תביעות הדדיות בין עורך דין ללקוח: רשלנות מקצועית ושכ"ט

תביעות הדדיות שעניינן תשלום שכר טירחת עורך-דין.

גם על פי הסכם התביעה השטרית טוענים הנתבעים כי התובע לא זכאי לתשלום כלשהוא בשל מספר טעמים, ביניהם, כי התובע התרשל בניהול ההליך, התפטר במהלכו ולא גבה דבר עבור הנתבעים במסגרתו.

זכות זו של עורך הדין לתשלום שכר עבור שירות מקצועי שהעניק ללקוח, עשויה לקום משני מקורות נורמאטיביים.

האחד, דיני החוזים, וזאת כאשר השרות ניתן על פי הסכם שנחתם בין עורך הדין ללקוח אשר מסדיר את זכותו של עורך הדין לקבל שכר עבור שירותיו.

בדיון שהתקיים ביום 12.9.2021 בתביעה השטרית הסכימו הצדדים כי יינתן פסק דין על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט וזה אכן ניתן ביום 17.9.2021 (נספח יז', ע' 75-77 לתצהיר הנתבעים), במסגרתו חוייב מר אבו ע'אנם לשלם לנתבע 33,000 ₪ בצרוף הוצאות ושכר טירחת עורך דין בסכום כולל של 4,000 ₪.

הלכה פסוקה היא כי כאשר הסכם הייצוג קובע הסדר בדבר שכר טירחה מותנה ולצידו הוראה המחייבת את הלקוח לשלם לעורך הדין סכום כספי העולה במידה ניכרת על השכר הראוי במקרה שהלקוח יחליט לפטר את עורך הדין לפני גמר ההיתדיינות מכל סיבה שהיא, חוטאת בשניים.

...

לאור כל האמור לעיל, התביעה העיקרית על כל רכיביה נדחית.

אשר על כן, דין התביעה שכנגד להתקבל.

סוף דבר התביעה העיקרית נדחית.

בית משפט השלום בירושלים תא"מ 58894-03-19 חרר ואח' נ' ידיד עורך דין ואח' תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כבוד הרשמת הבכירה אביגיל ון-קרפלד תובעת רחל חרר נתבע דוד ידיד עורך דין החלטה

בתמצית ייאמר, שתביעת התובעת היא כספית בגין רשלנות מקצועית נטענת של הנתבע.

אין מניעה שחברת עורכי דין תתקשר עם לקוחות, אך נידרש יותר ממה שעשה הנתבע כדי לגלות את הדבר ללקוחות.

אין הנתבעת יכולה לאחוז בחבל משני קצוותיו- מצד אחד במסגרת התביעה שהגישה לכפור בזכותו של הנתבע לקבל שכר טירחה ולדרוש השבה של כל הסכום ששולם על ידה ומצד שני לטעון כי היא זכאית לקבל את ההנחה עליה הסכימו הצדדים.

במועד מתן ההנחה טרם תוקן החוק המסדיר השבה ואין מניעה שהצדדים יסכימו שלא להגיש תביעות הדדיות הן במפורש והן במשתמע.

...

טענת התובעת שיש לאפשר לבתה להעיד במקומה נדחית.

בגין דחיית הטענה תשלם התובעת לנתבע סכום של 1,000 ₪ טענת הנתבע שיש להעביר את התיק לבית משפט השלום בתל אביב נדחית.

בגין דחיית הטענה ישלם הנתבע לתובעת סכום של 1,000 ₪.

לפניי תביעה להשבה כספית בשל טענה לרשלנות עו"ד, הבטחת עורך דין השבה זו , והפרתה , וכן בגין ניזקי ייצוג .

עורך הדין התחייב להשיב 10,000 ₪ לתובע ולא עשה כן. עיקר תמצית טענות הנתבע : הנתבע טוען לניהולו המקצועי והראוי של ההליכים הנזיקיים לטובת התובע .

העידר כל ראיות לטענה מטענות התובע לרבות חוות דעת מומחה המוכיחה רשלנות , להעדר הסכמה בסופו של יום לסיומה של המחלוקת על דרך הפשרה ,לאיומים והתנהלות חריגה כלפיו עד כדי תלונתו של עורך הדין למשטרת ישראל כנגד הלקוח .

התובע לא הגיש מסמכים המוכיחים רשלנות , חישוב שגוי של שכ"ט או הסכמה של הצדדים להתחייבות או הסכמה בגמירות דעת סופית .

יש להניח כי לו הייתה גמירות דעת מרצון , היה גם חוזה בכתב ש" אין כל דרישות הדדיות " בחתימת הלקוח ועורך הדין – מיסמך שכזה לא הוצג .בכתב ההגנה טען הנתבע ל" העידר הסכמה " ובדיון טען ל" הסכמה תחת לחץ ואיומים " . איומים בשיח בין הצדדים היו עובדתית . לא הייתה הסכמה וגמירות דעת סופית , גם אם רצון לסיים הפרשה בהשבה מצד הנתבע היה גם היה.

