תביעות הדדיות בין עובד ומעסיק: פיצויים, הלוואות ועסק מתחרה

התובע טען שעל פי הסכם העבודה, סעיף אי התחרות חל רק בעת קיום יחסי עובד מעביד שהסתיימו ביום 2.11.2011.

סעיף 4 להסכם פרוק השותפות קובע כדלקמן: "החל מתאריך 1.11.07 יישא מנדי לבדו בכל החובות וההתחייבויות של הספקים שפרטיהם מופיעים בנספח א' וכמובן בכל החובות וההתחייבויות של העסק מאותו מועד. למניעת ספק, ההתחייבויות הנ"ל כוללות גם חוב למע"מ אם קיים בגין השותפות וביטוח לאומי ומס הכנסה בגין העסקת עובדים ע"י העסק שאינם הצדדים לעסקה." סוגיית ההלוואה אינה נזכרת בסעיף זה ולא ביתר סעיפי ההסכם.

התביעה שכנגד – פיצוי בגין גזל עיסקאות הנתבעים טוענים שהתובע חתר תחתיהם עוד טרם סיים עבודתו עבורם על מנת להשיג לעצמו עיסקאות ולקוחות, כמפורט להלן: אירנה ויעקב וודיסלבסקי, שהיו לקוחות העסק.

העובד והמעביד אינם יריבים הניצבים משני עברי המתרס וחובתם ההדדית היא שלא להמצא בנגוד אינטרסים (ראו: בג"צ 59/80 שירותי תחבורה צבוריים באר שבע נ' בית הדין הארצי, פ"ד לה(1) 828; דב"ע נה/3-145 מדינת ישראל, משרד השיכון - יעקב בוכריס, פד"ע לו 1; דב"ע נג/3-17 טוני טועמה - טכנו גומי ליסיצקי בע"מ ואח', פד"ע כה 227; בג"צ 1683/93 יבין פלסט בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז (4) 702; עס"ק 400024/98 הסתדרות העובדים החדשה - צים חברת השייט הישראלית בע"מ, פד"ע לו 97; מנחם גולדברג, "תום לב במשפט העבודה" בתוך ספר בר ניב (הוצאת רמות, תשמ"ז) עמ' 139; אלישבע ברק "עקרון תום הלב במשפט העבודה" בתוך: ספר ברנזון (חלק שני, הוצאת נבו, תש"ס) עמ' 499; רות בן ישראל, דיני עבודה (כרך ב', בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ב עמ' 541).

נוסיף כי יש להבחין בין מקרה בו מבקש עובד לעזוב את מעסיקו ולעבוד אצל מעסיק אחר לבין מקרה בו מבקש עובד לנצל את הידע המסחרי שרכש אצל מעסיקו על מנת להקים עסק מתחרה, שאז מדובר בנסיבות מחמירות יותר (ע"ע 292/99 עמיחי - חברת יוסי גולדהמר בע"מ פד"ע לה' 204, 215).

...

מכל האמור לעיל עולה כי ככלל ידע, ניסיון והכישורים של אדם אינם נופלים לגדר "סוד מסחרי". בפסיקה נקבעו מספר מבחנים לצורך הקביעה כי מידע מסוים הוא סוד מסחרי: המידע צריך להקנות יתרון מסחרי לבעליו (ת"א 184/93 זנלכל בע"מ נ' פרי טעים בע"מ ואח', פ"מ נ"ה (1) 313); המידע צריך להיות סודי ולא נגיש לציבור או מידע שיצירתו וגיבושו כרוכים בהשקעה של זמן, ממון ומאמץ (ת"א 2056/06 במברגר רוזנהיים בע"מ נ' שליט כהן יורם, 26.6.12); יש להביא בחשבון את המאמץ והזמן של התובע שהושקעו במשיכת הלקוחות ואת החיסכון בהשקעה למי שנגלה לו הסוד המסחרי (ע"ע 1141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ - פודליין בע"מ, פד"ע לח 72, 80-81).

