תביעות הדדיות להקטנה ולהגדלת מזונות

עפ"י ההלכה שבדין תביעה להפחתת מזונות לא נדונה כתביעה חדשה של הקטין למזונותיו, אלא זהו הליך שבו על העותר להקטנת/הגדלת החיובים, להוכיח שינוי נסיבות מהותי בין מועד עריכת ההסכם למועד הגשת התובענה, שינוי המצדיק הצורך בהתאמת סכום המזונות, אם להגדלה ואם להפחתה.

ראשית לציין כי כבר בהסכם הבהירו הצדדים כי הם יגלו גמישות הדדית בכל הקשור ליישום הסדרי השהות על מנת להבטיח טובת הילדים (ראה סע' 6.2 ו-6.7 להסכם הגירושין).

...

לאחר שבחנתי כל האמור והואיל כי: התובע לא עמד בנטל הראיה להוכיח שינוי במצבו הכלכלי – התובע כשל להוכיח כי הוא פועל למצות פוטנציאל הכנסתו כמו גם לא הוכיח היקף ושווי הרכוש אשר בבעלותו.

נחה דעתי לדחות התובענה.

סוף דבר התביעה נדחית, התיק ייסגר.

באת-כח המשיבה הדגישה מצידה כי: "חברתי אמרה, בהגינותה, שבעתיד אם תוגש תביעה להגדלת מזונות מעת שהילד יחזור מההוסטל, אז התוספת תחשב כמזונות. התוספת לדמי טפול זה בסכום 1,000 ₪ וזה בנוסף ל-2,400 ₪ מזונות. בתמורה לכך שהאיש לא יגיש תביעה לקזוז, אז נחזור בנו מהערעור. כאשר הילד יחזור לבית, אז לא נוכל להגיש תביעה להחמרה." לאחר הפסקת היתייעצות נוספת, הודיעה באת-כוח המשיבה כי המשיבה מקבלת את המלצת בית המשפט.

נטען, כי הסכמתו לותר על הגשת תביעה להקטנת דמי המזונות בעתיד משמעה ויתור מרחיק לכת בעל משמעויות כספיות נכבדות, וכי לא היה מקום להיתעלם מהתניית ההסכמה בהסדרת הוצאות המשפט הללו.

להצעה זו, שכללה ויתורים הדדיים כמובן, ניתנה הסכמת המבקש, וכדברי בית המשפט היתה מעיקרא במידה רבה ביוזמתו.

...

הכרעה לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי אין בידי להיעתר לה. אכן המדובר בבקשת רשות ערעור בעקבות פסיקתו של בית המשפט המחוזי שהיתה בפשרה המועמדת עתה בספק, אך גם אם רכיב זה לא בא לעולם בבית משפט השלום, מכל מקום התיק הוא גלגול שלישי; ואף לשיטה הנוקטת גמישות בסיטואציות מסוימות (וראו רא"ע 2108/13 אלבז נ' מיטל (2013) בפסקה ו'; בן נון וחבקין הערעור האזרחי 512-511 (מהדורה שלישית, 2012)) אין המקרה מצדיק זאת.

ואולם, אף למשאבים השיפוטיים ולסדר דיוני יש חשיבות רבה, כדי למנוע גחמות בעלי דין, ומתן אפשרות למבקש לחזור בו מהסכמה ברורה להסדר שהוצע לו, לאחר שלא חל כל שינוי בהצעה שהוצגה בפניו, ואשר על פניו לשיטתו לא היתה כשלעצמה הצעה מקפחת כל עיקר, עלול היה להוביל להתמשכות מיותרת של ההליך, ואין לדבר סוף.

נוכח האמור, אין מקום להיעתר לבקשה; המבקש ישלם הוצאות המשיבה בסך 2,500 ש"ח (כולל).

יובהר, הנתבע עזב את הבית כארבעה חודשים לפני סידור הגט שהם כחודשיים לפני מועד הגשת תביעות המזונות ההדדיות.