גם רצון לסיים מחלוקת בין עורך דין ללקוחו באופן חיובי , וגם על דרך הפשרה , יכול שיגדע באבו בהתנהגות לקוח כלפי עורך דין , וכאשר מערכת היחסים חורגת משיח גם אם קשה עניינית , יש לשקול היטב אומד דעת הצדדים, גמירות הדעת , האפשרות להכיר בחזרה של צד מהצעותיו ומרצון טוב , וקיומן של נסיבות חריגות שגם ולו הייתה הסכמה לפנים משורת הדין היה מוצדק לחזור מהסכמה זו. ( ש 9-10 עמ' 5 לפרוטוקול , וכן ש 29 עמ' 5 לפרוטוקול וכן עמדת לישכת עורכי הדין נ/ 3 ) .

...

היעדרותה של עורכת הדין אינה פועלת לטובתו , ו" המוציא מחברו עליו הראיה ", בית המשפט אינו רואה במונח לפניו חזות הכול , אולם באין מנוס "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות " ואין הוא יכול לראות מה שבוחר התובע בעצמו למנוע ממנו מלראות .

לאור כל האמור , רשלנות לא הוכחה .

" לאור האמור , הריני מורה כדלקמן : · התביעה נדחית .

סעיף 88 לחוק לישכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961 קובע כי "להבטחת שכר טירחתו ולהבטחת החזרת הוצאות שהוציא, רשאי עורך דין לעכב תחת ידו כספי הלקוח שהגיעו לידו בהסכמת הלקוח עקב שרותו ללקוח, פרט לכספים שניתנו לו בפיקדון או בתור נאמן וכל עוד הוא נאמן עליהם שלא לטובת לקוחו בלבד, ופרט לכספי מזונות לאישה ולקטינים, וכן רשאי להוא לעכב נכסים ומסמכים של לקוחו שבאו לידיו עקב שרותו ללקוח; ובילבד שהגיש תביעה על שכר טירחתו או הוצאותיו תוך שלושה חודשים מיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את מה שעוכב כאמור". כפי שנקבע בע"פ 1075/98 מדינת ישראל נ' אופנהיים, פ"ד נד(1) 303: "היחסים בין עורכי-דין ללקוחותיהם, בכל הנוגע לכספים שמחזיקים עורכי -דין עבור לקוחותיהם, מוסדרים בחוק לישכת עורכי הדין, המשקפים את חובות עורכי-הדין כנאמני לקוחותיהם.

כפי שציין כבוד השופט עמית ביחס לבחינת היתנהגות רשלנית בע"א 9705/11 ‏גלט ברקוביץ נ' קרא, פסקה 25 (21.10.2014): "בבואנו לבחון את המקרה שלפנינו באספקלריה של דיני הנזיקין, שומא עלינו להישמר שלא לחטוא בנטיה הטבעית של בחינת הדברים על פי מבחן התוצאה ובחכמה לאחר מעשה. בבחינת רכיב ההתרשלות, יש לבחון את סבירות ההיתנהגות בעת התרחשותה, על פי הידוע 'בזמן אמת' ולא בדיעבד...". כפי שעוד פסק כבוד השופט עמית בע"א 7633/12 קבוצת גיאות בע"מ נ' גולדפרב לוי, ערן, מאירי, צפריר ושות', עורכי דין בע"מ (16.9.2014): "כאשר בייעוץ משפטי הנוגע לסכסוך משפטי או הליכי משפט או מעין-משפט עסקינן, הרי שדרכו והתנהלותו של עורך הדין נבחנת ביתר גמישות. ודוק: עורכי דין אינם חסינים כמובן מפני תביעת רשלנות מקצועית גם בהליכי משפט.... אולם בהיתחשב בדינאמיות של הדברים, בהיתחשב בכך שעורך דין נאלץ לעיתים לקבל החלטות תחת לחץ זמן וב"ערפל הקרב", בהיתחשב ביחסי האמון בין עורך הדין ללקוח, ובהיתחשב במרווח התימרון ושיקול הדעת שמוקנה לעורך הדין לגבי אופן ניהול הסיכסוך או ההליך – בהיתחשב בכל אלה, הטלת אחריות על עורך דין במסגרת הליך משפטי או במסגרת הליכים מחוץ לכתלי בית המשפט, צריכה להעשות בזהירות ותוך בחינה קפדנית של הדברים.

משהפר הנתבע את ההסכם הפרה יסודית, ובהתאם לסעיפים 2 ו- 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א- 1970 התובעים היו זכאים לבטל את החוזה ולהפסיק את ייצוג הנתבע תוך השבה הדדית: התובעים זכאים לתמורה בגין עבודתם על פי ההסכם עד לאותו מועד – הן על יסוד דרישת 22.7.2020 והן על יסוד דרישת ההמשך מיום 2.10.2020.

...

בהעדר ראיה בדבר השכר הראוי שיש לפסוק בגין משלוח מכתב התראה בהליך כמו הליך גפן, אין לי אלא לקבוע כי התובעים לא הרימו את הנטל להוכחת השכר הראוי, ועל כן יש לדחות את תביעתם בכל הנוגע לתשלום שכר הטרחה בהליך גפן.

