תביעות יורשי מנוח נגד אלמנתו ומנהל מקרקעי ישראל

דיון והכרעה: ראשית אתייחס לזהות הנתבעים: בשורה של פסקי דין נקבע כי לא ניתן לתבוע אדם שאיננו היורש על פי צו ירושה/צו קיום צוואה (ראה למשל תא"ק (מחוזי לוד) 5717-08-07 – כב' השופטת ו. פלאוט) וכי לא ניתן לתבוע עיזבון שכן עיזבון אינו אישיות משפטית אלא הוא "כינוי למסת הנכסים שהותיר אחריו המנוח" (ראה רע"א 6590/10 עיזבון המנוח פואד אשתייה ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון(28.5.12) מפי כב' הנשיא (כתוארו אז) א' גרוניס) - ניתן לכל היותר לתבוע את מנהל העיזבון הזמני.

הסכם מסוג כזה תואר בהרחבה בפסק הדין אליו הפניתה התובעת ועל פיו "המנוח ואישתו אינם צד לחוזה המשבצת (חוזה דו צדדי בין המושב ובין רמי"י – ל.ו.) וזכויותיהם כבני רשות בנחלה לא מעוגנות בחוזה המשבצת, שהצדדים לו הם המינהל והאגודה, אך אין חולק על כך שהם בני רשות בנחלה.... ההלכה הפסוקה הגדירה זכות זו – בר רשות – כזכות אישית שאינה קניינית, אשר אופייה וגדריה נקבעים בהתאם להסכמת הצדדים בהסכם הרשיון.... החוזה קובע... כי האגודה אינה רשאית להעביר לאחר את זכויותיה שבחוזה זה.. בכל דרך שהיא... בלא לקבל רשות מראש ובכתב מהמשכיר – מנהל מקרקעי ישראל (או בשמו כיום – רמ"י – ל.ו.). סעיף X קובע כי "אסור לחבר האגודה להעביר ו/או למסור לאחר את זכויות השמוש שלו במשקו לרבות בית המגורים, אלא אם קבל לכך הסכמת המשכיר בכתב ומראש, ובתנאי נוסף שהמציא גם הסכמת האגודה לכך." ובמקרה והחבר נפטר הסעיף קובע, בין היתר, כי "במקרה פטירתו של חבר האגודה, תחולנה ההוראות הבאות בדבר מסירת זכויות השמוש בנחלה ו/או במש/ק העזר שבשימושו. למען הסר ספק מוצהר ומוסכם בזה כי אין באמור בסעיף זה לשנות את מהות זכויותיו של חבר האגודה כזכויות בר רשות בלבד שאינן חלק מעזבונו..."" באותו מקרה הוטל העיקול טרם פטירת המנוח ובית המשפט קבע כי במבחן העדיפות בין עיקול שהוטל בחייו של המנוח (כבעל הזכות) מול זכות האלמנה לקבל אותה זכות בהתאם לחוזה המשבצת, יש לומר כי "לאור מהותו של העיקול, שמהוה שימת יד על הנכס המעוקל ומונע כל דיספוזיציה בו, יש לומר כי העיקול גובר ומונע העברת הזכויות לאישה עפ"י ההסדר שבחוזה המשבצת והעברה זו תהיה כפופה לעיקול שהוטל עובר לפטירת המנוח". בבקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק דין זה לבית המשפט העליון (רע"א 1634/08) – שנדחתה - נקבע, מפי כב' השופט דנציגר, כי "אין בהגבלת עבירות כדי לשלול את אופיה של זכות כבעלת ערך כלכלי הנתנת לעיקול (ראו ע"א 3553/03 אלוני נגד זנדטל מכוני תערובת בע"מ, פ"ד נו(3) 577(2003)). זאת בפרט כאשר העיקול נרשם אצל המינהל." אולם מה הדין, כבמקרה שלפנינו, בו לא הוטל עיקול על הנכס טרם פטירת המנוח? נראה כי מכלל הן אתה למד לאו.

...

לאחר מכן הגיש התובע שם ערעור על פסק הדין בבית המשפט המחוזי והערעור נדחה.

מסקנה אחרת עלולה לעקר מתכנו כל סעיף המחריג זכות כלשהי (כגון זכות בר רשות בנחלה אך גם זכויות בקרנות פנסיה ובקופות גמל וכיו"ב -) מנכסי עזבון המנוח.

תביעה זו הנה תביעת יורשיו ותלויו של המנוח; התובעת 2, אלמנת המנוח, הגברת מרינה קשרין (להלן: "האלמנה") ושלושת בנותיו (התובעות 3 - 5), לפצותם בגין הנזקים שנגרמו להם בעקבות התאונה.

