לאחר דין ודברים בין הנתבעת לבין התובעת, הוסכם כי הנתבעת תימסור לתובעת, באמצעות טאוב, את עבודת התיכנון, לרבות הכנת התוכניות והגשתן ועד לאישורן הסטאטוטורי הרישמי על ידי הועדות לתיכנון ובניה ופרסומן בילקוט הפרסומים, או כפי שהגדירו זאת הצדדים - "מתן תוקף לתב"ע".
ביום 29.9.2004 נחתם בין התובעת לבין הנתבעת הסכם שמספרו 70221/04, לפיו מסרה הנתבעת לתובעת את ביצוע העבודות בתמורה לסך של 180,000 ₪ בתוספת מע"מ, בערכים נומינליים (נספח א' לכתב התביעה, להלן "ההסכם").
הנתבעת היא שצרפה את "הוראות התכ"ם" כנספח להסכם וכעת היא מתנערת מנספח זה.
ביום 5.1.2012 ולאחר עבודת תיכנון אדריכלית מקצועית, סיזיפית וארוכת שנים, לרבות אנספור ישיבות ופגישות עבודה עם הגורמים הרלוואנטיים ברשויות ובמוסדות, הסרת חסמים ביראוקראטיים, עמידה בדרישות תכנוניות והנדסיות כאלה ואחרות הכרוכות בתכנית שינוי ייעוד מקיפה בסדר גודל של התכנית דנן, פורסמה התכנית למתן תוקף בילקוט הפרסומים (תכנית מס' ג/17488 וכן הפירסום ברשומות - נספח ב' לכתב התביעה).
...
דיון והכרעה
לאחר עיון בכתבי הטענות, בתצהירים ובכל המסמכים ולאחר שמיעת העדויות ועיון בסיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, על יסוד הנימוקים שיפורטו להלן.
בסיכומו של דבר - כאשר מצד אחד עומדת עדותו המהימנה והעקבית של טאוב מטעם התובעת ומנגד אין עדות של עד מטעם הנתבעת אשר מכיר את העובדות מידיעתו האישית, אלא רק עדותה של זוהר, אשר הצטרפה לשורות הנתבעת רק לאחר המועדים הרלוונטיים לתביעה ומכירה את העובדות רק מתוך עיון במסמכים ותפקידה הנוכחי אצל הנתבעת, פועל הדבר לחובת הנתבעת.
יתרה מכך, סבורני כי עדותה של זוהר בעניין סעיף 28 להסכם, סתמה את הגולל על טענה זו של הנתבעת.