בסיכומו של דבר, איננו סבורות שבנסיבות אלה יש לחייב את התובע בתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק ועל כן דין רכיב זה של התביעה להידחות.

בענייננו לא הוכח דבר קיומו של "פרסום" ולפיכך יש לדחות רכיב תביעה זה. לסיכום נוכח האמור לעיל על הנתבעים לשלם לתובע סך של 9,000 ₪ בגין החזר ההלוואה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.12.11 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

הסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין (סע"ש 4263-10-17) בין הצדדים שלפניי היתנהל הליך משפטי אחר לפני כב' הש' שרון אלקיים, נציג ציבור עובדים מר דקל ונציג ציבור מעסיקים מר אפל (סע"ש 4263-10-17), במסגרתו הגיש הנתבע בהליך זה (שהיה התובע בתיק הקודם) תביעה כנגד התובעים בהליך זה (שהיו הנתבעים בתיק הקודם) בטענה לזכאותו לזכויות סוציאליות וכספיות הנובעות מקיומם של יחסי עבודה.

הצדדים הגיעו להסכם פשרה במעמד דיון ההוכחות שקבל תוקף של פסק דין ביום 18.6.19: "לסילוק סופי ומוחלט של כל הטענות והתביעות ההדדיות של הצדדים, מכל מין וסוג שהוא, עבור תקופת העבודה וסיומה למעט טענות הקזוז של הנתבע העניין הלוואה וחוב בגין משקאות כפי שפורטו בכתב ההגנה, ומבלי להודות בכל חבות וכל טענה, ישלם הנתבע לתובע פצויי פיטורים בסך של 46,000 ₪.

פסק הדין שניתן בהליך הקודם עוסק כולו ביחסי עבודה והוא סיים את כל המחלוקות והתביעות ההדדיות שבין הצדדים עבור תקופת העבודה וסיומה.

התביעה בגין גזל סוד מסחרי בכתב התביעה טען התובע כי הנתבע הועסק בעסק של הסב במשך תשע שנים, ולאחר מכן פתח עסק מתחרה וגנב מהתובע את רשימת הלקוחות של העסק.

...

לפיכך לטענתו מעשה בית דין חל על כל רכיבי התביעה של התובע ודינה להידחות.

במקרה דנן, לאור הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין ואשר החריג באופן מפורש את שני הרכיבים האלה, וכן לאור בקשתו של התובע למחיקה, אנו סבורים כי יש למחוק את התביעה של התובע בגין שני רכיבים אלה בשל חוסר סמכות עניינית.

סוף דבר – הבקשה לדחייה על הסף מתקבלת בחלקה בכל הנוגע לעילה בגין עוולות מסחריות (גזל סוד מסחרי).

כל שעומד לדיון בפני: הן ההפרות ההדדיות הנטענות של "ההסכם" אשר בעקבותיהן הוגשו התביעות ההדדיות.

הקשר בין הנתבעות בכתב התביעה נטען: "17. בחקירה מקצועית שנעשתה ע"י התובעת, התברר, כי מר שלום ספיר שהנו הבעלים העקרי בנתבעת 1, באמצעות ילדיו, אילן ואיתן ספיר, הקים שתי חברות אשר אחת מהן מתחרה באופן ישיר בפעילות חברת אם.אס.דנטל סיסטמס בע"מ ובנגוד מוחלט לתנאי ההסכם שנחתם בין התובעות לנתבעת 1 ביום 9.5.10.

בנוסף, הוא בעל מעבדה גדולה – "שנגל" - המעסיקה כ-30 עובדים, ומבצעת מיגוון עבודות בתחום טכנאות השיניים, באמצעות מכשירים שונים.

