בפניי תביעה כספית בגין תאונת דרכים שארעה ביום 29.06.16 בכפר סבא, בכיוון היציאה מכפר סבא (להלן: "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב התובע מס' רשוי 81-118-78 נהוג בידי התובע (להלן: "רכב התובע") ורכב הנתבע מסוג אופנוע, מס' רשוי 77-968-33, נהוג בידי הנתבע (להלן: "האופנוע").
...
הנתבע אשר נהג באופנוע עובר לתאונה ותוצאותיה תאר בעדותו את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה בציינו כדלקמן:
"ביום 29.6.16 נהגתי באופנוע שהוא בבעלותי שמספרו צוין ע"י התובע בעדותו לעיל. נסעתי מכיוון כפר סבא לכיוון היציאה מכפר סבא בכביש כיוון נסיעתי היו 6 נתיבי נסיעה. הנתיב הימני ביותר מיועד לנסיעה ימינה בלבד, הנתיב השני, השלישי והרביעי מיועדים לנסיעה ישר והנתיב החמישי והשישי מיועדים לפניה שמאלה בלבד. אני נהגתי באופנוע לקראת צומת שהיא צומת מרומזרת, והרמזורים פעלו. נסעתי בנתיב הימני מבין שני נתיבי הנסיעה אשר מיועדים לפניה שמאלה. התמונה ממולי זה רמזור אדום, בנתיב הימני המיועד לפניה שמאלה שבו נסעתי ראיתי שלפניי עומד רכב מערבל בטון כי האור ברמזור היה אור אדום כיוון נסיעתי, וגם כיוון נסיעת מערבל הבטון. כשראיתי שמערבל הבטון עומד, ובנתיב השמאלי מבין שני נתיבי הנסיעה המיועדים לפניה שמאלה, עמדו כלי רכב שהשני מביניהם היה הרכב של התובע. התקדמתי בנסיעה על הנתיב הימני מאחורי מערבל הבטון, ניסיתי כמו כל אופנוען כשיש מולו אור אדום ברמזור ויש מרווח שנוצר בין שתי מכוניות שממתינות, לעקוף אותן ולהכנס במרווח שנוצר בין המכוניות העומדות. כלומר, עקפתי את מערבל בטון שהיה לפניי מצד שמאל שלו ונסעתי במרווח שבין שתי המכוניות והתקדמתי לכיוון הצומת. אני התקדמתי בזהירות תוך שלחצתי על הקלאץ' ונסעתי באיטיות. הסתכלתי, כמו שאני עושה תמיד, וראיתי שבצד שמאל כיוון נסיעתי עומד הרכב של התובע. מצד ימין שלי היה מערבל הבטון. הסתכלתי על התובע שישב בתוך המכונית שלו, ולי הוא לא היה נראה כמפוקס. כשאני אומר שהוא לא נראה לי מפוקס, אני רוצה להגיד שהוא נראה לי כמי שעסוק במשהו. אני לא יכול לדעת במה. תוך כדי זה שהמשכתי לנסוע בין המכוניות בעדינות, האור ברמזור התחלף מאור אדום לאור ירוק, אכן אני כבר הגעתי לפינה הימנית קדמית של הרכב של התובע בנסיעתי זו, ואז תוך כדי שאני נסעתי בעדינות ורציתי לנסוע בין המכוניות לכיוון הצומת ולפנות שמאלה בצומת, אז גם התובע התחיל לנסוע, ואז הוא פגע עם הצד הימני קדמי של הרכב שלו ברגל השמאלית שלי בלבד, כי זה הדבר שהיה הכי בולט באופנוע. הרכב שלי היה מסוג קווסאקי. כתוצאה מכך האופנוע לא נפל לכביש ואני לא נפלתי לכביש, נשארתי לעמוד. אחרי כמה שניות שהמכוניות נסעו, המשכתי בנסיעה עם האופנוע שמאלה וגם התובע המשיך שמאלה, אנחנו אפילו לא דיברנו במקום התאונה. פנינו שמאלה ועצרנו בצד ימין הדרך. אני אומר שכתוצאה מהתאונה האמורה, פרט לכך שהרגל שלי קיבלה מכה, לרכב של התובע לא קרה שום דבר. אני אומר שהרכב של התובע לא עמד בנתיב הימני מבין שני נתיבי הנסיעה לפניה שמאלה אלא שהוא עמד בנתיב השמאלי ביותר המיועד לפניה שמאלה. אני לא הייתי נוסע בצורה מסוכנת מנתיב המיועד לנסיעה ישר לנתיב שמיועד לפניה שמאלה. אני אומר שהרכב שעמד לפניי היה מערבל בטון ולא סמיטריילר. אני אומר שהתובע לא היה מפוקס בכביש ויש לי זיכרון צילומי. התובע טוען שישבנו ודיברנו יותר מכמה דקות, ואני אומר שאחרי שעמדנו בצד והחלפנו בצד היינו אולי 5 דקות במקום ולא יותר מזה. אני לא אמרתי את המילים "תודה שהצלת אותי", ולא מילים כמו שהתובע אמר שאמרתי לו אחרי התאונה.
נחה דעתי כי זכורים היו לו כל פרטי השתלשלות אירוע התאונה וניתן לסמוך על עדותו הנתמכת במוצגים שהוגשו מטעמו ולא נסתרו בראיה ממשית כלשהי על ידי הנתבע.
לסיכום, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את סכום תביעתו שהוכח בפני בסך של - 7,463 ₪.