תביעות השבה ושיפוי בגין נזקי רכוש בתאונת דרכים

מונחת לפני תביעה בגין נזק רכוש בתאונת דרכים ע"ס 41,922 ₪.

ב. מע"צ הוסיפה וטענה כי גם נתבע 1 הואשם והורשע בנהיגה בחוסר זהירות; אי שמירת מרווח; מהירות מעל המותר והתנהגות הגורמת נזק ; מדו"ח הבוחן עולה כי מצב הדרך ושדה הראייה לא היו הגורם לתאונה; הקשר הסיבתי נותק; על פי החוזה שלה עם הקבלן, הקבלן לקח אחריות על כל נזק תוך התחייבות לשפות את מע"צ; מע"צ הוסיפה וטענה כי היא מוטב על פי הפוליסה שהנפיקה מגדל לקבלן; על פי אישור קיום הביטוח מע"צ אינה נושאת בתשלום פרמיות או הישתתפות עצמית ולכן הכסוי הוא מהשקל הראשון.

א.נתבע 3 חזר בסיכומיו על מה שטען בכתב ההגנה והוסיף כי מנהל העבודה של הקבלן מר צ'רלי דהן נרשם ואושר על ידי משרד העבודה כמנהל ואחראי על עינייני בטיחות; נתבע 3 אינו מתכנן תנועה אלא מפקח הנדסי שפעל לפי תכניות שהוציא הקבלן , מה גם שהוא פעל כעובד של חברת וקסמן גוברין ולא ברור מדוע לא הוגשה התביעה נגדה; החזרה של המדינה מכתב האישום נגדו הייתה לאחר שמיעת ראיות ובהמלצת בית המשפט לאחר שהתברר כי האחראי על הבטיחות הוא מנהל עבודה של הקבלן ולא נתבע 3.

...

הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכום הנ"ל לפי החלוקה הבאה – נתבע 1 ישלם לתובעת סך של 40,922 ₪.

התביעה נגד נתבע 3 נדחית.

התובעת תשלם לנתבע 3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,500 ₪.

לפניי תביעה וכן הודעה לצד ג' בגין ניזקי רכוש עקב תאונת דרכים, שתיהן על סך 30,126 ₪.

לפיכך, מכוח יישום הוראות פוליסת הביטוח הנ"ל, דיני החוזים, חוק חוזה הביטוח וכל דין, חייבת צד ג' לשפות או לפצות את המודיעים לצד ג', בגין כל סכום שיחוייבו בבית המשפט, לרבות כל סכום שייפסקו נגדם בגין הוצאות משפט, שכר טירחת עורך דין והפרשי הצמדה וריבית על כל הסכום.

למותר לציין כי כתב ההגנה מטעם הנתבעים לא מעלה ולו רמז של טיעון עובדתי או הכחשה קונקרטית באשר למהלך התאונה ואחריות הנתבעים לה. הנזק בהתאם להסדר הדיוני, לדיון ההוכחות התייצב השמאי מטעם התובעת כדי להשיב לכל שאלה בעיניין הנזק.

...

תוצאת התביעה העיקרית נוכח כתב הגנה לאקוני וקצרצר אשר אין בו כל הכחשת אחריות הנתבעים לתאונה, נוכח ההסדר הדיוני מיום 10.5.2022 ונוכח אי סתירה כלשהי של סוגיית הנזק, דין התביעה העיקרית להתקבל במלואה.

הם אף לא הציגו כל טיעון מסוג 'הודאה והדחה' - קרי "אמנם המפרט עצמו לפי פשוטו אינו מקים כיסוי ביטוחי על התאונה דנן, אולם סבורים אנו כי ישנם טעמים קונקרטיים אחרים/נוספים שיש בהם כדי להביא את בית המשפט לקבוע שיש כיסוי ביטוחי", זאת לא נעשה.

ההודעה לצד ג' - נדחית.

מונחת לפניי תביעה כספית על סך 41,007 ₪ בגין ניזקי רכוש מתאונת דרכים שאירעה על פי הנטען בכתב התביעה ביום 13.9.19 בחיפה.

בתיק זה נערכו על ידי התובעת דו"ח חקירה מטעמה, שלא מנע ממנה לשפות את המבוטח על ידה באופן מלא בגין נזקיו, וכן שני דו"חות חקירה שנערכו על ידי משרד החקירות מטעם הנתבעת 1, הראשון ביום 21.3.20, והשני, דו"ח משלים מיום 31.1.23.

