כאמור, לטענת רמ"י השטח מעולם לא היה חלק ממשבצת עמיקם, ולכן לא ניתן על ידיה כל הסבר לגריעתו משטח המשבצת, ולא הוצגה על החלטה בדבר גריעתו.
מהראיות עולה כי כבר ביום 19.11.07 עם הוצאת צו סילוק פולשים נגד שפרלינג, שלחה האגודה מכתב בנושא לרמ"י, הדגישה כי למיטב הבנתה וידיעתה, החלקה היתה מאז ומעולם במשבצת עמיקם, ומעובדת על ידי המושב, אך על מנת להביא את המחלוקת לידי סיום, הציעה האגודה לגרוע מהמשבצת שטח אחר.
בבואי לשקול את האנטרס הצבורי שבשמו מנהלת רמ"י את ההליך, שקלתי לשם מה נחוץ השטח לרמ"י, ומה ייעשה בו, אם תיתקבל התביעה ויינתן צו פינוי, אשר יחייב את שפרלינג לעקור את מטע הזיתים, ולסלק ידו מהמקרקעין?
כשנשאל על כך בית יעקב, השיב כי אם יוחלט לעקור את הזיתים ניתן יהיה לתת את השטח בעיבוד עונתי, לשפרלינג או לאחרים, ואם יישארו הזיתים ניתן יהיה לעשות השכרה עונתית של קטיף זיתים, אך כפי הנראה לא לשפרלינג, כי הוא "הפולש".[footnoteRef:56] עם זאת, כאמור, באת כוח רמ"י לא שללה, במהלך קדם המשפט, כי החזקתו של שפרלינג בשטח תוסדר לאחר שיפנה אותו.
...
]
ראוי להפנות לדברים שנכתבו על ידי בית המשפט השלום בחדרה גם בנושא זה:
"אכן, עולות תהיות לא מעטות באשר להתנהלות הנתבע. לכאורה, החליט המנהל להוסיף למשבצת שטח המצוי מחוץ למשבצת ואשר היה בשימוש האלוף גלנט (וע"י כך- הוא גרע, למעשה, משטח המשבצת הכולל אשר אמור להיות מחולק בין כל חברי האגודה) –. התנהלות זו, שבה מכשיר המנהל את השרץ מחד, ומאידך – אצה לו הדרך לסלק את התובע, שסבר כי החלקה מצויה בתחומי נחלתו (כפי שעולה מההסכם לפיו רכש התובע את הנחלה) מעלה תהיות, אולם לאור המסקנה אליה הגעתי אני פוטר עצמי מלהכריע בשאלה אם יש מקום לביטול הצו לאור טענת האפליה." (סעיף 52 לפסה"ד).
על רקע כל האמור לעיל, אני סבורה כי אף שהשטח במחלוקת לא נכלל בהסכם המשבצת האחרון משנת 2005, אין לקבל את התביעה, ולהעניק לתובעת סעד של פינוי או דמי שימוש.
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.
