תביעות חוזיות הנובעות מהפעלת אוטובוס נוסעים

תביעה זו הוגשה במקור בעילה נזיקית כלפי נהג הרכב "הפוגע" על פי הנטען- נהג האוטובוס ובעלת האוטובוס- "מטרופולין". בהמשך, תוקנה תביעת "פרידנזון", על דרך צירופה של "הראל"- מבטחת המשאית- כנתבעת נוספת, בעילה חוזית, לתשלום תגמולי ביטוח.

ואולם, עניין זה מסור להכרעת המותב שיידון בתביעה זו. בנסיבות שהוכחו בתביעה שלפניי לא מצאתי כי יש מקום להטיל אחריות על נהג המשאית בכל הקשור לנזקים שנגרמו במוקד הקידמי של האוטובוס (כתוצאה מפגיעת האוטובוס ברכב הפרטי שנסע לפניו), שכן, נזקים אלו נגרמו עקב התרשלות נהג האוטובוס, אשר לחץ על דוושת הגז במקום על דוושת הבלם, עת נבהל מסטיית המשאית לתוך הנתיב השמאלי.

צד הנמנע מהבאת ראיה מעורר את החשד כי מחדלו נובע מהחשש שהראיה תשמש נגדו (יעקב קדמי, דיני ראיות (חלק שלישי), התשנ"ט, עמ' 1391).

...

לפיכך, אני קובעת כממצא עובדתי כי נהג המשאית השתלב מהנתיב הימני לתוך הנתיב השמאלי בצורה בלתי זהירה, כאשר הנתיב השמאלי לא היה פנוי.

אי הצגת טופס ההודעה, בהתאם לגרסה האותנטית שמסר נהג המשאית, ללא מתן הסבר סביר, מביאה למסקנה שהצגתו הייתה פועלת לחובת "פרידנזון" ו"הראל" ומאששת את טענות "מטרופולין" אשר לאחריות נהג המשאית לקרות התאונה.

סיכום מאחר שהאחריות לקרות התאונה חלה על נהג המשאית, תביעת "פרידנזון" כלפי נתבעים 2-1, נהג האוטובוס ו"מטרופולין", נדחית.

אין מקום לפסיקת הוצאות משפט ובכללן שכ"ט עו"ד והוצאות העדה הגב' רחל חדד לטובת "פרידנזון", וזאת מאחר שאין מחלוקת כי לא קדמה להגשת תביעתה דרישה לתשלום תגמולי ביטוח מ"הראל", ובהתאם לטענות "הראל" בכתב הגנתה שלא נסתרו, וכפי שאף ציינה "פרידנזון" במסגרת תגובה שהגישה ביום 29.6.2021 להודעת "הראל" אשר לצירופה לתביעה, כמפורט בתא"ק (הרצ') 50335-02-19 אשחר נ' הפניקס (22.2.2019), וההפניות שם: "... אם הוגשה תביעה שלא לצורך, ומסתבר שהמבטחת אינה שוללת את זכאות המבוטח לתגמולי הביטוח, ככלל לא יהיה זכאי התובע להחזר בגין הוצאותיו..". ההודעה לצד שלישי ששיגרה "הראל" כנגד "מטרופולין" נדחית, מאחר שהאחריות לקרות התאונה חלה על נהג המשאית.

באשר למתואר באישום הראשון מסר, כי נהג באימפולסיביות ומתוך פחד ולחץ; באשר לאישום השני מסר, כי היתנהגותו נבעה מהפעלת שיקול-דעת מוטעה וחוסר הבנה לעומק של ההיתחייבות עליה חתם.

בדברו לבית-המשפט, מסר הנאשם: "אני מתחרט על מה שעשיתי ואני מודה ואני יודע שזה חמור וזה סכנה ואני מצטער על מה שעשיתי. המשפחה שלי אמרו שאם אני אעשה עבירה נוספת הם מגרשים אותי. המצב שלי על הפנים ואבא שלי חולה סרטן עכשיו בבית החולים. אני נהג אוטובוס, זו הפרנסה שלי. הבן שלי עכשיו התחיל ללמוד באוניברסיטה ואני לא יודע אם אכנס לכלא מה אעשה. אני נלחצתי, אני מצטער, לא יודע מה קרה לי. כבר 3 שנים לא עשיתי שום עבירה ואני מתחנן אליכם, קצת רחמנות. אני מבקש רחמנות" (עמ' 15 לפרוטוקול).