לסיכום: תביעת התובעים מתקבלת באופן חלקי.

התביעה שכנגד נדחית.

בת"א 55818-03-21 עותר התובע (הלקוח) לקבלת פיצוי מהנתבע (עורך הדין) בטענה לרשלנות מקצועית אגב עריכת הסכם גירושין, וכן להשבה של שכ"ט ששולם לעוה"ד אגב מינויו ככונס נכסים בהליך פירוק שתוף במקרקעין; בת"א 63622-12-21 עותר עורך הדין לחייב את הלקוח בתשלום יתרת שכ"ט לו לטענתו זכאי במסגרת הליך כנוס הנכסים בו מונה ככונס.

בעיניין חוטר ישי עמד בית המשפט על מהות הדברים אשר יפים גם לענייננו כאן: "יהא הדבר אשר יהא, ואין אפשרות לקבוע מימצא בעיניין זה, חיננזון אינו יכול לנקוט דרך קיצור זו, המקבלת מראש את דעתו שהחיובים שבהם חויבו האגודות היו עומדים על כנם בעירעור, כי הסכום הנטען נכון הוא, וכי לא הייתה אפשרות גבייה מאיסתא. בין שתאמר שהקשר הסיבתי בין הרשלנות הנטענת לתוצאה לא הוכח או נותק, כפי שהתבטא בית-המשפט המחוזי, ובין שתאמר שחיננזון מנוע מלנקוט דרך זו, דין עירעורו של חיננזון בנושא הרשלנות המקצועית להדחות. אין אפשרות לקבוע בהליך שלפנינו, ולו לפי מאזן ההסתברות, כי אילו תבע חטר-ישי את איסתא ליינס לתשלום חובה של איסתא היה חיננזון זוכה, בסופו של יום, ב-22,000,000 ש"ח, וכי אילו נמשכו ההליכים לא היה עולה בידו להפרע מאיסתא." באותו עניין עמד בית המשפט גם על החובה המוטלת על הלקוח להשלים את הבירור המשפטי מול החייב האמתי עד תום, בטרם יפנה לעורך הדין בתביעת רשלנות מקצועית, בין היתר, כחלק מהחובה המוטלת על הניזוק להקטין את נזקיו (ההדגשות אינן במקור): "חיננזון מבקש שנחייב את חטר-ישי לשלם לו בגין רשלנות מקצועית במקום החיובים המוטלים לטענתו על החייבים האמתיים. אכן, קיומם של חיובים שלא ניתן לגבותם אינו שולל את האפשרות להוכיח, במקרים מתאימים, רשלנות של עורך-דין בדרך של קביעה, ולו לפי מאזן ההסתברות, בשאלה "מה היה קורה אילו" נהג עורך-הדין כהלכה: כך נעשה למשל בע"א 8001/95 קורן נ' ויסברג, עו"ד [7], שניתן בעירעור על פסק-דיני בבית-המשפט המחוזי בת"א (י-ם) 369/93 קורן נ' ויסברג, עו"ד [8].

ת"א 63622-12-21 – תביעת הנתבע לתשלום מלוא שכ"ט בגין הליכי הכנוס: בשים לב לתוצאה אליה הגעתי לעיל, לפיה אין כל בסיס לטענה בדבר בטלות הנספח להסכם שכר הטירחה, הרי שהכרעה זו נכונה גם ביחס לטענות עו"ד שיבר, כפי שהעלה בתביעתו כנגד התובע לתשלום מלוא שכ"ט הכונס, שכן גם תוקפו של כתב הויתור הוא הדדי ועו"ד שיבר מחויב ומוגבל מכוח אותו נספח באשר לסילוק הטענות וויתור על התביעות.

...

לטענת התובע, עו"ד שיבר התרשל מקצועית ובעקבות התרשלותו נאלץ לשאת בתשלום היטל ההשבחה כתוצאה מהעברת זכויותיו בבית המגורים לידי הגרושה; עוד טוען התובע, כי על עו"ד שיבר להשיב חלק משכר הטרחה ששולם על ידו בקשר עם כינוס הנכסים של בית המגורים, זאת, משום שבסופו של דבר לא התקיים הליך כינוס נכסים, ובית המגורים לא נמכר במסגרת הליך כינוס נכסים, אלא זכויותיו הועברו לגרושה.

אלא שלא זו בלבד שעו"ד שיבר לא עותר לביטול הנספח להסכם שכר הטרחה, במסגרת כתב ההגנה שהגיש בתביעת התובע, מבהיר עו"ד שיבר, ברחל בתך הקטנה, מדוע הנספח להסכם שכר הטרחה שריר וקיים, ומדוע אין לאפשר לתובע להשתחרר מההתחייבות שנטל על עצמו בהסכם.

סוף דבר מהטעמים המפורטים לעיל, מצאתי כי דין שתי התביעות להידחות – וכך אני מורה.

אבהיר, כי לא נעלמו מעיני כל יתר טענות הצדדים בשתי התביעות, אולם לא מצאתי כי יש ביתר הטענות כדי לשנות מהמסקנה או התוצאה הנ"ל, ומשכך גם לא מצאתי להידרש להן באופן פרטני.