לאחר מכן דן הר"י מיגש בנוגע לתביעת המזונות של חמותו, וכתב את הדברים הבאים – "ואמנם ההוצאה שהיא אומרת שהוציאה על בתה בתורת שלאה הלוותה לראובן אביה הואיל וראובן אינו טוען בזה כי אם שאביו נתחייב בקניין לזונה וזה הקניין שטוען בו בלתי קיים כפי הדין להיותו קנין דברים, ולהיות שראובן יכול לומר אולי אבי הוא שהוציא עליה משלו והוא נתרצה מדעתו להשלים ייעודו וזן אותה, שאם היה הדבר כן לא הי' יכול לחזור בו מה שכבר נתן, על כן יש לראובן להחרים חרם סתם על מי שטוענת שהוציאה על קטנה זו משלה בדרך הלוואה לראובן זה והיא לא הוציאה עליה וטוענת שקר ולא תודה ואח"כ יתחייב לפרוע לה מה שהוציאה עליה בזמן שהלך ראובן זה אביה וכך הדין." כלומר הר"י מיגש חייב את האב לשלם את כל ההוצאות שהוציאה חמותו עבור הבת הקטנה (לאחר שהיא תישבע ותקבל בחרם על סך ההוצאות שהוציאה).

את דברי המהריב"ל הבאנו לעיל, וכאמור השאלה שם הייתה בעיניין בראובן שנשא אלמנה והוציא הוצאות למזונות חינוך בנה הקטן עד שהגדיל, ולאחר פטירתו בא ראובן לתבוע את הוצאותיו מנכסי הנער, ולאור דברי תשובת תרוה"ד הנ"ל, כתב המהריב"ל שיש לידון מדין מחילה, וזה לשונו – "ומתוך דברים אלו היה נראה לכאורה ולפום ריהטא (=בפשטות) דהוא הדין בנידון דידן שזה האיש ראובן מעולם לא שאל מהנער כלום, אם כן נראה שמחל אלא שראה אח"כ שמת הנער ועזב לקרוביו חֵילוֹ חשב בלבבו מחשבות להפרע מההוצאות שהוציא על הנער. ולפי דברי הרב הנזכר (=התרוה"ד) היה נראה לכאורה דלאוו כל כמיניה כיון שמחל פעם אחת (=שאינו יכול לתבוע כי כבר מחל לו).

...

ויש לתמוה שלכאורה תשובת הר"י מיגש הזו עומדת בסתירה לתשובת הבית יוסף הנ"ל. ואין לחלק בין מזונות אישה לבין מזונות הבת, מאחר שבדין פורע חובו של חברו לא מצאנו כל חילוק בין סוגי החוב שנפרע – בין אם זה חוב הלוואה, מזונות אישה או חוב בתו הקטנה (קטני קטנים שגם הוא חיוב גמור), וצריך ביאור.

נמצאנו למדים שהזן ומפרנס מעצמו יתום כדי שיקבל מעמד של אפוטרופוס עליו לדאוג לו לכל צרכיו ולא רק לתת לו סיוע ותמיכה למזונות ולמדור.

מחלוקת הרשב"ש והתרוה"ד על ה'תרומת הדשן' שחידש לחייב מי שפרנס יתומים, מצאנו חולק.

ב' בגין חוב שחייבת חברה א' חברת האם שלה, מסיבה שראיתי בזה קומבינאציה חשבונאית כי החברה מדווחת על בסיס מזומנים ולא רשמה הכנסה במקביל 180,000 ₪ שרשמו כהוצאה בחברה ב' בגלל שיטות דיווח 31 שונות של שתי החברות דבר שמביא להקטנת ערך הקבוצה ב- 180,000 ₪ ולכן מצאתי לנכון לנטרל את זה. ופעולה אחרונה, אני תיקנתי את התעודה לפיצויים לחברת חברה ג' בגין התחייבות ביתר שנרשמה לפיצויים לעובד החברה בשם --- שהוא אחיה של התובעת.

מדובר בכלים שלובים אי אפשר לומר שאתה לא לוקח בתחשיב משכורת ראויה למנכ"ל כשאתה עושה הערכת שווי לחבר ולייצר הון כי באותה נשימה צריך להמשיך ולמה אתה לא מוסיף במסגרת איזון המשאבים את אותו נטו שהיה נמשך בפועל כדי להגדיל את הנכסים של התא המשפחתי.

הנתבע הציג גרסאות סותרות באשר להוצאות הנטענות של אחותו: בכתב ההגנה בתביעת המזונות טען כי הילדים אכלו אצל הוריו והאחות סייעה בהכנתם; בכתב ההגנה בתביעה הרכושית דנן טען כי האחות הגיעה מעת לעת לבית הצדדים במסגרת עבודתה בחברה א' ולעיתים סייעה בבישולים, לאור טענת הנתבע כי התובעת הזניחה את הילדים; בתצהיר עדות ראשית של הנתבע טען כי הצטבר חוב משנת 2002-2009 לאור הוצאות יומיות של האחות עבור מזון והסעות של הילדים.

...

10 אשר על כן אני קובעת כי הנתבע זכאי לדמי שימוש ראויים מהתובעת החל מחודש 6/2013 ועד למועד פירוק השיתוף בפועל בשיעור של 4,750 ₪ בחודש.

מאחר והשמאות נערכה בהתאם למועד בו הוגשה התביעה והוגשה לבית המשפט בחודש 6/2017 ולא לפי המועד בו יחל תשלום דמי השימור ( 6/2013 ), אני מורה כי לסכום לא יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין, מאחר וסכום דמי השימוש הינו על "הצד הגבוה" לפי המועד המאורח בו נערכה השמאות ובכך יש פיצוי מקביל ל"פיצוי" בדמות הפרשי הצמידה וריבית לט 17 .

היו נפסקים בהתאם למועד החיוב החל מחודש 6/2013 סיכום אשר על כן, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי וקובעת כי התובעת חבה לנתבע דמי שימוש ראויים בסך של 4,750 ₪ לחודש, החל מחודש 6/2013 ועד למועד הפירוק שיתוף בפועל.

עניינו של פסק הדין בשלוש תובענות, אשר שתיים מהן הדדיות ועוסקות בתביעה להגדלת או הפחתת מזונות והשלישית בתביעה לאכיפת הסכם גירושין שהוגשה על ידי המערערת כאן כנגד המשיב כאן.

ביום 8.8.19 הגישה המערערת שלש תביעות כנגד המשיב, האחת לאכיפת הסכם הגירושין בכל הקשור לאיזון המשאבים, השנייה להגדלת דמי המזונות והשלישית לשינוי זמני השהות אצל המשיב, במקביל הגיש המשיב אף הוא תביעה להקטנת דמי המזונות.

...

בית המשפט קמא קבע, כי דין התביעה לאכיפת ההסכם בכל הקשור לאיזון המשאבים להידחות, שכן עובדתית כך נקבע, המערערת ויתרה בהתנהגותה על תביעה זו. אשר לשינוי נסיבות מהותי, המתבטא בכך שמשכורת המערערת גדלה ואילו זו של המשיב פחתה ושזמני השהות השתנו, מצא בית המשפט קמא לנכון להפחית את דמי המזונות והמדור ולהעמידם על סך של 1,300 ₪ לכל קטינה, לרבות, הוצאות מדור ובסך הכל 2,600 ₪ לכל חודש (לצד מחצית בהוצאות החריגות).

הכרעה לאחר שנתנו דעתינו לטיעוני הצדדים, נחה דעתינו, כי דין הערעור להתקבל בכל הקשור לסוגיית דמי המזונות.

אשר להליך שעניינו בשינוי הנסיבות וכאמור לעיל, דין הערעור להתקבל ולהלן טעמנו לכך בקצרה.

סוף דבר אפוא שהערעור מתקבל בכל הקשור לשיעור דמי המזונות, כך שאלו יוסיפו ויהיו בסך של 3,500 ₪ לכל חודש בצירוף מחצית ההוצאות החריגות ובהתאם להסכם הגירושין שקיבל כאמור תוקף של פסק דין ביום 9.11.2016.

נוכח התוצאה אליה הגענו ולפיה הערעור התקבלו בחלקו, אנו קובעים שסכום ההוצאות בהליך קמא יועמד על סך של 4,000 ₪ בלבד, חלף הסך של 8,000 ₪ שנקבע בהליך קמא ואלו יופחתו מסכום ההוצאות ושכ"ט עו"ד בהליך זה, אותו אנו מעמידים על סך כולל של 15,000 ₪.היתרה בסך 11000 תשולם על ידי המשיב למערערת.