תביעות הדדיות לביטול הסכם בשל כפיה

כל שכן כאשר ישנן כבר פסיקות חלקיות כנגד צד אחד והוא מסכים להתפשר שאין בכך משום כפייה, ועל זה נאמר בלשון חכמים "עביד איניש דזבין דיניה". החלטה לאור האמור תביעת האשה לחוסר סמכות ולביטול פסק הדין מחמת לחץ וכפייה נדחית על הסף.

לפיכך גם במקרה זה: כאשר הובהר בהסכם כי שני הצדדים סוגרים את כל ההיתדיינות המשפטית ביניהם הרי הם כמסכימים שלא ימשיכו לתבוע זה מזה שום חובות וטענות עבר שדנו בהם בבית המשפט, והיה ברור להם שבזה מסתיימים כל התביעות ההדדיות.

...

] יוצא אפוא כי [פלונית] זכאית בנוסף לקבוע בהסכם הגירושין גם להשבת סך של 22,500 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה עד לתשלום בפועל בגין אותם דמי שכירות שלקח [פלוני] וממשיך לקחת מהשוכר (בדירה ברחוב [א']).

יודע בית הדין וידעו הצדדים שמטרת ההסכם הייתה להגיע לסיכום שיסגור את כל התביעות, החובות והזכויות, ושבהסכם יסיימו הצדדים את כל ההתדיינות האישית והממונית ביניהם מבלי לתבוע זה את זה ומבלי להזדקק זה לזה.

מסקנות ומתן הוראות לפיכך מחליט בית הדין כדלהלן: נדחות טענות האישה למתן כתובה ופיצויי גירושין בסך 2,000,000 ש"ח בנוסף על העברת הדירות על שם האישה כפי הכתוב בהסכם.

א' – העובדות הצריכות לעניין: בשנת 2015 החלו להתברר בבית משפט זה מספר תובענות בין הצדדים (להלן: האיש, האישה, בני הזוג – בהתאמה), לרבות בעינייני: מזונות, משמורת (תביעות הדדיות), רכוש, שינוי מקום מגורי קטינים ואף תביעה כספית שהגישה האישה כנגד האיש ע"ס של כ 7 ₪ 100,000 ₪ בחודש ינואר 2016 .

" האישה, בשל אי קיומו של סעיף – ביום 14.11.18 לאחר כשנתיים ו - 9 חודשים ממועד פסק הדין – פנה האיש לבית משפט זה בתביעה לביטול ההסכם ובטול פסק הדין מכח שלוש עילות: הראשונה – ביטול מחמת המצאותה של ראיה חדשה שלא הייתה במועד פסק הדין (שיחת טלפון מוקלטת ומתומללת בין האישה לבין אחותה, אשר, לדברי האיש, מוכיחה כי האישה שיקרה לבית המשפט בעדותה במסגרת תביעת הוריו); השנייה – ביטול מחמת כפיה ועושק; השלישית – ביטול מחמת שנויי נסיבות מהותיים.

...

בשים לב לכל האמור לעיל, ובהתחשב בהוצאות שהושתו זה מכבר על האיש במהלך בירור 2 .

₪ התביעה, מצאתי לחייב אותו לשלם לנתבעת שכ"ט ב"כ בסך כולל של 25,000 אשר על כן ומכל המקובץ לעיל, הריני להורות כדלהלן: התביעה לביטול ההסכם – נדחית בזאת.

17 התובע ישלם לנתבעת שכ"ט ב"כ בסך כולל של 25,000 ₪.

התובע נהנה מההסכמים ומהשכירות במשך שנים, וכעת כאשר תמה תקופת השכירות על פי ההסכמים ומשהוגשו תביעות ההדדיות, מצא התובע להעלות טענות ביחס לתוקף ההסכמים.

סעיף 17(א) לחוק החוזים מגדיר: "מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה". סעיף 17(ב) קובע סייג כי "אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לעניין סעיף זה". כפייה וכפייה כלכלית - עסקית בפרט נדונו בפסק דינו המנחה של בית המשפט העליון בע"א 1569/93 יוסי מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(5), 705 (1994) (להלן: "עניין פנפורד". טענת הכפייה תעמוד לבעל דין "במקום בו נשללת ברירת אמת מן הצד התם לחוזה, במקום בו "נאלץ" צד להיתקשר בחוזה עקב "כורח מיידי ולוחץ" (pressing need) אשר נילווה לקפוח (או לאיום בקפוח) זכות חוקית הקנויה למאולץ.

...

סיכומו של דבר: התובע יפנה את המושכר עד לתאריך 30.12.22.

התובע ישלם לנתבעים את הסכומים הבאים: סך של 41,400 ₪ עבור 23 החודשים מחודש 12/2014 ועד לחודש 10/2016, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למתן פסק הדין, בסך 47,097 ₪.

