וכך נאמר:
"מעבר למכלול האמור לעיל עולה כי התובע עבד באתרים בהם הנתבעת 1 נתנה שירות כקבלן משנה של הקבלן הראשי. פעילות התובע באתרים אלו היתה לצורך ביצוע העבודות שהנתבעת 1 התחייבה בהם כקבלן משנה אל מול הקבלן הראשי והתובע היה חלק ממערך אירגוני זה. התובע הגיע לאתרי העבודה, התובע לא עבד בעבודות נוספות. מהמפורט לעיל עולה כי ניתן להסיק כי עבודת התובע היתה בריצוף, התובע נשאר באתר העבודה ועבד בו כל היום וזאת במשך תקופה לא קצרה. מדובר בעבודות שמצויות בלב עיסוק הנתבעת 1 כקבלן משנה בפרויקטים אלו. שוכנענו כי מהתנהלות זו יש להסיק כי התובע הישתלב בעבודה של הנתבע, על אף טענת הנתבע כי התובע היה קבלן משנה, הנתבעים לא הציג כל תימוכין שיש בהם ללמד על היתקשרות עסקית בין השניים. הנתבעים לא הציגו הסכם היתקשרות או חשבוניות שלכאורה היו מאשרות את התמורה ששולמה לתובע כקבלן משנה, וזאת למרות שהנתבע הצהיר בעדותו כי לא היתה מניעה להציג מסמכים אלו. מעבר לאמור, עולה מחומר הראיות כי הנתבעת 1 הפיקה לתובע רישיון עבודה כעובד (ר' עמ' 16 שורות 1-3 לעדותו של מר סבן ועמ' 20 שורות 6-8 לעדות הנתבע 2 ) ואף הפיקה לו תלושי שכר (הוצג תלוש אחד) וכן אף הוציאה תלושי שכר לכל העובדים שטענה כי היו עובדי התובע. אין חולק כי התובע לא הפיק תלושי שכר ולא דיווח לגורם כלשהוא על העסקת עובדים. עוד עולה כי לנתבעת 1 יש רישיון כקבלן בניה וזאת בנגוד לתובע .
זאת ועוד, לא הוכח כי התובע נשא בסכוני רווח והפסד, לעומת הנתבע 2 אשר אישר בתצהירו כי הוא שילם את משכורות העובדים מחשבונו והנתבעת 1 שימשה צנור להעברת הכספים בין הקבלן הראשי לתובע( ר' סע' 36 לתצהיר הנתבע ), ואף הוציא להם תלושי שכר".
לטענת החברה בית הדין לא דייק בהצגת טענותיה, כשלא טענה לקיומם של יחסי עבודה עם הקבלן הראשי אלא להיותו קבלן משנה בעל עסק עצמאי; תביעת המשיב נגועה בחוסר תום לב ולכן מבקשת מבית הדין שלא יתן לכך יד. אף לעניין הסכומים שנפסקו לעובד, טוענת החברה כי שגה בית הדין האיזורי בחישוביו, שהרי הסתמך הוא על עדויות בעל פה, לפיהן עבד המשיב משרה מלאה, הנכון הוא כי המשיב "הגיע לאתר העבודה בהקף הדומה לחצי משרה ואף פחות", ועל כן הסכומים אליהם היה צריך להגיע בית הדין בחישוביו הם מחצית מהסכומים שנפסקו.
