בתאריך 18.12.2015 החלו הרוכשים, ה"ה גד אלגאוי ושרון כחלון, לשפץ את המקום (באותו שלב – ללא הסכמה מפורשת מצד הנתבעת לחילופי הבעלים של בית העסק אשר הופעל על ידי התובע) כאשר במהלך עבודות השפוץ תלו הרוכשים בחזית העסק הודעה כתובה שזו לשונה :
"לקהל לקוחותינו אנו סגורים לטובת שיפוצים
במסגרת סיכומיו שינה התובע את טענותיו בכל הנוגע לשעור נזק הממון אשר נגרם לו בהדגישו כי הנו מודע לכך שלא עלה בידו להוכיח באופן מוחלט את כמות המנויים המצויים בידי לקוחות העסק ולכן הנו עותר לכך כי ביהמ"ש יפסוק על דרך האומדנא כי פיצוי בסכום של 100,000 ₪ משקף את נזקיו, וכל זאת מבלי להתייחס בסיכומיה לראש התביעה אשר עניינו נזק לא ממוני (עגמת נפש).
חוזים אלו מנסים ליצור במסגרתם שלהם איזון בין הצורך בודאות וצפיות לבין הצורך בגמישות ויכולת היסתגלות לתנאים משתנים כאשר איזון זה מושג על-ידי אמצעים מגוונים ובהם קביעת מנגנונים לשינוי תנאי החוזה והשלמתם, קביעת אמות מידה לחלוקה הדדית של סיכונים וקביעת דרכים לפיתרון מוסכם של מחלוקות תוך המשך קיום היחסים החוזיים (ראה : ע"א 9784/05 עריית תל-אביב נ' ידידיה גורן ואח' מיום 12.8.2009).
מנגד, התובע טוען הוא כי אינו חייב לנתבעת סכומי כסף נוספים מעבר לסכומים אותם שילם לה וכי מעדויותיהם של אנשי הנתבעת, מר ליבה וגב' מזרחי, עולה כי הנתבעת לא הוכיחה שהוא חייב לרשות המקומית כספים בשל אי תשלום חיובי ארנונה ו/או כי הרשות המקומית פנתה אל הנתבעת בדרישה לשלם חוב זה.
פרק 6 להסכם השכירות שכותרתו "מיסים ותשלומי חובה" מטיל על השוכרים את החובה לשאת בתשלום מלוא תשלומי המיסים, ההיטלים, האגרות ותשלומי החובה לרבות תשלומי ארנונה עירונית ואגרת פינוי אשפה החל ממועד תקופת השכירות.
...
שנית, עיקר טענתה של הנתבעת ולפיה הערבות נועדה לצורך הבטחת תשלום חובותיו של התובע כלפי הרשות המקומית הינה טענה אשר דינה להידחות אף היא.
אשר על כן, הנני מוצא לנכון לקבל את תביעת התובע בגין ראש פרק זה ומשכך הנני מורה על ביטולה של הערבות הבנקאית האוטונומית אשר הועברה לידי הנתבעת, ומורה על השבתה לתובע בתוך שבוע ימים מקבלת פסק הדין.
סוף דבר :
התובענה מתקבלת באופן חלקי כאשר מחד דינה של התובענה הכספית להידחות ומאידך דינה של התובענה למתן סעד הצהרתי להתקבל.
