תביעות לפיצוי בגין עיקולים לא כדין על חשבון בנק

התביעה שהוגשה נגד הבנק ונגד ברנט וההודעה לצד שלישי התובע הגיש לבית המשפט תביעה לפצוי בשל נזק הגוף שניגרם לו. בכתב התביעה נטען כי התובע פנה במהלך שנת 2011 לברנט מספר פעמים כדי לקבל מידע על אודות השיקים שהוגשו בהליך ההוצאה לפועל, אך ברנט סרב להעביר לתובע פרטים לגביהם.

באשר לאחריותו של הבנק נטען כי למרות שיחה בין התובע לבין מנהל סניף הבנק על הטעות בהטלת העיקול על חשבון הבנק שלו, העיקול לא הוסר.

הוא כפר בכך שהתרשל כלפי התובע או שנהג שלא כדין, והסביר כי לא ידע ולא יכול היה לדעת על הטעות שנפלה בהנפקת השיקים מצד הבנק, וכי כל פעולותיו אושרו על ידי לישכת ההוצאה לפועל.

...

השוואת ההתרשלות של ע', ככל שהייתה, בביטול השיקים ובהימנעותו מלקבל אותם לידיו בחזרה להתרשלותו של ברנט, מביאה למסקנה כי על ברנט לשאת ב-100% מהאחריות לנזק (במערכת היחסים שבינו לבין ע').

לא זו אף זו, ספק אם מתקיימים במקרה זה המבחנים שנקבעו לקיומו של קשר סיבתי בין המעשה או המחדל המיוחסים לע' לבין הנזק שנגרם לתובע בסופו של דבר, כך שגם אם ניתן לראות במעשיו של ע' בגדר התרשלות, ספק אם ע' היה צריך לצפות, כמושך שיק סביר, שברנט ינקוט הליכים באופן בו נקט, והאם התנהגותו של ברנט היא בתחום הסיכון שהתנהגותו של ע' יצרה.

סיכום ההודעה לצד שלישי נדחית.

ענייננו בתביעה לתשלום פיצויים על סך 70,000 ₪, לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") בעקבות הטלת עיקול על חשבון הבנק של התובעת.

לטענת התובעת היא נקלעה למצב מביך בגלל העיקול שהוטל על החשבון, נבצר ממנה להשתמש בחשבון באופן תקין, דבר אשר פגע ביציבותה הכלכלית, בתכניותיה, בהתנהלות חייה ושל בני משפחתה התלויים בה. כן הדבר גרם לה לבושה מול פקידי הבנק המכירים אותה באופן אישי ופגע בתדמיתה בכפר לאור מקצועה הרגיש.

כן נקבע, כי העיקולים שהוטלו על חשבון התובע הוטלו שלא כדין, לאחר שהתובע שם בכלל שילם את הקנסות מכוחם זה מכבר.

...

אין בידי לקבל טענה זו, שכן לא זו בלבד שהתובעת הצהירה מבעוד מועד כי היא זו שתפעל לזימונו, העמדתו של זה לחקירה נגדית על ידי התובעת מתבקשת בנסיבות העניין נוכח טענותיה בדבר המסירה שלטענתה הייתה לקויה ושקרית.

לכך אוסיף, כי מקום בו מייחסת התובעת לשליח טענות בעלות גוון פלילי (זיוף של תצהיר מוסר והגשת תצהיר שקרי), הנטל הרובץ לפתחה הינו גבוה יותר ולא שוכנעתי כי בנסיבות העניין התובעת עמדה בו: "הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענה מעין-פלילית נוסח זיוף ותרמית הוא גבוה יותר. קיימת זיקה בין חומרת הטענה לעוצמת ההוכחה הנדרשת להוכחת הטענה, ומקום בו מועלית טענת תרמית וזיוף, על בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות" (ראו: ע"א 3546/10‏ ‏ אליהו מישאלי נ' אולגה קליין, פסקה 14 (פורסם בנבו, 18.04.2012)).

כך או כך, לא היה מקום להעלות דרישה לפיצוי נוסף, זו משעה שהתובעת כימתה את תביעתה אך ורק בסך של 70,000 ₪, ובהתאם לא שילמה את האגרה הנוספת הנדרשת במקרה זה. אשר על כן, נוכח כל המפורט לעיל, התביעה נדחית.

זוהי תביעה בסכום של 29,000 ₪ במסגרתה התובע מבקש לחייב את הנתבעת לפצותו בגין הטלת צו עיקול שלא כדין וללא מכתב התראה כדין וכי בכך הנתבעת גרמה לו לנזקים ופגיעה קשה בשמו הטוב.