לא קבלתי הסבר המניח את הדעת, הנתמך בראיות אובייקטיביות ומהימנות, מדוע דוקא בסמוך לאחר הגשת התביעה, מבוצע תשלום זה. קשה גם לאמץ ולקבל את גירסת אלכסנדר אייזנברג השותף ב-50% במניות "שנגל" ובניהול החברה, שהוא לא היה מעורב כלל בקביעת דמי השכירות, כך גם שהוא לא ביקר כלל במשרדי הנתבעת 2/"דנטל", הממוקמת בבניין "שנגל". כדבריו: "אף פעם לא הייתי שם". קשה לי גם לקבל ולאמין, שהנתבעת 1 "שנגל", הייתה מאפשרת לנתבעת 2 "דנטל", לנהל מ"בנין שנגל" עסק מתחרה של מכירת סורקים ומחרטות דנטאליות, אילמלא היה קשר הדוק בין שתי החברות, אשר פעלו בצוותא חדא למכירת סורקים ומחרטות דנטאליות, כאשר הנתבעת 2 "דנטל" משמשת עבור "שנגל" ובעליה – "פלאטפורמה" למכירות אלו, נוכח המיגבלה שהייתה על "שנגל" לעשות כן לתקופה של 3 שנים, כקבוע ב"הסכם".

לצורך כך, בין השאר, הוקמה דנטל טכנולוג'יס סופלייס 2010, כדי לעקוף מיגבלה זו וכדי לאפשר ל"דנטל" ו"שנגל" בצוותא חדא למכור סורקים ומחרטות לאחרים ובדרך זו להרחיב את לקוחותיה של "שנגל". עם זאת, והיות וחברת "דנטל" אינה חתומה על "ההסכם", לא ניתן לומר כי היא הפרה את "ההסכם" ולהפעיל כלפיה את סעיף "הפצוי המוסכם". כפועל יוצא, אני דוחה את התביעה נגד "דנטל טכנולוג'יס סופלייס (2010) בע"מ." התביעה שכנגד א. מבוא בכתב התביעה שכנגד נטען: "ד.1. הנתבעות שכנגד הפרו את תניית אי התחרות

אם הפסיקה "שנגל" לעשות שימוש בסורק דנטאלי כלשהוא, כנראה שהיה זה משום שהם החלו לעשות שימוש בסורק של חברת "אמנגריבך" אותו הם החלו לשווק יחד ובאמצעות "דנטל". יתרת התשלום בעדותו אומר עדי לוי: "העד: שלום קיבל סכום כללי של 1,500,000 שקלים, כאשר הסכום חולק לשניים – 1,200,000 בכסף ו-300 בגין עבודות, כאשר מתוך ה-1,200,000, 550,000 שקל כהחזר הלוואת בעלים ו-950,000 שקל ששתי החברות שילמו. למה זה 550? כי הייתה ריבית בין ה-500 ל-550.

...

אני דוחה את התביעה אותה הגישו התובעות נגד דנטל טכנולוג'יס סופלייס (2010) בע"מ ללא צו להוצאות.

אני דוחה את התביעה שכנגד, אשר הוגשה על ידי שנגל מעבדות שיניים בע"מ נגד התובעות.

היות ואף אחד מן הצדדים המעורבים לא הביא בפני בית המשפט את התרחשות האירועים כהווייתם, אני מחליט שלא לעשות צו להוצאות.

לפנינו תביעותיהם ההדדיות של התובע ושל הנתבעים 1 ו- 2.

תביעתו של מר יעקב גואל (להלן – יעקב או התובע) להורות לנתבעים 1 ו- 2 לשחרר את כספי הפיצויים שנצברו בקופות המתינהלות אצל הנתבעות 3 ו- 4 (להלן – חברות הביטוח) ותביעת הנתבעים 1 ו- 2 (להלן – התובעים שכנגד) למתן סעד הצהרתי, לפיו הנתבעת 1 רשאית למשוך את הכספים שנצברו בקופות (חלק מעסיק) על שם הנתבע שכנגד.

לפיכך, נתן יעקב לאחיהם הצעיר חיים (להלן – חיים), המפעיל עסק מתחרה, הנחיות כיצד להזמין סחורה על מנת להתחרות בחברה באופן שיפגע בעסקיה.