הוא חוזר על קביעותיו של בית הדין קמא, לפיהן היתקיימו בין הצדדים יחסי עובד מעסיק, ומפרט כי שכרו שולם על ידי החברה, כפי שניתן לראות בתלוש השכר; המשיב דוחה את טענות החברה לפיהן הנפקת תלושי השכר היתה אך ורק לשם הסדרת אישור כניסה עבורו, אלא התלושים מהוים הוכחה ברורה לקיום של יחסי עובד מעסיק; המשיב הוכיח כי היה חלק מהמערך האירגוני של החברה; הוכח כי המשיב עבד אצל החברה כעובד שיפוצים באופן בלעדי; הוא דוחה את טענות החברה לפיהן דרך חישוב התמורה הכספית מצביעה על היותו קבלן- החברה לא הסבירה מדוע דרך חישוב זו מצביעה דוקא על היותו של המשיב קבלן ביצוע; העובדה שהחברה סיפקה לו אישורי עבודה והיתרי כניסה לישראל, מצביעה על העסקתו על ידי החברה כעובד שכיר.
...
ובסיומם הגיע למסקנה כי המשיב הועסק כעובד.
וכך נאמר:
"מעבר למכלול האמור לעיל עולה כי התובע עבד באתרים בהם הנתבעת 1 נתנה שירות כקבלן משנה של הקבלן הראשי. פעילות התובע באתרים אלו היתה לצורך ביצוע העבודות שהנתבעת 1 התחייבה בהם כקבלן משנה אל מול הקבלן הראשי והתובע היה חלק ממערך ארגוני זה. התובע הגיע לאתרי העבודה, התובע לא עבד בעבודות נוספות. מהמפורט לעיל עולה כי ניתן להסיק כי עבודת התובע היתה בריצוף, התובע נשאר באתר העבודה ועבד בו כל היום וזאת במשך תקופה לא קצרה. מדובר בעבודות שמצויות בלב עיסוק הנתבעת 1 כקבלן משנה בפרויקטים אלו. שוכנענו כי מהתנהלות זו יש להסיק כי התובע השתלב בעבודה של הנתבע, על אף טענת הנתבע כי התובע היה קבלן משנה, הנתבעים לא הציג כל תימוכין שיש בהם ללמד על התקשרות עסקית בין השניים. הנתבעים לא הציגו הסכם התקשרות או חשבוניות שלכאורה היו מאשרות את התמורה ששולמה לתובע כקבלן משנה, וזאת למרות שהנתבע הצהיר בעדותו כי לא היתה מניעה להציג מסמכים אלו. מעבר לאמור, עולה מחומר הראיות כי הנתבעת 1 הפיקה לתובע רישיון עבודה כעובד (ר' עמ' 16 שורות 1-3 לעדותו של מר סבן ועמ' 20 שורות 6-8 לעדות הנתבע 2 ) ואף הפיקה לו תלושי שכר (הוצג תלוש אחד) וכן אף הוציאה תלושי שכר לכל העובדים שטענה כי היו עובדי התובע. אין חולק כי התובע לא הפיק תלושי שכר ולא דיווח לגורם כלשהו על העסקת עובדים. עוד עולה כי לנתבעת 1 יש רישיון כקבלן בניה וזאת בניגוד לתובע .
החברה בתשובתה חוזרת על טענותיה בבקשה לעיכוב הביצוע, וכן מתייחסת שוב למאזן הנוחות ומסבירה כי "ברור לכולי עלמא כי המדובר במשיב תושב הרשות הפלסטינית וכי אם לא יעוכב פסק הדין, וישולמו כספים כלשהם לא יוחזרו ואין ממה ומאיפה לקבלם חזרה. בנוסף, לא יגרם נזק כלשהו הרי המשיב ניהל תביעה לכשנתיים בבי"ד קמא, בגין עבודות לטענתו בוצעו קודם לכן, לאור האמור עיכוב של כמה חודשים עד להכרעה בערעור לא יזיק למשיב".
דיון והכרעה
לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין בכפוף להפקדת סכום פסק הדין בקופת בית הדין.
בשקלול השיקולים הגעתי למסקנה כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין בכפוף להפקדת הסכום הפסוק בקופת בית הדין כערכו היום.
סוף דבר – הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מתקבלת בכפוף להפקדת הסכום הפסוק במלואו כערכו היום בקופת בית הדין תוך 30 ימים מהיום.