סעיף 7א לחוק קובע כי: הורשע אדם בעבירה לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייבו לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק; חיוב בפצוי לפי סעיף קטן זה, הוא כפסק דין של אותו בית משפט, שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו לאור האמור, זכאי התובע לפצוי ללא הוכחת נזק בגין הפגיעה בשמו שנוצרה עקב הטלת צו העיקול שלא כדין על חשבון הבנק שלו שנשלחה לששה בנקים .

...

מעיון בדרישות התשלום עולה כי אלה נשלחו לתובע לכתובת "כפר שמאי". תחילה, למרות שהתובע הציג אישור הגשת בקשת לקבלת שוברים/חשבונות במייל מתאריך 27.5.21, אני מקבלת את טענת הנתבעת כי משלוח למייל בלבד נכון רק לעניין השוברים ולא לעניין דרישות לתשלום החוב.

בנסיבות העניין, ולאור כל האמור לעיל אני פוסקת לתובע פיצוי בסכום של 3,000 ₪.

סוף דבר: אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 3,000 ₪ וכן, אגרת בית משפט בסכום של 290 ש"ח ובסה"כ 3,290 ש"ח אשר ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

לפני תביעה לפצוי בגין פירסום לשון הרע, בסך של 33,500 ₪ בשל עיקול שהטילה הנתבעת שלא כדין על חשבון הבנק של התובע.

...

נוכח כל האמור, מצאתי לדחות את טענת התובע כי הנתבעת הטילה עיקול על חשבונו, ומכאן שטענתו לפרסום לשון הרע להידחות אף היא.

אשר על כן, ונוכח כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישלם לנתבעת סך של 4,000 ₪ בגין הוצאות ההליך.

תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 (להלן – "החוק"), בגין עיקולים שהוטלו על חשבונות בנק של התובעים, במסגרת הליכי הוצאה לפועל לבצוע שטרות.

התביעה לפצוי בגין העיקולים הוגשה נגד כל הנתבעים: ילדי דסאו, הזוכים בתיקי ההוצל"פ, ורדה כמי שהשיקים נימסרו לידיה והיא מסרה אותם לילדי דסאו, דסאו כמי "שעמד מאחורי כל ההליכים". התביעה לפצוי בגין הפירסום בווטספ הוגשה נגד דסאו בלבד.

ביחס לפירסום בווטספ, טען דסאו, כי הפירסום היה מותר לפי סעיף 13(7) לחוק, בהיותו "דין וחשבון נכון והוגן על מה שנאמר או ארע כאמור בפסקות (5) או (6)...". דיון והכרעה אני סבור, כי עיקולים המוטלים לבקשת בעל דין, בין במסגרת תביעה המתנהלת בבית המשפט ובין במסגרת הליכים המתנהלים בהוצאה לפועל, הם, ללא ספק, "פרסומים מותרים" לפי סעיף 13(5) לחוק, שזה לשונו: "פירסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פירסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור". בהתאם לסעיף 3א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן – "חוק ההוצאה לפועל"): "החלטות וצוים של רשם ההוצאה לפועל, דינם לעניין אכיפה והוצאה לפועל, כדין החלטה או צו של בית משפט". לפיכך, צוי עיקול שניתנים על-ידי רשם ההוצאה לפועל לפי אותו חוק, הם צוים הניתנים על ידי אדם בעל סמכות מעין-שיפוטית (ראו: רע"א 4984/13 כוכבי נ' כוכבי ,23.7.2013, פורסם בנבו)) ובקשת העיקול המוגשת על-ידי בעל דין בהוצאה לפועל חוסה, לכן, תחת כנפי סעיף 13(5) לחוק.

שנית, השאלה האם הבקשה לעיקולים הוגשה שלא כדין או ללא הצדקה, וכמובן השאלה האם השיקים צריכים להפרע אם לאו, אמורות להתברר במסגרת הדיון בהתנגדות שהוגשה.

...

עוד נפסק בע"פ 364/73 זיידמן נ' מדינת ישראל, פ"ד כח (2) 620, 624, כי החיסוי הניתן על-פי סעיף 13(5) לחוק, "משתרע על כך צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה". המסקנה לענייננו היא, לכן, שהבקשה שהגישו ילדי דסאו למתן צווי עיקול, וכמובן צווי העיקול עצמם, חוסים חיסיון מוחלט לפי סעיף 13(5) לחוק, גם אם נגדירם כפרסומי לשון הרע במובן החוק.

מסקנה זו מייתרת, אם כן, את הדיון בשאלה, האם בענייננו הבקשה לעיקולים הוגשה שלא כדין או ללא הצדקה.

תוצאה התביעה כנגד הנתבעים 1- 4, נדחית ההליכים כנגד הנתבע 5 מעוכבים.