תביעות לשון הרע בקבוצת ווטסאפ של הורים

הנתבעת הגישה אף היא תביעה כנגד התובעת בעילת לשון הרע, משהתובעת פירסמה תמונה שלה בקבוצת הואטסאפ של הורי הגן (להלן: "הקבוצה"), תוך שנתנה לתמונה פרשנות שלטענת הנתבעת, היה בה כדי לפגוע בשמה הטוב.

...

בנסיבות אלה, סבורים אנו כי יש להעמיד את הפיצוי בגין הוצאת לשון הרע, על סך 8,500 ₪.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים שנפסקו לעיל, תוך 30 יום אחרת הסכומים יישאו ה"ה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

התובעת תשלם לנתבעת סך של 8,500 ₪ פיצוי ללא הוכחת נזק בגין פרסום לשון הרע כהגדרתו בחוק לשון הרע, שישולם תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, אחרת הסכום יישא ה"ה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

יומיים לאחר מכן, בתאריך 8.6.2017, שוגרה בשמה של הנתבעת הודעה לקבוצת-הואטסאפ של הורי-הילדים בפעוטון.

הדברים שפורסמו עולים כדי לשון-הרע, כהגדרתה בסעיף הראשון לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, ובייחוד עלולים היו "לפגוע באדם במשרתו, בעיסקו, במשלח ידו או במקצועו" (סעיף 1(3) לחוק).

יסוד לפסוק לתובעת את כפל-הפצוי הסטאטוטורי – מאה אלף שקלים, כפי שתבעה – לא נמצא לי. לשיטתי, אמנם אין התיקרה הזו שמורה למקרים בִּדיוניים ברם היא לא תוכל לגלות את עצמה, כמו באורח "אוטומאטי", בכל תביעה בלשון-הרע ללא הוכחתו של נזק.

...

אם נדרש לך חיזוק נוסף למסקנה הזו הרי הוא מצוי באותו דיון, שהתפתח בקבוצת-ההורים לאחר ההודעה הראשונה בדבר-עזיבתה של התובעת.

אם אוסיף ואדרש לתוכנו של הביטוי הנדון – "אירה פוטרה בשל עבירות הקשורות ביחסה הקיצוני מבחינה משמעתית, שיטות חינוך קיצוניות וגו'" – לא תוכל לקום אלא מסקנה כי הביטוי הזה לא דבָק באמת.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 35 אלף ש"ח בגין עילתה של התביעה; עוד 2,500 ש"ח להוצאות-המשפט ועוד שכר-טרחה של עורך-דין בסך, כולל מע"מ, של 9,400 ש"ח. סכומים אלה יש לשלם בתוך 15 ימים מיום, שהנתבעת קיבלה לידיה פסק-דין זה. איחור יוסיף הפרשי-הצמדה ורבית כחוק מיום-החיוב ועד למועד-התשלום בפועל.

בין היתר נטען כי: · הוצאת התובע מקבוצת הואטסאפ של מורי בית הספר והשעייתו מעבודתו כעובד הוראה במשרד החינוך נעשו בעקבות ההליכים המשמעתיים והפליליים המתנהלים נגדו; · לעניין מכתבו של מפקח המחוז - נטען שאין המדובר במכתב נזיפה אלא במכתב תגובה לפנייתו של התובע עצמו ללישכת מנהלת המחוז במשרד החינוך · היתנגדות הנתבעת לכך שהתובע ילמד את הכיתה שבה לומד בנו נבעה מטעמים פדגוגים ותואמת את ההוראות הקבועות בחוזר מנכ"ל תשס"ד/2(א) שעניינו "המנעות משיבוץ תלמיד בכיתה שבה מלמד בן מישפחה". בסיכומיה הנתבעת טוענת להגנות שונות בחוק ובכלל זה בסעיפים 13, 14 ו- 15 לחוק.

חשוב להדגיש לענייננו כי בתביעות לשון הרע נפסק שיש להקפיד על ניסוח כתב התביעה לרבות הניסוח המדויק ופירוט המילים המהוות את לשון הרע הנטענת: "תובע אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא עליו דיבה, והוא חייב לציין בכתב תביעתו את "פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע". כאשר לשון הרע נאמרה בעל פה, על התובע לציין בכתב תביעתו את המילים המדויקות שנאמרו, והוא אינו יכול להסתפק במסירת תוכנן.