באשר לנסיבות הקשורות בבצוע העבירות לפי סעיף 40ט(א) לחוק העונשין יצוין, כי האישום הראשון מלמד על מרדף ממושך שהתנהל אחר הנאשם בעורקי תחבורה מרכזיים, תוך שהנאשם היתעלם ממספר ניידות, עבר ברמזור אדום, ביצע עקיפות רכבים תוך נסיעה בשול, וגרם לרכבים לבלום ולסטות מדרכם.

בהיתחשב במגמת החמרה זו, המיתחם לו טען ב"כ המאשימה הוא אכן מתון, ויש לאמצו בהתאם לפסיקה רלבאנטית לנסיבות: ע"פ 3344/19 סאמר עיסא נ' מדינת ישראל [2.1.20]: המערער הורשע על יסוד הודאתו, בתום פרשת התביעה, ובמסגרת הסדר דיוני, בבצוע עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה תחת השפעת אלכוהול ואי ציות לרמזור אדום.

...

מכלול הפסיקה שנסקרה לעיל משקף קשת מקרים רלבנטיים, כאשר לאחר ביצוע הבחנות מתבקשות, ובהתחשב בעבירות הנוספות שביצע הנאשם כמתואר באישום השני, אני מקבלת את עתירת המאשימה וקובעת מתחם עונש הולם שנע בין 24- 48 חודשי מאסר בגין כל המסכת המתוארת בכתב-האישום.

חרף האמור, החלטתי ללכת כברת דרך נוספת לקראת הנאשם, בשל השיהוי בהגשת כתב-האישום, אשר מהווה את אחד הגורמים לכך שבינתיים חלפו למעלה משלוש שנים מאז ביצוע העבירות, העובדה שהנאשם נשא במאסר בפועל לפני שנים רבות – בשנת 2006, וכן לאור התרשמות שירות המבחן.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת את דינו של הנאשם כדלקמן: מאסר בפועל בן 24 חודשים בניכוי ימי מעצרו 3.9.19- 5.9.19; 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירות בהן הורשע; פסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך 24 חודשים מיום שחרורו ממאסר; על-מנת לאפשר מיון מוקדם, הנאשם יתייצב לנשיאת מאסרו בבית סוהר הדרים, או על פי החלטת שב"ס, ביום 5.2.23 עד השעה 10:00, כשברשותו תעודת זהות/דרכון וגזר-דין זה. על ב"כ הנאשם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם: מרים חייאיב רכזת מיון מוקדם – 074-7831077, מירב אבוחצירה רשמת מאסרים נדחים – 074-7831078.

עוד נטען, כי בשימוש בשירות זה לא ניתן לממש את זכותם של העיוורים לנסיעה חינם בתחבורה הציבורית, וכן כי ציבור העיוורים מופלה לרעה ביחס לציבור הקשישים, אשר להם ניתנת הנחה עבור שירות זה. לאחר שהוגשה התובענה והבקשה לאישור, הגישו המשיבות 1-2 בקשה לסילוק התובענה על הסף (להלן: "הבקשה לסילוק").

היות ושרות ה"באבל" הוא חדשני, ביקשה המדינה להסדיר את הפעלתו, הן ברמה הסטאטוטורית - באופן שיאפשר להסדיר את תנאי הנסיעה ועלותה, והן ברמה החוזית- מסחרית אל מול דן. לצורך כך, חוקקה המדינה הסמיכה סטאטוטורית להפעלתו של שירות ה"באבל" ולגביית תעריפים במסגרתו, ואלו עוגנו במסגרת סעיף 18 א' לתוספת הראשונה לצוו הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירי נסיעה בקוי השרות באוטובוסים ומחירי נסיעה ברכבת מקומית) (הוראת שעה), התשע"ט – 2018 (להלן: "צו הפיקוח"), שתוקפה עד ליום 31/12/20 .