כאמור לעיל, הנתבעים 1 ו- 2 השתיתו את היתנגדותם לשיחרור הכספים שנצברו לטובת התובעת בקופות הפיצויים וההשתלמות על 2 אדנים: האחד: יעקב נטש את העסק מיוזמתו ועל כן אינו זכאי לפצויי פיטורים; והשני – יעקב גרם לחברה נזקים כספיים גדולים ועל כן מתקיימת עילה, בהתאם לסעיפים 16 ו- 17 לחוק פצויי פיטורים לשלול ממנו הכספים הנ"ל. אין חולק כי אין הסכם שותפות בין הצדדים ואף לא הסכם עבודה בין התובע לבין החברה והתמונה המתקבלת מחומר הראיות היא כי האחים יעקב ומאיר היו שותפים שווי זכויות בעסק, וכדברי מאיר בהשיבו על השאלה אילו תנאים סוצאליים הוא נתן לתובע, השיב: "מה שהוא קיבל אני קבלתי" (עמ' 16 לפרוטוקול מול שורה 2).

בהמשך עדותו הבהיר: "ת. בכל רגע נתון התובע ידע וחתם על מיסמכי בנק הוא היה בבנק וחתם על הלוואות במאות אלפי שקלים לחברה.

...

אחרית דבר תביעת התובע מתקבלת ואנו מורים לנתבעות 3 ו- 4 לשחרר את כל הכספים שנצברו לטובת התובע בקופות השונות, בהתאם לכל דין ובהתאם להוראות תקנוני החברות.

התביעה שכנגד מטעם הנתבעים 1 ו- 2 – נדחית.

באשר לשאלת ההוצאות, בשל נסיבותיו העגומות של תיק זה, בו שני אחים מנהלים ביניהם מלחמות חורמה בערכאות שיפוטיות, ומתוך התחשבות במצבו האישי של מר מאיר גואל, לו אנו מאחלים רפואה שלמה, החלטנו שלא לעשות צו להוצאות, חרף התוצאה אליה הגענו, וכל צד יישא בהוצאותיו.

גם נסוחו של הסכם זה לווה על ידי משרד עורכי דין.

בשנת 2015 חתמו הצדדים על תוספת שנייה להסכם הרכישה, בו ויתרו הצדדים הדדית על חובות שונים, בכפוף לתשלום בסך של 555,000 ₪ לתובע.

עוד טוען התובע כי הוא זכאי לפצוי בגין נזק לא ממוני, שכן כתוצאה מסיווג שגוי הוטלו עליו מיגבלות אי תחרות דראקוניות, נטלו ממנו סמכויותיו, תוך היתעמרות והעסקה פוגענית, והנתבעת אף חמקה מהליך פיטורים כדין.

כך או כך, לדידנו יש באמור כדי לחזק את הממד העיסקי –כלכלי, והסינרגיה בין כל השחקנים, אשר כאמור התובע הדגיש כי ביקש להיות "שחקן רלוואנטי" כאמור בתחום, על פני המדד של יחסי עבודה בין התובע לבין הנתבעת.

סוף דבר נוכח מסקנתנו כי לא נתקיימו יחסי עובד מעסיק בין התובע לבין הנתבעת, הרי שבית הדין נעדר סמכות עניינית לידון בעילות התביעה המסבות עצמן מכוח יחסי עובד מעסיק, ובכללן בעילת ההתעמרות, בעילות הנוגעות לדרך סיום העסקה ובהפקדות לביטוח פנסיוני.

...

אנו סבורים כי יש להשוות את עניינו של התובע למר סבג, שכן אין מחלוקת בין הצדדים כי מר סבג החליף את התובע בעבודה דומה, אפילו לשיטת הנתבעים היקף תפקידו של מר סבג היה רחב יותר (ע' 8 ש' 13-17; ע' 20 ש' 14).

סוף דבר נוכח מסקנתנו כי לא נתקיימו יחסי עובד מעסיק בין התובע לבין הנתבעת, הרי שבית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בעילות התביעה המסבות עצמן מכוח יחסי עובד מעסיק, ובכללן בעילת ההתעמרות, בעילות הנוגעות לדרך סיום העסקה ובהפקדות לביטוח פנסיוני.

אשר על כן, התביעה כנגד הנתבעים נדחית.