התובעים 1 - 5 (להלן: "התובעים"), הגישו את התביעה כנגד כל הגורמים אשר לעמדתם נושאים באחריות לתאונה; הנתבעת 1 (להלן: "המדינה" או "מנהל מקרקעי ישראל"), כבעלת המקרקעין, בהם נימצאת בריכת הדגים, בה התרחשה התאונה; הנתבעת 2, המועצה האזורית הגליל העליון, (להלן: "המועצה האזורית"), אשר בריכת הדגים נימצאת באיזור שיפוטה; הנתבע 3, קבוץ מחניים (להלן: "הקבוץ"), החוכר מאת המדינה את המקרקעין, שבתחומם נימצאת בריכת הדגים; הנתבע 4, עזבון המנוח ישי זיסקינד ז"ל (להלן: "עיזבון המנוח זיסקינד"), בשל אחריותו הנטענת של מר זיסקינד, אשר הלך לעולמו ביום 9.2.10, כמי שהפעיל את בריכת הדגים במועד הרלוואנטי לתביעה, מכוח הרשאה, על פי הסכם בינו לבין הקבוץ, והנתבעת 5, חברת החשמל לישראל (להלן: "חברת החשמל").

ביחס למנוח זיסקינד - כמפורט לעיל, דומה כי יורשיו של זיסקינד אינם יכולים לטעון כנגד החובה לקבל רישיון להפעלת עסק מן הסוג שניהל במקום – נוכח העובדה שבסמוך לאחר התאונה, פנה זיסקינד בבקשה לקבל רישיון כזה.

...

בעניין זה, נראה לי לנכון לחשב את שכרה, כפי שהציעו הנתבעים על פי שכר ממוצע של 3,500 ₪.

סכום הגמלאות נכון ליום הגשת התביעה הינו 672,676 ₪, ובתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד היום סך של 741,642 ₪) סוף דבר: סכום הפיצויים כפי שנפסק לעיל מסתכם בסך של 6,118,549 ₪ מסכום זה יש להפחית 50% בשל האשם התורם שנקבע למנוח, כך שסך הכולל לפיצוי יעמוד על סכום של 3,059,275 ₪.

מסכום זה ישולם לתובע 6, המוסד לביטוח לאומי סך של 741,642 ש"ח. על יסוד כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבע מס' 3 קיבוץ מחנים לשלם לתובעים 30% מהנזק ואת הנתבע מס' 4, עיזבון המנוח זיסקינד ז"ל לשלם לתובעים 70% מהנזק.

בית המשפט המחוזי בנצרת ת"א 21209-03-16 עודת אללה ואח' נ' מדינת ישראל ת"א 39675-03-16 עבדללה ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל - ואח' 08 יולי 2020 בפני כב' השופט הבכיר שאהר אטרש התובעים בת"א 21209-03-16: 1. מוחמד קאסם עודתאללה 2. אחמד קאסם עודתאללה 3. עבד אלרחמן עודתאללה 4. עאישה ג'בר עודתאללה ע"י ב"כ עוה"ד וליד ח'ורי ואח' הנתבעת: מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל ע"י פרקליטות מחוז צפון התובעים בת"א 39675-03-16: 1. עזבון המנוח ג'בר עבדללה ע"י יורשיו 2. סובחי ג'בר עבדללה 3. סאלח ג'בר עבדללה 4. מוחמד ג'בר עבדללה 5. סלאח ג'בר עבדללה ע"י ב"כ עוה"ד מג'די עאבד ואח' הנתבעת: מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל ע"י פרקליטות מחוז צפון החלטה

התובעים 1- 3 בת"א 21209-03-16 (להלן: "התביעה הראשונה") - מוחמד, אחמד ועבד אלרחמן עודתאללה, והמנוח עארף הם בניו ויורשי עיזבונו של המנוח קאסם לפי צו קיום צוואה; התובעת 4 – עאישה ג'בר עודתאללה, היא אלמנתו של המנוח עארף, ויורשת 13/14 חלקים של עזבונו לפי צו ירושה.

התובעים בת"א 39675-03-16 (להלן: "התביעה השנייה") הם יורשי עיזבונו של המנוח ג'בר. שתי התובענות הוגשו נגד מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל (להלן: "המדינה" או "הרשות").

...

דין הטענה להידחות.

לסיכום משלא הוכיחו התובעים כי מסרו את החזקה בחלקה למדינה או כי המדינה תפסה חזקה בחלקה באחד המועדים הנטענים על ידם, הנני לקבוע כי מועד תפיסת החזקה בחלקה על ידי המדינה הוא מועד אישור העסקה מושא החוזה עם צד ג', קרי – 19.7.2011.