בחקירתו הנגדית על ידי ב"כ התובעת אמר תחילה (ע' 12, ש' 9): "הרגשתי שפגעתי. ירדתי, הסתכלתי, לא ראיתי נזק ונסעתי. בדיעבד מצטער שזה קרה", ובהמשך אישר (ע' 12, ש' 11): "אנשים שאני מכיר אמרו לי שפגעתי ברכב של מורדי". כשנשאל מתי סיפר לבעל הרכב בו נהג, מר יואב זגורי, על התאונה, השיב (ע' 12, ש' 14): "אם אני לא טועה יום אחרי התאונה אחרי שנודע לי. זה היה ביום שישי". בפתח חקירתו הנגדית על ידי ב"כ הנתבעת 1 נישאל (ע' 12, ש' 21): "ש. באותו יום שאתה מחזיר לו את הרכב אתה מספר לו שהייתה לך היתנגשות קלה עם האוטו?

...

חשוב מכך, התרשמתי ממכלול הראיות שהובאו לפניי כי טענת המרמה אינה מבוססת, וכי לא היה בעדותו של דהן להטות את הכף לטובת הנתבעת 1.

על כן כאמור, אני דוחה את טענות הנתבעת 1 למרמה כלפיה.

סיכומו של דבר התביעה מתקבלת במלואה נגד הנתבעת 1, ונדחית ללא צו להוצאות נגד הנתבע 2.

מונחת לפניי תביעתו של התובע, מר מואמן עירקי (להלן – התובע) נגד הנתבעים, מר סולטאן עמאר (להלן - הנתבע 1), והמבטחת שלו "הכשרה חברה לביטוח בע"מ" (להלן - הנתבעת 2), על סך של 50,812 ₪ בגין ניזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 17.4.21 ביישוב טירה.

הנתבע 1 אישר כי הוא "אשם" בתאונה, ובקש לחייב את הנתבעת 2 לייצג אותו ולשפות גם אותו בגין נזקיו, מכוח חובתה כמבטחת של רכבו.

בעיניין הנזק השיב עד התובע, אביו, כי הוא זה שטיפל בכל העניינים לאחר התאונה, וממילא שאלת קיומו של הנגרר (שכלל לא נטענה בכתב ההגנה), אינה משליכה לטעמי על שאלת האחריות לתאונה.

...

בכתב הגנתה מיום 22.3.22 טענה הנתבעת 2 כי יש לדחות את התביעה שהוגשה נגדה מחמת היעדר כיסוי ביטוחי בשל הכשלת בירור החבות מצד הנתבע 1 ומסירת מידע כוזב על ידו, תוך שהפנתה לממצאי דו"ח חקירה שנערך מטעמה, שעל פי הנטען מעלה סתירות מהותיות ביחס לנסיבות האירוע.

בנסיבות אלה, ומשלא הובאו על ידי הנתבעת 2 כל ראיות לעניין הנזק, ודו"ח החקירה הוגש שלא בשלמותו, יש לקבל את התביעה במלואה.

בסוגיה זו אין הכרעה, אך כשלעצמי אני סבור כי בכל הנוגע לאחריות בנזיקין, יש לבחון את פעולותיו של הנהג ברכב, ומאחר ששליטתו של הנהג בנגרר, "נגררת" תרתי משמע, לשליטתו ברכב הגורר, הרי שאת האחריות לתאונה יש לייחס לגורר ולא לנגרר.

סיכומו של דבר התביעה נגד הנתבע 1 נדחית ללא צו להוצאות.

ראובן (במקרה זה, מר עבד כבהא) הגיש תביעה נגד שמעון (במקרה זה, מר ראשד עתאמנה) בבית המשפט לתביעות קטנות בגין ניזקי רכוש שנגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים בה היו מעורבים שני רכביהם.

חברת הביטוח של ראובן שיפתה את ראובן בגין נזקיו, והגישה תביעת שבוב נגד חברת הביטוח של שמעון.

בחקירתו הנגדית נישאל אודות מיקום החניות ביחס לכביש ואמר (ע' 4, ש' 17): "לא הגעתי עדיין לנקודה שמתחברים לכביש. הגעתי כדי להישתלב לכביש אבל עדיין לא הגעתי לכביש ולא הפרעתי לתנועה שבכביש". הוא עומת עם העובדה שגירסתו אינה מסתדרת עם העובדה שברכב התובעת נימצאו סימני מעיכה ולא רק שריטות (ע' 4, ש' 4), וכשנשאל האם דיווח על התאונה לחברת הביטוח שלו, השיב (ע' 5, ש' 1): "סיכמנו ביחד שכל אחד יתקן את הרכב שלו, סה"כ כנף. הלכתי תיקנתי ב – 400 ₪ וזהו. בשביל מה לעדכן את חברת הביטוח ואח"כ אין לך פרמיות? אבא שלי היה צריך לדיווח, אני נהגתי ברכב שלו". לאחר ששבתי ובחנתי את עדויות הנהגים, ועיינתי בתמונות הנזק, מצאתי לנכון להעדיף את גרסת הנהג ברכב התובעת.

...

על כן, אני דוחה את הטענה המקדמית של הנתבעת.

על כן, אני קובע כי הנהג ברכב הנתבעים אחראי לתאונה.

סיכומו של דבר התביעה מתקבלת במלואה.