אשר לעילת התביעה עליה נסמכת הבקשה לאישור, טוען המבקש, כי עילת התביעה מבוססת על סעיף 1 לתוספת השנייה לחוק התובענות הייצוגיות המאפשר הגשת: "תביעה כנגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעיסקה ובין אם לאו". נוסף על כך, או לחילופין, טוען המבקש, כי עילת התביעה נובעת גם מהוראת סעיף 19 נ"א לחוק שויון זכויות אשר בהתאם לה, הוא ויתר חברי הקבוצה זכאים לפצוי בשל הפלייתם והם אף אינם נדרשים להוכיח נזק, על מנת לזכות בפצוי הקבוע בחוק זה. המבקש מציין, כי בהערכה לקולא ועל דרך האומדנא עומד סכום תביעתו האישית על סך של 50,000 ש"ח. אשר לאומדן נזקיהם של יתר חברי הקבוצה, נטען כי תחשיב נזקיהם מעמיד את הנזק לחברי הקבוצה על סך של 6,000,000 ₪ וזאת, על דרך מכפלת סך 250 ש"ח שהמהווה על פי ההערכה את הנזקים הלא ממוניים ב – 24,000 שהוא מספר העיוורים הזכאים לתעודת ישראל החיים בישראל נכון לשנת 2015 על פי נתוני משרד העבודה והרווחה.

...

מכל המקובץ לעיל, מצאתי, כי דין הבקשה לסילוק על הסף להתקבל.

סוף דבר; אני מורה על דחיית התובענה האישית של המבקש על הסף, וכן על מחיקת התובענה הייצוגית והבקשה לאישורה על הסף, מהטעמים שפורטו לעיל.

המבקש ישלם למשיבות ביחד ולחוד הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 5,000 ₪.

כמו כן, הוסכם כי המשיבות יתחזקו את המושכר ובכלל זה ידאגו לטפול ולתחזוקת מערכות מיזוג האויר שבו וכן ימנעו "כל מפגע סביבתי במושכר ... [הנובע] מהפעלה במיתחם תחנת אוטובוסים מרכזית, לרבות מפגעי ... [זהום] אוויר" (סעיף 16(ו) לחוזה השכירות, מוצג 1 למוצגי המדינה).

באשר לתביעת המשיבות לתשלום דמי ניהול קבע בית המשפט קמא כי בהתאם להוראות חוזי הניהול, המשיבות אינן זכאיות לדמי ניהול בגין שירותים שלא ניתנו בפועל ועל כן, דחה את תביעתן בהקשר זה. כמו כן היתייחס בית המשפט קמא לטענות המשיבות בדבר שירותים שנאלצו לתת בפועל בשטחים צבוריים נוכח המשך השכירות בחלק מן המושכר, וקבע כי מדובר בטענה לפיצויים בשל הפרת חוזה מצד המדינה ואילו התביעה שהוגשה היא תביעה לאכיפת החוזה.

...

על כן, לא מצאנו כי יש הצדקה להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא בהקשר זה. באשר לקביעת בית המשפט קמא בפסק הדין המשלים כי על המדינה לשלם ריבית פיגורים בגין דמי הניהול שבהם חויבה עד לחודש ספטמבר 2011.

על כן, יש לקבל את ערעור המדינה בנקודה זו בלבד ולהורות כי עליה לשלם את דמי הניהול כאמור, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

סיכומו של דבר – הערעור והערעור שכנגד נדחים בזאת, למעט בכל הנוגע לסוגיית ריבית הפיגורים בגין דמי הניהול, לגביה מתקבל ערעור המדינה כאמור בסעיף 7 לעיל.

הרקע לתביעות לפניי תביעה ותביעה שכנגד הנובעות שתיהן ממערכת יחסים חוזית להפעלת אוטובוס נוסעים.

לשם אומדן ההכנסות של 2014, המומחה עשה שימוש בנתוני ההכנסות של 2015 מהפעלת האוטובוס במאזן הבוחן של הנתבעת (לא היה ברשותו מאזן הבוחן של שנת 2014, אלא רק דוחות כספיים, שלא הפרידו בין ההכנסות מהאוטובוס להכנסות מפעילות אחרת של הנתבעת.

...

ממכלול הטעמים האמורים, דין התביעה שכנגד להידחות.

לא שוכנעתי שזה המצב בעניין שלפניי.

סוף דבר: דין התביעה העיקרית להתקבל בחלקה, במובן זה שהנתבעת תשלם לתובעת סך של 45,563 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום 30.9.2015 ועד מועד התשלום בפועל.