אני קובע את התיק לקדם משפט נוסף לדיון בשאלת שומת הפיצויים ליום 5.8.2020 שעה 09:30.

רקע וטענות הצדדים: זאת תביעת יורשי המנוח עואד מוחסן כחילי סעאידה (להלן: "המנוח עואד") למתן סעד הצהרתי, לצורך רישום עסקת מתנה, לפיה העביר המנוח מוחסן מחמוד סעאידה (להלן: "המנוח מוחסן"), שהוא אביו של המנוח עואד, למנוח עואד, ביום 15/11/1982, את כל זכויותיו במגרשים 136, 137, 157, 158, 161, 166 ו-167, בחלקה 23 בגוש 17004 מאדמות אום אל ג'נם, שרכש בעסקת חליפין מרשות הפיתוח, על פי ייפוי כוח בלתי חוזר שחתם בפני הנוטריון עבד אל חפיד דראושה.

נטען בכתב התביעה שביום 28/12/1994 העביר המנוח עואד במתנה לגיסתו תמאם אחמד סעאידה, אלמנתו של אחיו עיד המנוח את זכויותיו במיגרש 161, שהוא חלקה 94 בגוש 17124 לאחר הפרצלציה.

חלק מיורשיו של המנוח עבד (עיד) מוחסן סעאידה, שהוא אחד מיורשי המנוח מוחסן, הגישו כתב הגנה כשהם מיוצגים על ידי אחד מהם, בטענה להתיישנות, שהוי רב ובלתי סביר, נזק ראייתי חמור המקשה על ניהול התביעה, מעשה בית דין והשתק שפוטי.

כך בת/15 שהוא מכתב של עו"ד סעאידה למינהל מקרקעי ישראל שבו הוא מדבר על סבו "מוחסן מחמוד כחילי". כך במכתבו למינהל ת/17 וכך בתביעתו נגד המנוח עואד (ת/18) שבו הוא מזכיר את אחיו ד"ר יוסף כחילי סעאידה.

...

על כן אני דוחה את בקשות הנתבעים לסעדים הצהרתיים.

על פי כל האמור לעיל, לאחר בחינת הראיות והטענות של הצדדים, אני קובע שיפוי הכח הבלתי חוזר מס' 446/82 מיום 15.11.82 הוא בתוקף ולא הוכחה עילה לביטולו.

לפיכך אני מקבל את התביעה ומורה כדלקמן: חלקות 72, 76, 92, 93, 94, ו-95 בגוש 17124 יירשמו על שם יורשי המנוח עואד מוחסן סעאידה ת"ז 020657094, וכל רישום נוגד על ידי מי מהנתבעים יתבטל.

בבית המשפט העליון ע"א 7384/20 בע"ם 5050/21 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המערער בע"א 7384/20 והמבקש בבע"ם 5050/21: פלוני נ ג ד המשיבים בע"א 7384/20: 1. מנהל מקרקעי ישראל 2. היועץ המשפטי לממשלה 3. פלונית המשיבות בבע"ם 5050/21: 1. פלונית 2. פלונית בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת נ' גרוסמן) בת"א 6554-04-20 מיום 6.9.2020; בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ש' שוחט והשופטים ע' רביד ונ' שילה) בעמ"ש 15814-01-20 מיום 27.6.2021

בית המשפט ציין כי לבקשת הביטול צורפה "חוות דעת המוכיחה לפחות לכאורה שהצוואה הזאת הייתה מזויפת ואף נכתבה על ידי [המערער]". בעקבות זאת נתן בית המשפט לעינייני מישפחה בתל אביב-יפו (כב' השופט י' שקד) ביום 3.10.2019 צו ירושה לטובת האלמנה (להלן: צו הירושה); הסיבה היא, כעולה מהליכים אחרים, שבאין צוואה ירש המנוח את זכויות המנוחה בדירה, ובמותו עברו הזכויות לאלמנה.

בהמשך לכך קיבל בית המשפט לעינייני מישפחה בתל אביב-יפו (כב' השופט י' שקד) ביום 7.1.2020 תובענה של האלמנה נגד המשיבה לקבל את הזכויות בדירה, לבטל את רשומן על שם המשיבה, לאשר את רשומן על שם המנוח ואחר כך על שם האלמנה, ולסלק את המשיבה והמערער מהדירה (להלן: העברת הזכויות).

...

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי למסקנה שדינה להידחות.

בקשת הרשות לערער נדחית אפוא.