבע בסעיף 2 להסכם כך: "מאיר מעניק לאסף זכות שימוש ומעבר בדרך לצורכי מעבר הולכי רגל וכלי רכב, כאשר זכות זו אינה מוגבלת בזמו ותירשם ביחס אליה זיקת הנאה על חלקתו של מאיר לטובת חלקתו של אסף". "הדרך" נשוא הסכם השמוש הוגדרה ב"הואיל" השלישי כך: "והואיל: ולחלקה 24/2 (כמו גם לחלקה הצמודה לה חלקה 25) קיימת דרך כניסה עפ"י תשריט המצ"ב כנספח א' להסכם זה ומהוה חלק בלתי נפרד הימנו, המסומנת בצבע צהוב (להלן: "הדרך")".

...

לאור האמור תביעתו של גרובר לדמי שימוש ראויים ולפיצוי בגין עוגמת נפש נדחית.

לסיכום תביעתו של גדסי נדחית.

תביעתו של גרובר לדמי שימוש ראויים ועוגמת נפש נדחית.

בעוד התביעה לפירוק שתוף במקרקעין מיתנהלת, הגישו התובעים שתי תביעות הנשמעות לפניי במאוחד: ת.א. 10064-11-09 שעניינה מתן צו מניעה קבוע כנגד הנתבעת, שימנע ממנה לעשות כל שימוש בשטח הכניסה לבית ולהפסיק לצלם ולהקליט את הנכנסים אל בית התובעים.

עוד קבעה כבוד השופטת אחימן בעמוד 3 לפסק הדין: "לאחר ששקלתי את הדברים, סבורני כי העיקרון שנקבע בדבר פירוק השתוף על פי הוראות הצוואה, מכתיב דרך רישום אחת בלבד, היינו, הצמדת השטח לדירת התובעים, בכפוף לזיקת ההנאה של הנתבעת מס' 1, לצורכי גישה ומעבר לדירתה". הכלל של מעשה בית דין קובע כי משנתן בית משפט מוסמך פסק דין סופי בהתדיינות כלשהיא, מקים פסק הדין מחסום דיוני לפני בעלי הדין, המונע כל היתדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק הדין.

...

לא מצאתי ממש ביתרת טענות הצדדים והן נדחות.

סוף דבר: התביעה בת.א. 10064-11-09 מתקבלת במובן זה שאני אוסר על הנתבעת להציב מיטלטלין כלשהם או לתפוס חזקה בתחום השביל.

התביעה בת.א. 36964-11-09 נדחית.