התובע הגיש נגד הנתבעת תביעה כספית על סך של 1,200,000 ₪ (לצרכי אגרה) וכן למתן חשבונות.
מכתב התביעה עולה כי סיפור המקרה הנו כדלקמן:
התובע הנו אדם פרטי, והנתבעת הנה חברה העוסקת בניהול מסעדות ומזנונים מהירים, תחת שמות המותגים "סנדויץ' בר", "קפה גרג" ו-"סנדויץ' בר כרמל".
ביום 12.10.10, ובתום מו"מ שהתנהל בין בעלי הדין, נערך ונחתם ביניהם הסכם לפיו רכש התובע מהנתבעת זיכיון להקמת וניהול סניף לממכר מזון של הנתבעת במבנה הממוקם בקניון G ביקנעם (להלן: "ההסכם" ו -"המושכר" בהתאם).
בנידון, נקבע בפסק הדין המנחה ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתיכנון ובנייה ירושלים, פ"ד נז(5) 433 (להלן: "פסק דין תלמוד תורה"), כדלקמן:
"טענת שהוי המועלית כנגד תובענה אזרחית בטרם חלפה תקופת ההתיישנות היא טענה קשה ברבדים שונים. מעצם טיבה היא מבקשת להתערב ולשנות תקופת היתיישנות שנקבעה בדין על דרך קיצורה העשויה לפגוע בציפיותיו של התובע לכלכל צעדיו לפי טעמו במסגרת תקופת ההתיישנות המוכרת בחוק. היא משנה את נקודת האיזון בין ההגנה על זכויות התובע לבין ההגנה על זכויות הנתבע, וקבלתה מאפשרת דחיית תביעה על הסף בלא דיון לגופה. קבלתה מרחיבה את מניעת הגישה של בעלי דין לערכאות מעבר למה שהציבו כללי ההתיישנות, והיא יוצרת מחסום נוסף לזכות גישה כאמור, המוכרת כזכות יסוד בעלת חשיבות מיוחדת במדרג זכויות האדם. קבלת טענת השהוי בתוך תקופת ההתיישנות עלולה להמריץ תובע שהגיש את תביעתו לערכאות ולהרתיעו מחיפוש אחר פיתרונות חלופיים למחלוקת מחוץ לערכאות המשפט........... נוכח ההשלכות הנובעות מקבלת טענת שהוי התנאים לקבלתה מטבע הדברים מחמירים, ונסיבות החלתה נדירות וקו זה מאפיין את הפסיקה בנושא זה לאורך שנים" (שם, עמ' 445 ד'-ז').
ביחס לתנאי הנוסף לקבלת טענת השהוי, שינוי מצבו של הנתבע לרעה, נפסק ב-רע"א 9060/04 נבו נ' כאשי ואח' (פורסם בנבו), כדלקמן:
".........על הטוען לשהוי להוכיח כי שינה את מצבו לרעה עקב היתנהגותו של התובע, ולא כתוצאה של שינוי נסיבות אובייקטיביות. אשר על כן, עליו להוכיח כי התובע הציג מצג ממשי של ויתור על זכותו וכי ארעה פגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע, עד כדי ניצול לרעה של התובע את ההליך השפוטי.....".
ודוק, גם בהתקיים שני התנאים לקבלת טענת השהוי, לא בהכרח בית המשפט יקבל את הטענה, ובנידון נפסק בעיניין נבו נ' כאשי לעיל, כדלקמן:
" ... גם בהתקיים התנאים להיווצרותו של שהוי, לבית המשפט מסור שיקול הדעת לקבוע מתי יש להחיל את השהוי ומתי יש להמנע מכך. במכלול השיקולים שישקול בית המשפט בעיניין זה כלולים האינטרסים ההדדיים של הצדדים, היחס בין הנזקים שנגרמו לכל אחד מהם, מהות התביעה והסעד המבוקש על ידי התובע, אינטרס הציבור והדרגה לקיומו של הליך שפוטי תקין." (שם, סעיפים 14-15 לפסק הדין).
...
סיכום
ממכלול הנימוקים לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה לסילוק התביעה על הסף ולחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת.
הבקשה מתקבלת ביחס לסעד שעניינו שכר העבודה של התובע בתקופת ההכשרה וערכאה זו לא תדון בסעד האמור בשל העדר סמכות עניינית.
הנתבעת תשלם לתובע הוצאות הבקשה בסך של 2,925 ש"ח (כולל מע"מ), וזאת לא יאוחר מיום 14.2.16, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.