מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעות כספיות הדדיות הנובעות מהסכם שכירות למסעדה

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בשלום פתח תקווה נפסק כדקלמן:

עניינו של ההליך שפניי הנו בתביעותיהם הכספיות ההדדיות של הצדדים ושמקורן בהסכם שכירות במסגרתו שכרה התובעת בתיק 57855-06-13 (להלן: השוכרת) מאת הנתבעת באותו הליך והתובעת בתיק 48472-07-13 (להלן: המשכירה) שטח במרכז מסחרי שבבעלות המשכירה לצורך הפעלת מסעדה (להלן: המושכר או המסעדה).
בסעיף 8(י"ג) להסכם נקבע, בין היתר, כי המשכירה לא תהיה אחראית בכל אופן שהוא לכל נזק שייגרם לשוכרת או עסקה, ובכלל זה לאובדן הכנסות, אלא אם נבע ממעשה בזדון או רשלנות רבתי של המשכירה או מי מטעמה.
...
סוף-דבר: לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על דחיית תביעת השוכרת.
מכח ערבותו האישית הבלתי חוזרת של ארז שניתנה כאמור כבטוחה לקיום כלל התחייבויותיה של השוכרת על פי ההסכם, הנני מורה כי חיוב השוכרת ומר גיל ארז (שני הנתבעים בתביעת המשכירה – ת.א. 48472-07-13), יהיה ביחד ולחוד.
הגם שתביעת השוכרת נדחתה ומנגד התקבלה חלקית תביעת המשכירה, הרי שלאור הסך הכולל בו מצאתי להכיר בסופו של יום ובזיקה להתנהלות המשכירה כפי שעמדתי עליה לעיל, הנני מורה כל צד יישא בהוצאותיו.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2019 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

התובעת עותרת בכתב התביעה לקבלת פיצוי כספי בסכום של 35,000 ₪ בגין ראשי הנזק הבאים : דמי שכירות אשר נגבו ביתר עבור חודש יוני 2017 בסכום של 4000 ₪ ; פיצוי בגין עלות גופי התאורה אשר הותקנו בנכס בסך של 3300 ₪ ; פיצוי בגין הפסד החזרי מס בשל המנעות התובעים מהנפקת חשבוניות מס כנגד קבלת דמי השכירות בין השנים 2016 ועד 2017 בסך כולל של 27,300 ₪.
דיון והכרעה : עיקר ההכרעה הרלוואנטית לענייננו נוגעת לפרשנות הסכם השכירות וחובות הצדדים אשר נובעים ממנו.
 תביעת התובעים כנגד הנתבעת : התובעים עותרים בסיכומיהם לחיוב הנתבעת בסכום של 22,500 ₪ המהוים למעשה סכום של פיצוי מוסכם אליו הגיעו עם השוכר החלופי אשר "בא בנעליה". עיון בלשון ההסכם מעלה שהצדדים הגיעו להסכמה הדדית ולפיה בתום תקופת ההסכם הנכס יימסר לידי התובעים כאשר קירות המבנה צבועים ומסוידים וכאשר מצבו הפיזי של הנכס הנו טוב ותקין.
מן המקובץ לעיל עולה בבירור שעיקר המחלוקת בנוגע לתביעת התובעים מיתמקדת בשאלה האם משמעות הדיבור השבת הנכס בתום הסכם השכירות ב"מצב תקין" הנה השבת המושכר במצב פיזי סביר (כפי עמדת הנתבעת) או שמא יש לקבל את פרשנות התובעים ולפיה משמעות הדיבור הנה "השבת המצב לקדמותו", דהיינו, ביצוע התיקונים המתחייבים מלשון הסכם והסבת הנכס מחדש מחנות בגדים למסעדה על חשבון השוכר (ראה : עדות התובע 1 בעמוד 5 שורות 1 – 18 לפרוטוקול).
...
סבורני, כי במקרה זה יש שבו לא הוצגו בפני ביהמ"ש נתונים מדויקים בנוגע לעלות התיקונים ההכרחיים הנדרשים לאחר פינוי הנכס בידי הנתבעת הרי שהדרך המתאימה ביותר לפצות את התובעים בגין מכלול הנזקים אשר נותרו בנכס עם סיום תקופת השכירות הינה על דרך האומדנא (ראה גם : ע"א 1203/13 שמואל טומשובר ואח' נ' ארט אופטיק ואח' מיום 6.5.2015).
סוף דבר : תביעתם של התובעים/נתבעים שכנגד מתקבלת באופן חלקי ואלו תביעתה הנגדית של הנתבעת/תובעת שכנגד נדחית.
הנתבעת תשלם לתובעים את הסך של 14,275 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2016 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