לטעמי, במקרה דנן, תאור הנתבעת את היתנהלות התובע כלפיה ביום ההורים ובכלל, בין היתר ביחס לכך שהנתבע הרים את קולו וצעק עליה כאשר צעקותיו הגיעו לאוזני ההורים שנכחו במקום, כלל אינם יכולים להחשב לשון הרע ובודאי לא כאלה שהמחוקק התכוון להגן עליהם.

...

לסיכום, גם אם היה נפסק כי האמור בפרסום נשוא תיק זה עולה כדי לשון הרע- דבר כשלעצמו לא הוכח- הרי שלטובת הנתבעת עומדת ההגנה הקבועה בסעיף 15(3) לחוק, ועל כן דין התביעה בין כך ובין כך: דחייה.

למען הסר ספק - כל יתר טענות התובע נדחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

עילת התביעה היא הכפשת שמן של התובעות ע"י הנתבעות, בכך שבתאריך 23.11.21, פירסמו דברי לשון הרע בקבוצת הוטסאפ של גן אחר, "גנון הפרחים קבוצת הורים" (להלן: קבוצת הוטסאפ) שחברים בה הורים שילדים אחרים שלהם שוהים בגן.

...

אשר לטענות ההגנה, לאחר שעיינתי בתמליל ההקלטה וחוות הדעת החינוכית, בדו"ח הצפיה במצלמות (נספח 8) המראה טיפול גופני אגרסיבי ונטול רגש ועדינות ובהודעות שנגבו בתיק המשטרה בתלונה שהגישו הורי הילדה רנה, אני קובעת כי הנתבעות הוכיחו שהפרסום שנכתב ע"י אמה של רנה והועבר לקבוצת הווטסאפ ע"י בת אל משקף באופן נאמן, לא מופרז ולא מתלהם, את תוכנו של התיעוד המוקלט והצילומי מהנעשה בגן.

לפיכך אני קובעת כי תוכנו של הפרסום שהועבר ע"י בת אל לקבוצת הווטסאפ היה אמת.

לפיכך אני קובעת כי הנתבעות הוכיחו את הגנת אמת הפרסום והבעת דעה בתום לב, כאשר אין חולק כי היה בדברים שפורסמו עניין לציבור ההורים שילדיהם בגיל הגן במושב מצליח, וחברי קבוצת הווטסאפ בפרט.

ראו דנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין (פורסם בנבו) "אמת זו היא אחת ויחידה, והיא נקבעת על בסיס מכלול הראיות העומדות בפני בימ"ש, וזאת אף אם נתגלו לאחר הפרסום." לפיכך אני דוחה את התביעה.

כל שנותר, הוא משפט ביקורת שכתבה הנתבעת בקבוצת ואטצאפ סגורה של כ-20 הורי כיתה א': "אביה מחרידה בושה שהיא מחנכת". בעוד שבכתב התביעה המקורי, הסתפקה התובעת בסך של 32,000 ₪ כנגד שתי הנתבעות, בכתב התביעה המתוקן, היא הגדילה לעשות והעמידה את תביעתה על סך של 100,000 ₪ חרף העובדה שמדובר באותה מסכת עובדתית ובאותו "הנזק". מהתנהלות התובעת עולה כי המניע שלה הוא "בצע כסף ולא שמה הטוב". הנתבעת אמנם לא מכחישה את דבר הפירסום, אלא שלטענתה הוא לא עולה כדי לשון הרע.

שנית, הנתבעת, הנושאת בנטל להוכיח תביעתה, לא הביאה ראיות באשר להקף ההורים אליהם נשלח המכתב, ולא הוכיחה את טענתה כי התובעת שלחה אותו לכלל ההורים של תלמידי כיתות א' ו-ב' ו/או לתפוצה רחבה יותר.

...

לאור האמור לעיל, טוענת התובעת כי על הנתבעת לפצותה בסך של 100,000 ₪, ללא הוכחת נזק, לפי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל וכן לשלם לתובעת הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד. טענות הנתבעת בכתב ההגנה, טוענת הנתבעת כי דין התביעה נגדה להידחות על הסף, שכן מדובר בתביעה טורדנית שאינה אלא תביעת השתקה חסרת כל בסיס משפטי או עובדתי, אשר הוגשה תוך שימוש לרעה בהליכי משפט.

פיצוי עונשי גם רכיב זה בתביעה שכנגד, דינו להידחות.

לאור המקובץ לעיל, דין התביעה שכנגד – להידחות.

התביעה שכנגד – נדחית.