התובע ישלם את הסכום לחשבון הנאמנות המשותף של כלל הנתבעים תוך 30 ימים, ולא הסכום יישא ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

הפסיקה נקטה גישה זהירה ודווקנית לגבי אפשרות ביטולם של הסכמי גירושין מפאת אילוץ ועושק (ר' מ"א (מחוזי תל אביב-יפו) 4504/90 פלוני נ' אלמוני (נבו 29.03.1993) וההפניות שם), שכן, הסכמי גירושין וממון מתאפיינים, מטבעם, בפשרות וויתורים הדדיים בין בני זוג החפצים לסיים את נישואיהם, שתנאיהם נראים אומנם על פניהם כגרועים מבחינה אובייקטיבית, אך אלה מושפעים משאר ההסכמות והוויתורים בין הצדדים, וכן מהרצון להחיש את הגירושין (ר' בג"ץ 2609/05 פלונית נ' ביה"ד הרבני הגדול לערעורים (נבו 31.05.2011).

"בכתב התביעה ובסיכומים משתמשת ב"כ האשה בערבוביה בטענות הן לעניין ביטול הסכם מחמת פגמים בכריתתו, והן בטענות לביטול הסכם מחמת הפרתו המאוחרת. יאמר מעתה, אין מקומן של טענות אלה לדור בכפיפה. הרי, אם טוענת האשה לביטול של ההסכם מחמת טעות, הטעייה, כפייה או עושק טוענת היא למעשה כנגד תקפות ההסכם, בעוד אם טענתה היא כי אחד הצדדים הפר מהותית את ההסכם, לאחר כריתתו, המשמעות היא ההסכם תקף וכי ידעה האשה מראש על מה היא חותמת, וקיבלה את הדברים כמות שהם בעוד הוראות ההסכם הופרו מאוחר יותר". ור' גם: תה"ס (מישפחה תל אביב-יפו) 64455-11-16 א.ג נ' י.ג (3.12.2017) (פורסם בנבו).

...

מכל הטעמים לעיל, תביעת האיש לביטול הסכם הגירושין נדחית.

תביעת האישה להליכי ביצוע ההסכם: נוכח הכרעתי ולפיה תביעת האיש לביטול ההסכם נדחית, ובשים לב שטענות ההגנה של האיש בתביעה להליכי ביצוע כרוכות אחר טענותיו לביטול ההסכם, מצאתי כי דין תביעת האישה להתקבל.

סוף דבר תביעת האיש (תמ"ש 58126-10-20) נדחית.

בתביעה העיקרית עתרו המשיבים לביטול הסכם השתוף מחמת טעות בכריתתו, ואילו בתביעה שכנגד ביקשו המערערים לאכוף את הסכם השתוף בדרך של חיוב המשיבים להסיר את היתנגדותם לבקשה להיתר, להודיע על הסכמתם למתן ההיתר ומינוי שמאי מכריע לבחינת קיומו של נזק ותשלום פיצויים.

בתוך כך, בית המשפט דחה את טענת המשיבים כי הם זכאים לזכויות בגג הבניין ולחלק מזכויות הבנייה העודפות שלא נזכרו בשומת קינן, לנוכח נוסחו הברור של הסכם השתוף המלמד כי המשיבים ויתרו על זכויות אלה; נדחתה בקשת המערערים למנות שמאי מכריע שיקבע אם למשיבים נגרם נזק כתוצאה משינוי התוכנית ויעריך את הקף הנזק; נקבע כי אין בהוראת סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, המאפשרת להשלים פרטים שלא נקבעו בחוזה, כדי להועיל בנסיבות המקרה; וכי טענת המשיבים שניתן לבנות שתי קומות נוספות בלבד ללא התקנת מעלית לא הוכחה, וממילא סעד הכופה פיתרון זה על המערערים לא נתבקש.

מדובר בחוזה שבו מרכיב שתוף הפעולה ההדדי הוא מרכזי, כדי להוציא לפועל מיזם, שמבחינה רעיונית, גם אם לא פורמלית, מבטא סוג של שותפות (ראו והשוו: ע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ס.ע.ל.ר חברה לבנין בע"מ, פ"ד נב(1) 210, 228-227 (1998)).

...

בהינתן המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים, איני נעתר לסעד הנוסף שביקשו המערערים בדבר מתן היתר לפיצול סעדים, וערעורם בנקודה זו נדחה.

סוף דבר, שמכל הטעמים המפורטים לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור כמפורט בפסקה 15.

אף אני סבורה כי כוונת הצדדים בעת חתימת החוזה הייתה לשתף פעולה על מנת לנצל את מלוא זכויות הבנייה לטובת כלל המעורבים.