התובע הגיש נגד הנתבעת תביעה כספית על סך של 1,200,000 ₪ (לצרכי אגרה) וכן למתן חשבונות.
מכתב התביעה עולה כי סיפור המקרה הנו כדלקמן: התובע הנו אדם פרטי, והנתבעת הנה חברה העוסקת בניהול מסעדות ומזנונים מהירים, תחת שמות המותגים "סנדויץ' בר", "קפה גרג" ו-"סנדויץ' בר כרמל". ביום 12.10.10, ובתום מו"מ שהתנהל בין בעלי הדין, נערך ונחתם ביניהם הסכם לפיו רכש התובע מהנתבעת זיכיון להקמת וניהול סניף לממכר מזון של הנתבעת במבנה הממוקם בקניון G ביקנעם (להלן: "ההסכם" ו -"המושכר" בהתאם).
בנידון, נקבע בפסק הדין המנחה ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתיכנון ובנייה ירושלים, פ"ד נז(5) 433 (להלן: "פסק דין תלמוד תורה"), כדלקמן: "טענת שהוי המועלית כנגד תובענה אזרחית בטרם חלפה תקופת ההתיישנות היא טענה קשה ברבדים שונים. מעצם טיבה היא מבקשת להתערב ולשנות תקופת היתיישנות שנקבעה בדין על דרך קיצורה העשויה לפגוע בציפיותיו של התובע לכלכל צעדיו לפי טעמו במסגרת תקופת ההתיישנות המוכרת בחוק. היא משנה את נקודת האיזון בין ההגנה על זכויות התובע לבין ההגנה על זכויות הנתבע, וקבלתה מאפשרת דחיית תביעה על הסף בלא דיון לגופה. קבלתה מרחיבה את מניעת הגישה של בעלי דין לערכאות מעבר למה שהציבו כללי ההתיישנות, והיא יוצרת מחסום נוסף לזכות גישה כאמור, המוכרת כזכות יסוד בעלת חשיבות מיוחדת במדרג זכויות האדם. קבלת טענת השהוי בתוך תקופת ההתיישנות עלולה להמריץ תובע שהגיש את תביעתו לערכאות ולהרתיעו מחיפוש אחר פיתרונות חלופיים למחלוקת מחוץ לערכאות המשפט........... נוכח ההשלכות הנובעות מקבלת טענת שהוי התנאים לקבלתה מטבע הדברים מחמירים, ונסיבות החלתה נדירות וקו זה מאפיין את הפסיקה בנושא זה לאורך שנים" (שם, עמ' 445 ד'-ז').
ביחס לתנאי הנוסף לקבלת טענת השהוי, שינוי מצבו של הנתבע לרעה, נפסק ב-רע"א 9060/04 נבו נ' כאשי ואח' (פורסם בנבו), כדלקמן: ".........על הטוען לשהוי להוכיח כי שינה את מצבו לרעה עקב היתנהגותו של התובע, ולא כתוצאה של שינוי נסיבות אובייקטיביות. אשר על כן, עליו להוכיח כי התובע הציג מצג ממשי של ויתור על זכותו וכי ארעה פגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע, עד כדי ניצול לרעה של התובע את ההליך השפוטי.....". ודוק, גם בהתקיים שני התנאים לקבלת טענת השהוי, לא בהכרח בית המשפט יקבל את הטענה, ובנידון נפסק בעיניין נבו נ' כאשי לעיל, כדלקמן: " ... גם בהתקיים התנאים להיווצרותו של שהוי, לבית המשפט מסור שיקול הדעת לקבוע מתי יש להחיל את השהוי ומתי יש להמנע מכך. במכלול השיקולים שישקול בית המשפט בעיניין זה כלולים האינטרסים ההדדיים של הצדדים, היחס בין הנזקים שנגרמו לכל אחד מהם, מהות התביעה והסעד המבוקש על ידי התובע, אינטרס הציבור והדרגה לקיומו של הליך שפוטי תקין." (שם, סעיפים 14-15 לפסק הדין).
...
סיכום ממכלול הנימוקים לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה לסילוק התביעה על הסף ולחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת.
הבקשה מתקבלת ביחס לסעד שעניינו שכר העבודה של התובע בתקופת ההכשרה וערכאה זו לא תדון בסעד האמור בשל העדר סמכות עניינית.
הנתבעת תשלם לתובע הוצאות הבקשה בסך של 2,925 ש"ח (כולל מע"מ), וזאת לא יאוחר מיום 14.2.16, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

לפניי תביעה כספית.
הטענות ההדדיות להטיית העדות לא הוכחו, אך עצם העימות והסכסוך בין חסן למוחיי הביאוני לבחון את עדותו של חסן בזהירות.
כך למשל עיגן בכתב ביום 8.10.13 את השכרת המסעדה שבנכס לחסן: תחילה במסמך שנערך בכתב יד (נספח 1 לתצהיר חסן) ובהמשך בהסכם מודפס שנחתם בנוכחות עורכי דין מטעם שני הצדדים לרבות מוחיי אליו התלווה עורך דין בשם דיא שוויקי שהוא קרוב משפחתו ודובר עברית (נספח 2 לתצהיר חסן, עדות מוחיי בפ/85-86).
כשטען שהדבר נובע מאמון שחש כלפי הנתבעים ובעלי חברת ירין, הוסיף והתקשה להסביר כיצד נהג באותו אופן גם בהסכמים שנערכו לאחר מחצית 2015, עת החל השפוץ באתר ולמרות הסכסוכים עם גורמים אלה ואבדן האמון בהם (בלשונו: "הם עובדים עלי"- פ/55).
ההסכמים שנערכו לאורך השנים בהן היתנהל במקביל השפוץ מציגים אלמנט נוסף: כי בזמן אמת ולאחר תחילת השפוץ התובעים לא רק שלא מחו על "הטעייתם" בעריכת הסכם המכר או הסכם השכירות מול חברת ירין, ולא רק שלא ביקשו לבטל הסכמים אלה ולקבל חזרה את השקעותיהם (כפי שהם מבקשים כיום בתביעה זו), אלא רצו להמשיך ולהשאר בנכס.
...
כל אלה מובילים למסקנה, כי התובעים לא הוכיחו את טענתם שעובר לעריכת הסכם המכר הם לא ידעו על השיפוץ ואילו פרטי השיפוץ בדגש על היקפו, עיתויו ומשכו, או צפי לפגיעה בעסק כתוצאה מביצועו היו ידועים לנתבעים, שהסתירו אותם מהתובעים.
הכרעה מטעמים אלה, התביעה נדחית.
במכלול השיקולים אני קובע, כי על התובעים לשאת בהוצאות הנתבעים בסך של 15,000 ₪ ובשכר טרחת עורך דינם לפני מע"מ בסך של 55,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום מסעדה נפסק כדקלמן:

בית משפט השלום במסעדה ת"א 63865-06-18 ספדי ואח' נ' ספדי ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופט יעקב סולומון תובעים/נתבעים שכנגד 1. עזאת ספדי ת.ז. 080937568 2. קינאן ספדי ת.ז 203844352 נתבע/תובע שכנגד סלמאן ספדי ת.ז. 39518980 פסק דין
לפניי תביעות הדדיות, כספיות, בגין הפרת הסכם לבצוע עבודות נגרות מיום 26/11/2027 (להלן: "ההסכם").
ביום 13/09/18, בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגיש המזמין את התביעה שכנגד במסגרתה עתר לחיוב הנגרים בתשלום סך 102,602 ₪, בין היתר, בגין תיקון ליקויים בעבודות המוסכמות, הוצאות משפט, דמי שכירות, עוגמת נפש ופצוי בגין הפרת ההסכם.
יחד עם זאת, המזמין לא הוכיח כי אי העמידה בלוח הזמנים נובעת מהתנהלות הנגרים, אלא שזו נעוצה דוקא מהנחיות של קבלנים אחרים, ודרישה לבצוע עבודות נוספות.
...
סוף דבר: התביעות מתקבלות באופן חלקי.
מאחר ומדובר באותם צדדים, אני קובע כי לאחר קיזוז הדדי, ישלמו הנתבעים שכנגד (עזאת ספדי וקינאן ספדי) לתובע שכנגד (סלמאן ספדי), ביחד ולחוד, סך של 25,449 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לביצוע התשלום בפועל.
הואיל והצדדים הגישו תביעות הדדיות בסכומים מנופחים, ולאור התוצאה אליה הגעתי בדבר הפרות הדדית, אני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו